ביקורת סרט: "המגדל האפל" - מעריציו של סטיבן קינג זועמים, ובצדק
מאחת עד עשר, עד כמה הוליווד הרסה את יצירת המופת של סטיבן קינג, "המגדל האפל"? בערך עשר. ככה זה כשהליהוק לא מתאים, הסרט קצר מדי, העיבוד לא כרונולוגי, האלימות מתונה ביחס למקור והדמות הראשית היא נער מתבגר, שילוב בין שתי דמויות שונות. סרט המשך לא יהיה פה, ואולי זה לטובה
חובבי ז'אנר הפנטזיה בצורותיו השונות יבכו עוד שנים רבות את העיבוד הקולנועי "המגדל האפל" ("The Dark Tower") - סוג של מוטציה מוזרה שאמורה להיות קשורה לסדרת ספרי "המגדל האפל" של סטיבן קינג. בעידן ההוליוודי הנוכחי, שבו עיבוד סדרות ספרים לסרטים הופך ליעד הנחשק ביותר, סדרת "המגדל האפל" הייתה אמורה להיות התגשמות החלומות של מנהלי האולפנים. במקום זאת, ה"עיבוד" נראה כמו חרקירי של הזיכיון ברגע לידתו: ניסיון להשחית כל אפשרות לפתח אותו לסדרת סרטים, תוך השגת רמת עוינות מקסימאלית מצד מעריצי הסדרה.
מבין עשרות הספרים אותם כתב סופר המתח והאימה סטיבן קינג, סדרת "המגדל האפל" היא ה"מגנום אופוס". חברה של כבוד במועדון המצומצם של סדרות שחובבי הז'אנר נשבעים בשמם. שמונת הספרים הנכללים בה נכתבו בין 1982 ל-2012 וכוללים יחד מצבור טקסט באורך של אלפי עמודים (מעל 4000 עמודים בהוצאה האמריקאית של הסדרה). כמות המידע האדירה לגבי דמויות, מקומות, אירועים וקישורים רוכזה לקונקורדנציה ייעודית לסדרה. לעומת זאת אורך הסרט, אם לתת מושג ראשוני לגבי גודל האסון, הוא 95 דקות. קצר ביותר מחצי שעה מהאורך הממוצע של סרטי פנטזייה "גדולים" עכשוויים.
עוד ביקורות קולנוע:
"הפרה ז'קלין" - בורקס אלג'יראי
"מאהב כפול" - מותחן פסיכולוגי-מיני שיורד מהפסים
"רובוטריקים: האביר האחרון" - ליגה חדשה של טמטום
חשיבותה של סדרת "המגדל האפל" נובעת מהיותה עוסקת במכניזם של יצירה הנמצא במרכז היקום של סטיבן קינג. המגדל המסתורי קושר בין עולמות שונים, והריסתו תוביל גם לאובדנם. מעבר לעלילה רחבת ההיקף, קינג מפזר לאורך הסדרה רמיזות לעולמות בדיונים רבים – חלקן הארי מתייחס לספרים ספציפיים שהוא כתב, וחלקן ליצירות פנטזיה שלא הוא אחראי להן ("מלחמת הכוכבים", "הארי פוטר" וכו'). במרכז הסדרה מצוי עצם תהליך היצירה של עולמות פנטזיה מסוגים שונים והיכולת לנוע בין עולמות אלו, בין יצירות בדיה ובין ז'אנרים. אין פלא שבמהלך סדרת הספרים מופיעה גם דמותו של "סטיבן קינג".
הניסיון לעבד את הסדרה נמשך למעלה מעשור. שני המעריצים המושבעים ג'יי ג'יי אברמס ודיימון לינדלוף, יוצרי סדרת הטלוויזיה "אבודים" (המושפעת באופן ניכר במבנה שלה מספרי "המגדל"), ניסו לעשות זאת אך הרימו ידיים. אחריהם הגיע רון הווארד ואנשי הצוות שלו (המפיק בריאן גרייזר, והתסריטאי-מפיק עקיבא גולדסמן) שהשקיעו בכך 5 שנים. הווארד ויתר על הבימוי ונותר מפיק, וגולדסמן המשיך כתסריטאי הראשי. גולדסמן, שזכור לדיראון עולם על התסריט ל"באטמן ורובין" מ-1997, הפך כעת גם לאחראי על פרויקט לא פחות בעייתי.
משימת הבימוי ניתנה לבימאי הדני ניקולאי ארסל (העיבוד השבדי ל"נערה עם קעקוע דרקון"). ארסל, ככול הנראה מעריץ אמיתי של סדרת הספרים, נשלח למשימה בלתי אפשרית: להוציא סרט מתוך תבשיל שעורבב ע"י ידיים רבות מדי (11 מפיקים שונים, 4 תסריטאים) ועם תקציב נמוך מדי (66 מליון דולר). לא במפתיע דווח על קשיים רבים במהלך ההפקה, בהקרנות המבחן הכושלות, במחשבה על פיטורי ארסל, בצילום סצנות נוספות לטובת הקהל הרחב, ובדחיות החוזרות ונשנות של תאריך ההפצה.
עלילת הסרט משתמשת בעימות היסוד של הסדרה בין שתי דמויות המפתח. הראשון הוא אקדוחן בשם רולנד דשיין (אידריס אלבה) מעין מיזוג בין אביר בנוסח "השולחן העגול" וה"אדם ללא שם" - הגיבור שגילם קלינט איסטווד במערבוני הספגטי של סרג'יו לאונה. הוא האביר שמנסה להגיע ולהגן על המגדל האפל.
בסדרת הספרים דשיין היה גבר לבן, דבר שהשפיע בצורה מאוד משמעותית על האינטראקציה שלו עם אחת מדמויות המפתח של הסדרה (שלא מופיעה בסרט הנוכחי). אלבה אומנם כריזמטי אך בחירתו עוררה את חמת הזעם של מעריצי הסדרה בגלל ההשלכות המעוותות על המשך הדרך. הם יכולים להירגע, הסיכוי שיהיה המשך הינו מאוד נמוך. הבעיות אינן מה שיקרה בסרטים הבאים אלא מה שמתחולל בסרט הנוכחי.
הדמות השניה היא של "האיש בשחור" (מת'יו מקונהיי) הנושא גם שמות נוספים – וולטר או'דין, וולטר פאדיק (זו דמות שמופיעה בגלגולים שונים גם בספרים של קינג מחוץ לסדרת "המגדל האפל"). הוא מכשף רב עוצמה המופעל על ידי הישות השטנית "מלך הארגמן" (שקיומה רק נרמז בסרט). "האיש בשחור" שואף להחריב את המגדל, כלומר, להביא להרס ה"מולטיוורס" (Multiverse) הסטיבן קינגי.
זהו הציר המרכזי בסדרת ספרים שיש בה לא מעט אירועים אלימים קשים. אבל הסרט הוא PG-13 (השגחה הורית, לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 13). כלומר, ריכוך תוכן שמטרתו להפוך את הסדרה לידידותית למשפחות. בנוסף העלילה שמה במרכזה דמות צעירה כאילו הייתה זו סדרת YA (Young adult). הגיבור האמיתי של הסרט הוא ג'ק צ'יימברס (טום טיילור) בן ה-11 מהעולם שלנו שמוצא את עצמו בעולם הקמל של ה"מידוורלד" שבו הוא הופך לשוליה של דשיין. הדמות של ג'ק בסרט עוצבה כמיזוג יחד עם דמות נוספת בסדרת הספרים – פטריק דנוויל. זהו פרט שאמור לגרום לחובבי הסדרה להתפלץ.
בנוסף, ואולי זה החטא הכבד ביותר, זה לא סרט שמתרחש בתחילת הכרונולוגיה של הסאגה, או עיבוד של הספר הראשון "האקדוחן", או, אפילו, סוג של סרט המשך או סרט מסגרת לסדרה. מה שנעשה הוא עבודת ליקוט של קטעים השזורים לכל אורך ספרי הסדרה, וחיבורם לקו עלילתי בעייתי, שאף מגדיל ומייצר "סוף" (סוג של "סיקוול") לסדרת הספרים. בחירה מוזרה זו מבטלת כל הצדקה לעיבוד החומרים הרבים מספור שנותרו מחוץ לסרט הנוכחי.
לקהל שלא קרא את הספרים מציע "המגדל האפל" סוג של מוצר פנטזיה גנרי ובסיסי יתר על המידה, שההיגיון שלו לא לגמרי ברור בהיותו שברים של עולם בדיוני אדיר מימדים. לחובבי הסדרה, לעומת זאת, זהו שיקוץ. הסיכוי של הסרט הראשון להתפתח לסדרת סרטים אפסי. זהו כישלון שדוחה את האפשרות של עיבוד קולנועי ראוי לעתיד הלא נראה באופק.
יש דיבור על סדרת טלוויזיה שתחזור לימי העבר של דשיין. אבל ספק גדול אם שני הכוכבים בסרט יחזרו לסדרה - וזה לא בהכרח לרעה. בכל מקרה מוטב שהצוות המקצועי של הסרט יוחלף, ושהגישה לעיבוד תשתנה מהקצה אל הקצה, כדי שלא תחזור הטעות של רידוד וליקוט שמנסה לספק את שני הקהלים אבל מבלבל את הקהל הרחב וממית את ציפור נפשם של המעריצים.
