רג'ינה ספקטור בישראל: ככה נראית הופעה מתוך אהבה
הרבה עברית נשמעה על הבמה באמפי פארק רעננה, וזו לא הייתה התחנפות לקהל הישראלי. הזמרת היהודייה-אמריקנית נתנה את כל מה שיש לה ושבתה את הקהל בקסמיה
כשרג'ינה ספקטור אומרת "תודה רבה" בעברית, זו לא עוד מחווה ריקה של אמן לקהל המקומי שלו. הזמרת האמריקנית ממוצא רוסי-יהודי סיפרה לא מעט פעמים איך בטיול לישראל כנערה היא גילתה את כישרון כתיבת השירים שלה. לא מפתיע, אם כך, שהיא חשה קשורה כל כך לקהל הישראלי. ואולי זו גם אחת הסיבות שההופעה שלה בישראל אמש (שבת) הייתה כל כך מוצלחת.
לפני כן יצא כמובן Soviet Kitsch הנהדר והצנוע יותר. Far, שיצא ב-2009, אומנם לקח אותה עוד צעד לעבר המיינסטרים, אבל גם הוא היה אלבום נפלא. שני האלבומים שהוציאה מאז לא הגיעו, לפחות מבחינתי, לאותן פסגות יצירתיות. בינתיים עוד מוזיקה חדשה ומצוינת זרמה בנהר שלי, ורג'ינה הפכה לקצת פחות מעניינת מבחינתי. גם ההופעה שלה ב-2013 בקיסריה זכורה לי כחוויה מאכזבת מעט.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
הפריטנדרס בספרד: רוקנ'רול אמיתי, עם שורשים
הפיקסיז בישראל: יורים להיטים, בלי סנטימנטים
רדיוהד נתנה את כולה על הבמה ואנחנו הרווחנו
אתמול נפגשנו שוב באמפי פארק ברעננה. אחרי ברכת "שלום, ארץ ישראל" נרגשת פתחה ספקטור את ההופעה עם הפיוט "שלום עליכם". כבדות מסוימת ריחפה באוויר, אבל ברגע שהתיישבה ליד הפסנתר והאצבעות התחילו לנגן את הפתיחה של Folding Chair - היה ברור שהכול בסדר.
הקול של ספקטור גמיש כמו תמיד, האצבעות עדיין מלטפות את הקלידים במיומנות מרשימה, ונראה שצברה עוד ביטחון מאז הפעם האחרונה שביקרה אצלנו. ניכר שהקהל הישראלי אוהב אותה מאוד, והיא מחזירה לו הרבה אהבה. "הייתי בשמש, הייתי בים, וכל הנמשים שלי יצאו החוצה", היא משתפת חוויות מהביקור בארץ.
היא מלווה במתופף, קלידן וצ'לן (יועד ניר הישראלי) ומדי פעם קמה מהפסנתר ושרה בעמידה, או מלווה את עצמה בגיטרה חשמלית או בקלידים. אחרי טעות באמת בלתי מורגשת בשיר That Time היא מתנצלת בפני הקהל: "אני לא באמת יודעת לנגן גיטרה", והקהל כמובן סולח באהבה. ההרכב המצומצם אומנם אפקטיבי, אבל ברגעים מסוימים מורגש חסרונם של גיטריסט ובסיסט ואולי סקציית מיתרים גדולה יותר.
אחד מרגעי השיא של ההופעה היה כמובן You've Got Time, שיר הנושא של סדרת הטלוויזיה המצליחה "כתום זה השחור החדש". ב-Dance Anthem of the 80's היא עוברת לקלידים וההופעה נכנסת לקצב מהיר. בשיר הבא, Small Bills, היא כבר עומדת חשופה מול הקהל בלי קלידים או גיטרה, בליווי הלהקה. אבל ביצוע לשיר Us הזכיר שהיא מסוגלת להפנט את הקהל גם - או בעיקר - עם שירה ופסנתר (ואולי קצת צ'לו ברקע).
בקונטקסט של ההופעה גם כמה מהשירים החדשים יותר מתגלים כפנינים. למשל The Light ו-Grand Hotel מהאלבום האחרון שלה Remember Us to Life, שבעקבותיו יצאה לסיבוב ההופעות שהביא אותה לישראל.
החיבור החזק שלה לארץ מעורר מחשבות גם על חיבור מוזיקלי אפשרי. אולי המוזיקאית שהוריה היהודים עלו לארצות הברית תשתף פעולה בעתיד עם מוזיקאים ישראלים? אולי יום אחד נוכל לראות אותה בדו-קרב פסנתרים עם שלומי שבן, או בדואט עם גבע אלון? הלוואי.
בהדרן היא מבצעת שניים מהלהיטים הגדולים שלה, Fiedlity ו-Hotel Song, אבל פוסחת על להיט גדול לא פחות - On The Radio. הערב נגמר עם Samson, בלדה על מאהב בשם "שמשון" שהיא חותכת את שיערותיו. זה היה סיום מושלם לערב קסום. נתראה שוב בקרוב, רג'ינה? הפעם את לא חייבת לחכות ארבע שנים. אנחנו כאן.