"הצמד": סדרה שמזעזעת את הצופה - ולא בגלל הפורנו
הסדרה החדשה של HBO ויוצר "הסמויה" מתמקדת בתקופה שבה הפך הפורנו לחוקי, אך לא מדובר בעוד הזדמנות להציץ על סטיות למיניהן - אלא על האלימות, הניצול והכסף שמאחורי התעשייה. מומלץ לצפות לאט ובזהירות
אם רשתות הכבלים האמריקניות (ואחריהן כל פלטפורמות ה-pay per view למיניהן) לימדו אותנו משהו, זה שאין דבר כזה יותר מדי עירום, סטיות ומילים גסות. על פניו הסדרה החדשה של דיוויד סימון וג'ורג' פלקנוס ("הסמויה", "טרמיי") – "הצמד" (The Deuce), שמתמקדת בתקופה שבה הפך הפורנו לחוקי בניו יורק של תחילת הסבנטיז, נשמעת כמו עוד הזדמנות ל-HBO לחשוף קצת בשר. ואכן "הצמד" (שמשודרת ב-yes, HOT וסלקום TV) מזעזעת, אבל לא בדרך שאליה הרגילו אותנו סדרות מהעשור האחרון.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
טלוויזיה מהעתיד: הדבר הכי מטופש ומרענן על המסך
התחלות ישנות: "ריי דונובן" דרמטית אבל לא מחדשת
"ריק ומורטי" זו הסדרה שאתם צריכים לראות עכשיו
לא סיימון ולא פלקנוס השתוקקו ליצור סדרה על עולם המין של התקופה ההיא. אחד מאנשי הצוות בסדרה "טרמיי" התעקש שהם יפגשו אדם שבחש ביחד עם אחיו התאום בתעשיית הפורנו בימיה הראשונים, כשרק הפכה מ"מוצר שנמכר מתחת לדלפק בשקית נייר למשהו שצורכים באופן לגיטימי בפרהסיה", כמו שהעיד סיימון. הוא ופלקונס חשבו שהעניין יסתיים במפגש נימוסין קצר, אבל כמה סיפורים שהאיש נידב היפנטו את שניהם והם החליטו לבסס עליהם סדרה.
בניגוד לז'אנר הסדרות שלוקחות את הצופה למסע נוסטלגי עשרות שנים אחורה, בשחזור של הסבנטיז ב"הצמד" אין שמץ של נוסטלגיה, בניגוד, נניח, ל"ויניל", שצולמה במקביל. הטיים סקוור של "הצמד", שהיוותה את מרכז ההתרחשות בתקופה ההיא, מכוערת, מטונפת ומוזנחת. הסגנון של שני היוצרים היה ונשאר ריאליסטי מאוד, איטי, מרובה דמויות ומורכב. "הצמד" אומנם עוסקת בנשים, בזנות, סרסורים, שוטרים, עיתונאים ואנשי מאפיה ועתירת סמים ואלכוהול, אבל אלה רק הפרונט של פצעים כמו מיזוגניה, ניצול, אלימות והמנוע שמגלגל את העולם – כסף.
ג'יימס פרנקו מגלם בתפקיד כפול את שני התאומים וינסנט ופרנקי מרטינו; מגי ג'ילנהול היא קנדי, אם חד הורית שעוסקת בזנות עצמאית, בלי סרסור, כדי לפרנס את בנה. דמויות נוספות שמרכיבות את הרחוב הניו יורקי דאז מגולמות על ידי קאסט מרשים, חלקו כבר השתתף בסדרות קודמות של סיימון ופלקנוס.
שניהם מעידים שהם יצרו את הסדרה "מאוד בזהירות" – כלומר בהיותם שני גברים לבנים בגיל העמידה, דאגו להקיף את עצמם בהרבה נשים. את הפיילוט – הפרק הראשון – ביימה אשה (מישל מקלרן) וגם חדר הכותבים אכלס נשים רבות, כולל גיי וטרנסג'נדרית. כל זה על מנת "לקבל קולות כמה שיותר שונים". לכל הנוגעים בדבר הם הבהירו שהם לא מצלמים פורנו אלא מצלמים צילומים של פורנו. זה אומר תאורה לא מחמיאה, צמצום מספר הסצנות החשיפה למינימום ההכרחי. "אם מישהו מסתכל על זה ונדלק", אמר סיימון, "זה כישלון שלנו".
חוויית הצפייה ב"הצמד" דומה מאוד לזאת של "הסמויה" ו"טרמיי". הפרק הראשון (והארוך, שעה וחצי) הוא אקספוזיציה לא קלה לעיכול. היא מצליחה להעביר את חוסר האונים, את הניצול, את הסיטואציה שהיא מדרון אינסופי. יש לזה מחיר - הצפייה מעמתת ותובענית כמו כל הצצה נטולת מסננים לחיים. ל"הצמד" לא צריך להגיע עם קלסר וכלי כתיבה, אין צורך לזכור רמזים או לאתר רפרנסים - ומדובר בשינוי מרענן, אבל התמסרות לדמויות ולסיפור שלה מצריכה, לפחות בהתחלה, סף הכלה גבוה. היא אומנם מורכבת משמונה פרקים בלבד, אבל עדיף לא לנסות לצרוך אותה בבינג'. להיפך, נראה שמדובר בשמונה מנות של ריאליזם מפוכח, שרצוי לצרוך בהדרגה.
