ד"ר טלוויזיה: ההיסטוריה של פרייז'ר
הוא התחיל עם הופעת אורח ב"חופשי על הבר" ועף על עצמו כל הדרך לסדרה משל עצמו - פרייז'ר קריין הפך לסיפור הצלחה מפתיע ושרד על המסך במשך לא פחות מ-20 שנה. בדרך הוא אסף משפחה שחזרה מהמתים, שתה לא מעט אלכוהול וגם ויתר על שחקנית בשם ליסה קודרו. חזרנו איתו לסיאטל
"פרייז'ר" נוצרה - תרתי משמע - על ההריסות של "Cheers" ("חופשי על הבר"), אחד הסיטקומים האהובים בארה"ב. הסט של "פרייז'ר" נבנה בדיוק במקום שבו עמד הסט של "צ'ירז", מיד אחרי שהצילומים של האחרונה הסתיימו, ב-1993, והיא העניקה לעולם 11 עונות – ממש כמו סדרת האם.
"פרייז'ר" בגרסה הראשונית שלה נבטה במהלך העונה השמינית של "צ'ירז", כשהכותבים וקלסי גרמר השתעשעו ברעיון לשתף פעולה בסדרה אחרת. לפי התוכנית גרמר אמור היה לגלם מו"ל, סנוב עשיר שהפך למשותק בתאונת אופנוע אבל ממשיך לנהל את העולם מהמיטה שלו. את הקונטרה אמור היה לתת לו מטפל היספאני לא משכיל אבל – איך לא – בעל חוכמת חיים שרכש באוניברסיטה של הרחוב.
אלא שב-NBC, הרשת שנאלצה להיפרד בצער מסאם מאלון וחובבי הטיפה המרה (שם טוב ללהקה, אגב), חשבו אחרת. "צ'ירז" אולי נפחה את נשמתה, אבל אין סיבה שהצאצאיות שלה לא ימשיכו במסורת היפה של צבירת רייטינג, משיכת מפרסמים ושלשול מזומנים לקופת הרשת. נשקלה סדרת-בת שתמשיך עם הצ'ילבות נורם וקליף, אבל הכותבים התקשו לדמיין אותן בעולם שלא קשור אל הבר. בסקר שנערך בקרב הצופים ושאל איזו דמות הם היו רוצים לראות בסדרת המשך, רק שני אחוז ענו "פרייז'ר קריין", אבל בהתחשב בכך שפרייז'ר היה ברירת המחדל שלה - NBC לא התכוונה לוותר.
אף אחד מצוות הכותבים לא השתוקק לסדרת המשך עם פרייז'ר, בראשם גרמר עצמו. למעשה, הוא לא השתגע על הדמות. גם את "צ'ירז" עצמה הוא לא חיבב עוד כשרק עלתה, אבל בכל זאת הגיע לאודישנים מול היוצרים והמפיקים. "הוא היה בן 25 ונראה בן 38", נזכר בדיעבד אחד מהם. "זה התאים לדמות כמו שתפסנו אותה". על הזכייה שלו בתפקיד הוא התבשר כשבקבוק דום פריניון הגיע למלון שבו הוא שהה עם כרטיס שאמר "ברוך הבא לצ'ירז".
פרייז'ר הגיע לבר שבו כולם יודעים איך קוראים לך בעונה השלישית, כמחזר החדש של דיאן (שלי לונג). הוא היה אמור להיות מעין ירידה לצורך עלייה ביחסים של מאלון (טד דנסון) ודיאן, מישהו שישמור אותה רחוקה ממאלון אחרי הפרידה שהתרחשה בסוף העונה השנייה. לשם כך הוא עוצב כהיפך הגמור שלו – פסיכיאטר, אינטלקטואל חובב מוזיאונים, תלותי ופומפוזי. בסצנה הראשונה שלו בסדרה הוא נשלח על ידי דיאן לייעץ למאלון, אלכוהוליסט גמול שחזר לשתות (אירוני משהו בהתחשב בעובדה שבעיות האלכוהול של גרמר עצמו גרמו לו לבעיות על הסט של "צ'ירז" ומאוחר יותר גם על זה של "פרייז'ר"). הוא הגיע כדמות זמנית עם הבטחה לשבעה פרקים בלבד – בסופם אמורים היו דיאן וסאם ליפול שוב זה לזרועות זו לרווחת הצופים כולם – אבל המשחק המדויק, הטיימינג הקומי והיכולת להפוך גם שורות סתמיות לממתק קומי השאירו אותו ל-15 פרקים בעונה השלישית. הוא הגיע ל-15 נוספים בעונה שאחריה, ובחמישית כבר קיבל קביעות.
פרייז'ר הלך והתעגל בזכות גרמר ובזכות היוצרים שהודו בדיעבד שקצת השתעממו מהדמויות הקבועות שלהם ועפו על דמות שונה ומלאת פוטנציאל כמו קריין הצעיר. גרמר גילם את פרייז'ר של "צ'ירז" במשך תשע עונות שבמהלכן התחתן עם לילית' ואפילו הביא איתה ילד לעולם. מבחינתו זה היה הזמן להמשיך הלאה, אבל, כמו שאומר הפתגם הידוע, האדם מתכנן ומנהלי הרשתות צוחקים.
מבוסטון לסיאטל
המנהלים של אולפני פאראמאונט לא יצאו מגדרם מול הרעיון שהגישו להם גרמר והכותבים (או כמו שהגדיר את זה אחד מהמנהלים "זה היה הרעיון הכי גרוע ששמעתי בחיים שלי") וסירבו לו בנימוס בטענה ש"קומדיה אמורה גם להצחיק". עם NBC לצידם הם התעקשו לחזור לתוכנית המקורית – פרייז'ר קריין. בסופו של דבר גרמר נכנע, בתנאי אחד – שכל האלמנטים בסדרה יהיו חדשים לחלוטין, והיא לא תכלול את היחסים שלו עם לילית' (ביבי ניווירט).
וכך מצא את עצמו פרייז'ר קריין עובר לסיאטל, עיר הבית שלו, בניסיון לפתוח דף חדש אחרי שהנישואים שלו נגמרו, ובעיקר במטרה למנוע מ-NBC לשגר לסט מצעד הופעות אורח של הדמויות מ"צ'ירז", שמוקמה בבוסטון. אף שהעיסוק המתבקש הוא ניהול קליניקה פרטית, נרטיב דומה כבר היה קיים בסדרה אחרת (The Bob Newhart Show), ולכן שלפו הכותבים עלילה שנכתבה במקור ל"צ'ירז" אבל נגנזה, והצניחו את קריין בתוכנית רדיו כשהוא מוקף בדמויות מוטרפות אך חביבות. אלא שמוחות גדולים חושבים דומה - התברר שגם על הסדרה הזאת מישהו כבר חשב (WKRP in Cincinnati), ובסופו של דבבר התקבלה החלטה לשים את הדגש על חיי המשפחה של פרייז'ר.
הדמות של מרטין קריין, אבא של פרייז'ר (ג'ון מהוני, כפרה עליו), התבססה על אבא של פיטר קייסי, אחד היוצרים, ששירת 34 שנים במשטרת סן פרנסיסקו. קייסי ואמא שלו התבקשו לטפל בקייסי האב בעקבות התקף לב שעבר, והפער בין תפיסות העולם שלהם סונג'ר לטובת ההבדלים בין פרייז'ר ומרטין. כך הגיע לדירה המעוצבת אבא קריין, הלוחם לשעבר ובלש משטרה בדימוס שזקוק לטיפול צמוד בעקבות פציעה. פרייז'ר אמנם כבר הצהיר ב"צ'ירז" שאבא שלו, שבכלל היה מדען וחוקר, הלך לעולם שכולו טוב, אבל הכותבים החליטו להתעלם מהאמירה (ולהסביר אותה בעונה השנייה). NBC הודיעה שאם ההפקה תצליח להשיג את מהוני הוא ילוהק בלי אודישן. מהוני, שכבר הופיע בתפקיד אורח ב"צ'ירז" בתפקיד איש פרסום שאמור היה ליצור ג'ינגל לבר, הסכים. הקשר בין גרמר, שהתייתם מאב בגיל צעיר, למהוני, שלא הביא לעולם ילדים, התבסס במהירות לקשר אב ובן.
מאחר שהכותבים החליטו להשאיר את המטפל הסיעודי ולהפוך אותו למטפלת, NBC המליצו על ג'יין ליבס (דפני) וההיספני הפכה לבריטית. גרמר סירב בהתחלה אבל אחרי מפגש וקריאה עם ליבס הוא השתכנע, וליבס השקיעה באימונים לעידון המבטא שלה - כדי שאמריקה תבין מה לכל הרוחות היא אומרת. מהוני (שנולד במנצ'סטר) וליבס התחברו מיד הודות למורשת הבריטית שלהם. משפחת קריין גדלה.
הדמות של ניילס קריין (דיוויד הייד פירס) נוצרה גם היא תוך כדי תנועה ובלי כוונת תסריט. אחת המלהקות בסדרה אחרת של האולפנים (Wings) נתקלה במקרה בתמונה של פירס. היא הופתעה מהדמיון הפיזי שלו לגרמר של לפני עשר שנים, והראתה את התמונה להפקה, למקרה שיום אחד יחליטו להביא לפרייז'ר אח. היוצרים צפו בקומדיה שפירס גילם בה חבר קונגרס דיכאוני ומתאבד סדרתי והתאהבו. הם החליטו להתעלם – ולא בפעם הראשונה – מההצהרות של פרייז'ר על הבר שהוא בן יחיד. פירס הסכים לקבל את התפקיד, אבל אחרי שקרא את התסריט הוא הוטרד מהעובדה שהדמות שלו היא למעשה שכפול של פרייז'ר וחשב שזה לא יעבוד. זה עבד.
למעשה האודישן היחיד שנעשה לסדרה היה לתפקיד של רוז. היוצרים מבחינתם הגדירו את הדמות שלה "חכמה אבל פחות מתוחכמת מפרייז'ר, ושווה לו בהירארכיה של הרדיו שתיתן לו קונטרה ראויה". הם בחנו לתפקיד 300 שחקניות ובסוף בחרו בליסה קודרו. במהלך ההקראות התברר שאכן יש לקודרו את הכישרון "להפיל על הברכיים גם עם שורות לא מצחיקות בעליל", אבל מצד שני ההופעה שלה נעדרה את האסרטיביות שהיוצרים רצו לדמות. רוז של קודרו הייתה יותר משונה מאשר אמיצה ולא הצליחה להשתלט על פרייז'ר של קריין, שמצידו נסוג מולה כדי לא להיתפס כדמות בריונית. הכותבים שכתבו אותה שוב ושוב עד שהדינמיקה המקורית בינהם נעלמה לחלוטין. כשבוע אחרי תחילת החזרות התקבלה החלטה לשחרר את קודרו והבחירה השנייה לתפקיד – פרי גילפין – קודמה לחזית. קודרו הייתה הרוסה אבל שנה מאוחר יותר אחד הבמאים של הפיילוט של פרייז'ר זכר אותה והביא אותה ל"חברים", ומאז, הוא מספר, היא כועסת עליו קצת פחות.
פרייז'ר אהב מותגי יוקרה והדירה שלו עוצבה בהתאם. המעצבים הוציאו על הסט חצי מליון דולר כדי שייראה כמו דירת מותרות אמיתית. דווקא כיסא הטלוויזיה הישן של מורטי היה אחד הפריטים היקרים על הסט – כשהמעצבים לא הצליחו למצוא את כיסא החלומות שלהם, הם ריפדו כיסא קיים בבד מקורי שנרכש בהון קטן מחנות שהתמחתה בבדים מקוריים ומכוערים משנות ה-70 המוקדמות. הנוף שנשקף מהסט היה מרהיב, כפי שציינו לא מעט דמויות שהגיעו לבקר בדירה, אבל הנוף הזה למעשה לא נשקף משום בניין בסיאטל. התמונה שלפיה עוצב הנוף צולמה ככל הנראה מצוק או נקודה גבוהה אחרת בסיאטל, מה שלא הפריע לרוכשי דירות בסיאטל של הניינטיז לבקש דירה "עם נוף כמו של פרייז'ר".
הסדרה שובצה אחרי "סיינפלד", חובקה על ידי המבקרים והקהל והפכה לחלק מה"מאסט סי טי.וי" של NBC, המקום הכי טוב להיות בו אם אתה סיטקום בניינטיז.
משחק אלוהי
לא קשה לשים את האצבע על מרכיבי ההצלחה של "פרייז'ר". הכתיבה טובה מאוד, זה נכון, אבל המשחק של כל הנוגעים בדבר היה אלוהי, והפיגומים שהם הציבו אפשרו לכותבים לעוף. לא משנה אילו טקסטים הם זרקו עליהם – זה החזיק. הטון של "פרייז'ר" יכול לנוע בקלות בין מטופש לאמוציונלי, ההומור שלה נע על כל הסקאלה – מסלפסטיק או קומדיית טעויות להתחכמויות שנונות על פסיכולוגיה ורפרנסים גבוהי מצח למלחינים קלאסיים. או כמו שגרמר עצמו הגדיר את זה – הסדרה הקפידה לא לרדת לרמה של הקהל שלה.
גרמר ופירס היו בו זמנית וסנובים חסרי מודעות עצמית שמתנשאים על כל מי שהוא לא הם ופסיכיאטרים שמוכנים להביט נכוחה על הנקודות העיוורות של עצמם. יכולות המשחק שלהם ושל שאר השחקנים אילצו את הכותבים להתעלות לרמה הכי גבוהה כדי לתת לשחקנים בשר לנעוץ בו שיניים.
מוקד הסדרה אמור היה להיות היחסים של פרייז'ר ומרטין, וזה אכן מה שעמד במרכז העלילה בעונה הראשונה. אלא שמרגע שהעונה המריאה, הדמות של ניילס הפכה כל כך אהובה שחלק מהפוקוס נדד אליו וליחסים שלו עם פרייז'ר. מריס, אשתו, החלה כדמות בלתי נראית. המפיקים השתמשו בה במשורה כי שאפו להתרחק מ"צ'ירז" והדמיון למערכת היחסים של נורם ואשתו הבלתי קיימת, אלא שככל שעבר הזמן הם יותר ויותר נהנו להמציא תירוצים להיעדרותה. מה גם שככל שהסיבות להיעדרותה ותיאורי האופי שלה הפכו יותר ויותר קיצוניים, הסיכוי שתימצא שחקנית שתצליח לגלם אותה הלך וקטן עד שבסוף הם נכנעו, והשאירו אותה מחוץ לסט.
הכותבים היו ספונטניים ופתוחים להצעות מהקאסט. הרומן בין פירס ודפני, למשל, לא היה מתוכנן. הם נפגשו בפרק השלישי או הרביעי וכשדפני עברה לידו פירס הסניף את השיער שלה אינסטנקטיבית. היוצרים קלטו מיד את הפוטנציאל הקומי בקראש של ניילס על דפני ושילבו אותו בתסריט.
כשהיה ברור ש"פרייז'ר" מתבדלת ומתבססת בזכות עצמה, אפשרו התסריטאים גם לחברים מ"צ'ירז" להגיע לביקור. כולם באו להוציא את לילית סטרנין (גרושתו של פרייז'ר), שהפכה לדמות קבועה בסדרה, וקירסטי אלי (רבקה האו) שנעדרה ממנה לחלוטין. כשהידיעה על "פרייז'ר" יצאה לעיתונות התקשרה אלי למפיק, דיוויד לי, והודיעה לו שהיא לא מתכוונת להתארח בסדרה מפני ש"זה יהיה בניגוד לאמונה שלי כסיינטולוגית להופיע בסדרה שמקדמת פסיכיאטריה". לי ענה לה ביובש ש"הוא לא זוכר שהוא ביקש".
לא הכול היה עליז בפרייז'רלנד. גרמר גם ככה נשא איתו מטען לא קל – עד גיל 25 הוא הספיק לאבד את אבא שלו ואחותו ברצח אכזרי ואת שני האחים למחצה שלו בתאונות איומות. ב-1996, במהלך צילומי העונה הרביעית, התהפך גרמר השיכור עם הדודג' וייבר ש-NBC קנתה לו במתנה. צוות ההפקה והקאסט המשפחתי הפתיעו אותו עם אינטרוונשן ושכנעו אותו להיכנס למוסד גמילה. גם הנחיה מהמשטרה בעניין לא הזיקה, וגרמר אכן הפקיד את עצמו בבטי פורד. בעיתוי מושלם הסדרה יצאה להפסקה של שלושה שבועות בגלל משחקי ליגת הבייסבול והפרק היחיד שצולם במהלך התקופה הזאת בלעדיו הוא הפרק שבו ניילס מחליף את פרייז'ר בתוכנית הרדיו שלו, כי פרייז'ר "בוועידה מחוץ לעיר" שזה כמו ה"הכלב שלך לא מת, הוא רץ בחווה" של בני האדם.
גרמר ופירס מדבבים ב"משפחת סימפסון"
כך עברו על "פרייז'ר" שבע עונות מצוינות ושתיים סבירות מינוס (בהן הסדרה "לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות", אליבא דה גרמר), בעקבותיהן הוחזרו לשולחן הכותבים המקוריים שהעלו את הרמה אבל לא החזירו אותה למצבה המקורי. הנישואים של ניילס ודפני בעונה העשירית כבר הרגיזו את המבקרים, שטענו שמהלך הוריד את המתח הקומי של הסדרה והוכיחו שהיא נואשת לעלילות. אחת מהן הייתה ההריון של רוז, שבדיעבד התברר כטעות, כפי שהודו הכותבים וגילפין עצמה. הילד נשאר מאחורי הקלעים מאחר שגרמר לא רצה להכפיף את ההפקה לחוקים ההוליוודיים הנוקשים שנוגעים להעסקת שחקנים-ילדים.
עוד קולגה שעורר את מורת רוחו של גרמר היה דווקא אחד האהובים בסדרה, או למעשה האהוב שבהם. מי שהתיבה שלו הכילה את מספר מכתבי המעריצים הגבוה ביותר היה הכלב אדי, או בשמו האמיתי – מוס. לגרמר הייתה שיטת משחק יחודית – הוא לא עשה חזרות עם הצוות אלא למד את הטקסט רגע לפני הצילומים ואמר אותו בפעם הראשונה מול המצלמה והקהל, שיטה שהקאסט התרגל אליה אבל תמיד עוררה אימה בקרב שחקנים אורחים. גרמר התמרמר על שכל סצנה עם הכלב לוקחת כפול זמן ונוגסת בספונטניות של המשחק שלו.
כשהיה גור אומץ מוס על ידי משפחה שוויתרה עליו בגלל האנרגיה האינסופית שלו – הוא תמיד רצה לעשות משהו. הוא התגלה על ידי מאמנת כלבים בבית מחסה לכלבים והתברר שמטבעו הוא מושלם לאילוף. באודישן הוא נבחן על מה שהפך אחר כך לראנינג גג בתוכנית – הוא היה צריך לבהות בקלסי גרמר ועשה את זה לשביעות רצונה המלאה של ההפקה. כדי לגרום לו ללקק את השחקנים, המאלפים נאלצו למרוח עליהם פטה כבד או סרדינים. כשהיה ברור ש"פרייז'ר" פה כדי להישאר, מוס התבקש להביא צאצאים בתקווה שיהיו זהים לו. הבן של מוס תפס את מקומו כשהוא הזדקן ונאלץ לפרוש בעונה השמינית. בסוף הסדרה הוא כבר היה בן 14 ולא הצטלם מזה זמן מה, אבל המאמן שלו הביא אותו ונשא אותו על הידיים בסוף הצילומים כדי שיוכל להשתחוות עם שאר הצוות בפני הקהל. פירס אמר בדיעבד שזה היה אחד הרגעים הכי מרגשים באותו הערב.
"פרייז'ר" ירדה אחרי 11 עונות. בכותרות הפתיחה של פרק הסיום הופיעה קשת מעל סיאטל בפעם הראשונה והיחידה בכל הסדרה. טינה פיי סיפרה פעם שלפני שכתבה את הפינאלה של "רוק 30", היא והצוות שלה צפו בפרקים אחרונים של כל מיני סדרות כדי לקבל השראה. אחד הכותבים פשוט בכה כשגלגלו את כורסת הטלוויזיה של מרטין החוצה מהסט, "וזה היה אחד הדברים שלקחנו משם", היא אמרה בריאיון מאוחר יותר, "שזה בסדר גמור לתת לדמויות שלך הזדמנות להיפרד אחת מהשנייה ממש בגוף הפרק, לא לפחד אם זה קצת קיטשי". פיי גם עשתה מחווה קצרצרה ל"פרייז'ר" במהלך אחד הפרקים של הסדרה עם הצצה ל"בלאק פרייז'ר", שאולי התכתבה עם אחת הביקורות היחידות שהוטחו ב"פרייז'ר" – היותה לבנה לחלוטין.
עם ירידת הסדרה חתם גרמר 20 שנים רצופות שבהן גילם את פרייז'ר ב"צ'ירז", "פרייז'ר" והופעת אורח של הדמות ב"ווינגס" (על שלוש ההופעות היה מועמד לפרס האמי). השחקן היחיד שרשם רקורד דומה (בסדרה שאינה אנימציה) היה ג'יימס אנרס, שגילם גם הוא במשך 20 שנה את מרשל דילון ב"איש החוק" ("Gunsmoke"). הסוכן של גרמר הזמין פעם את ארנס להצטרף לגרמר לריאיון ב"טודיי שואו", וגרמר סיפר שהוא סירב בנימוק קצר שמתחרז עם "duck shoe". מאז עברו הרבה סדרות בטלוויזיה שלכם, אבל לא רבות מהן יכולות לזקוף לזכותן הנאה רבה כל כך 10, 15 וכנראה גם 20 ו-25 שנה אחרי שירדו מהמרקע. היי שלום, "פרייז'ר", נפגש בריראן הבא.
