שמרי נפשך: חידת מותה של תרצה אתר
הרמזים הנטועים בשיריה המוכרים, הנישואים לעודד קוטלר שעלו על שרטון והחיים בצל ההשוואות לאביה - 40 שנה עברו מאז נפלה תרצה אתר אל מותה, ותעלומת חייה של המשוררת המוכשרת ובתו האהובה של נתן אלתרמן ממשיכה לסקרן גם היום
קשה לחשוב על דמות מוכרת, מיוחסת ורמת פרופיל כמו תרצה אתר שהייתה מצליחה לשמור היום על מסתורין כלשהו. סביר להניח שדמותה של המשוררת, הפזמונאית, הזמרת, השחקנית ועוד לפני כן, בתם של המשורר נתן אלתרמן והשחקנית רחל מרכוס, הייתה מפוצחת ומנותחת עד כאב, בעידן הנוכחי של חשיפה מתמדת. אבל אתר נותרת עד היום דמות כמעט בלתי מפוענחת, שהנרטיב המיוחס לה לרוב עוסק ביחסיה המורכבים עם אביה, הצורך להוכיח את עצמה כיוצרת וכותבת בזכותה עצמה והדיכאונות שהיו או לא היו. שנותיה האחרונות של המשוררת נותרו עד היום, 40 שנה לאחר מותה, תחת סימן שאלה גדול.
"השיר 'שבת בבוקר' מדבר על 'לי יקנו המון בלון'. אז אני ואחותי פה עם בלונים בבילוי משפחתי", אומר נתן סלור - מוזיקאי, יוצר ובנה של אתר, לקראת סופו של "ציפור בחדר", הסרט הדוקומנטרי אודותיה, שיצר ארי דוידוביץ'. קולו נשמע על רקע תמונות המציגות הווי משפחתי סטנדרטי בישראל של שנות השבעים: אם וילדיה מבלים בחוץ בימי שמש אביביים, כרי דשא, עצים, שגרה. "בטח המרואיינים האחרים יגידו לכם 'הייתה ספונה בביתה. לא יצאה מביתה'", הוא אומר. "אבל בתמונות אני רואה שהיא בחוף הים, בקיבוץ, במרינה". וכאן נוצר הדיסוננס הגדול שמלווה עד היום את שאלת מותה (ולמעשה גם חייה) של תרצה אתר.
"שבת בבוקר". שלווה משפחתית. באדיבות הטלויזיה החינוכית
ב-7 בספטמבר 1977, יום לאחר שנפגעה וסבלה מזעזוע מוח כתוצאה מפגיעת מכונית בה, התעוררה אתר מוקדם בבוקר וביקשה מבעלה, בנימין סלור, שישלח את ילדיהם יעל ונתן לגן ולבית הספר. הוא יספר כי בסביבות השעה שבע היא קמה, צפתה בילדיה מתכוננים ליומם וחזרה לישון. מאוחר יותר היא תצא מהחדר, תלך אל עבר חלון הדירה ותיפול מגובה שש קומות. סלור קרא לאשתו ומשזו לא ענתה, ניגש לחלון וראה אותה שכובה בחצר הבניין הגבוה. הוא רץ למטה, אך תרצה מתה במקום. איש לא שמע את החבטה. ניסיונות ההחייאה לא עזרו. אתר הייתה בת 36 במותה.
עיתונאים שביקשו להבין את הרקע לנפילה אספו עדויות שונות. אחת טענה כי המשוררת אמרה לה כי היא לא רואה עוד טעם בחייה, לאחר מות אביה, שנפטר שבע שנים קודם לכן. אחרת דיברה על סגירות, שמדי פעם הופרה על ידי "התפרצויות". אחרים יספרו שתרצה רק ביקשה לבקש שקט מהפועלים המרעישים בדירה, וכתוצאה מהכדורים שנטלה לאחר זעזוע המוח הסתחררה, איבדה את שיווי המשקל ונפלה מהחלון.
מצד אחד – הווי יום-יומה של אתר בשלב זה של חייה לא מסגיר כוונות אבדניות וניכר שחיי המשפחה שלה היו מספקים ושקטים. מנגד עומד לו השיר "בלדה לאישה" שכתבה למחזה "ארבע נשים", ובו שורות כמו: " אפילו ענני הגובה, לא יכלו לשתיקתה" או "אפילו הספרים בחדר, הסגור והעצוב, כבר ידעו - היא לא בסדר, היא הולכת לבלי שוב".
"בלדה לאישה" בביצוע המקורי של ששי קשת. סימן לעומד לבוא או צירוף מקרים?
קשה להתעלם מהדמיון בין מותה של אתר למותה של המשוררת והסופרת האהובה עליה, סילביה פלאת', שהתאבדה בעוד ילדיה נמצאים בבית, 14 שנים קודם לכן. שורותיו הראשונות של "בלדה לאישה" מתכתב עם שירה של פלאת' "Poppies in October" – וזה הגיוני, בהתחשב בעובדה שלאחר מותה התגלה כי אתר נהגה לתרגם שירים של המשוררת האמריקנית – כולל את זה, שזכה לתרגום עברי תחת השם "פרחים באוקטובר". "אפילו ענני-השמש אינם יכולים להשתלט על הגלימות האלה", נכתב שם. "אף לא אותה אשה באמבולנס, שלבה פורח מבעד למעילה בתדהמה רועמת כזאת".
על פניו ניכר שכל הרמזים היו שם. ועדיין, לצד העגמומיות וההתעסקות הרבה במוות וגרורותיו, יצירתה של אתר גם שילבה אופטימיות, חן, יופי והומור. אלה באו לידי ביטוי בין השאאר בספרי הילדים שכתבה בהם "האריה שאהב תות", "יעל מטיילת" שנכתב על בתה הבכורה, ו"נוני, נוני, אין כמוני", שנכתב על נתן.
הרמזים לסוף המר נמצאים בשורות השירים שלה, אבל האישה המתאבדת מ"בלדה לאישה" למעשה מופיעה בהצגה שעבורה כתבה אתר את השיר. "תמיד זה היה 'נפלה מהחלון'. בזה דגלתי וזה נראה לי בסדר", מספר סלור בסרט. "הייתי סטודנט ב'רימון' והגיעה אלי אחת מהתלמידות, שאמרה לי: 'אתה יודע, גם אמא שלי התאבדה'. ואני אומר לה: 'באמת? אבל אמא שלי לא התאבדה".
"היא הייתה יפהפה", אומר עליה בסרט בעלה הראשון, עודד קוטלר. "עם עיניים כחולת כמו שמיים, גדולות, פקוחות לרווחה, סקרניות, ערניות, תמות וממזריות, מתחלפות לרגעים. היה בה משהו שרוצה לחבק". בראיון ל"כלכליסט" מהשנה שעברה אמר: "תרצה היא פרח נדיר במציאות שלא יכולה להכיל פרחים נדירים. היא היתה כישרון גדול מאוד ולא זכתה לפרגון שהגיע לה".
את אתר הכיר כששיחקו יחד זוג מחזרים בתאטרון. היא הייתה בת 19, הוא נחשב אז לגבר היפה והנחשק של עולם התיאטרון. היא הייתה מזוהה על ידי רבים כבתו של אלתרמן – דבר ששיחק לטובתה (לפחות בכל הנוגע לקשרים שהפעיל לטובתה בתעשיית הבידור), אך גם הופנה נגדה לעתים רבות. בשלב זה כבר הייתה לאחר שירותה הצבאי בלהקת גייסות השריון, שם שרה את "אליפלט" בביצוע זכור שהפך מאז לקלאסיקה. הסיפור מאחוריו יעיד על קשרה של תרצה עם אביה, שלפי גרסה אחת כתב את השיר ללהקה כמחוות תודה על שקיבלה את בתו אליה. גרסה אחרת טוענת שהשיר היה למעשה מנחה של האב ללהקה, תנאי שקיים במטרה שבתו תהפוך חלק מהקבוצה.
התואר "בתו של אלתרמן" היה עבורה חרב פיפיות. מצד אחד היא עצמה ניהלה דיאלוג פומבי עם אביה והוא, כך מעיד כל מי שהכיר אותה, היה נוכח בכל אספקט בחייה. מצד שני, יש מי שטוען כי הופעותיה בתאטרון, כמו גם שירתה הכתובה, נשפטו לחומרה. בראשית דרכה המקצועית (היא החלה לפרסם את כתביה כבר בגיל 17) נאלצה אתר להתמודד עם ביקורות קשות שהוטחו בה, שראו ביצירתה ניסיון ללכת בשבילים שפילס עבורה אביה. בבגרותה, אביה הורד מכס מלכות השירה שעליו ישב שנים רבות, בעקבות המהפכה שהנהיג נתן זך. ההתנגחות ביצירתה של תרצה, לפי אחת מהתיאוריות, הייתה כלי נוסף בדרך למימוש מטרה זו.
אחרי חתונתם טסו קוטלר ואתר לניו יורק, במטרה ללמוד משחק. הוא פרח שם, היא התמלאה געגועים. גם חלק זה של חייה לא פוענח עד היום. הסיפורים מאותה תקופה מעידים על משבר שהתפתח אצלה בשל מרחק מהבית ותחרות בין השניים, שהביאה למתחים ולרצונה של אתר לשוב ארצה. אחרי ניסיון התאבדות הוזעק האב להציל את בתו. הוא ניצל את קשריו כדי להשיג במהרה כרטיס טיסה לארצות הברית והשיב אותה ארצה כשהיא בדיכאון מר. חבריה סיפרו על תקופה דיפרסיבית של הסתגרות, לצד תקופות מאניות שכללו מסעות קניות מונעי קפריזות.
הקשר בין האב ובתו בא לידי ביטוי אולי יותר מכל ב"שיר משמר", פואמה בת 11 בתים, ובה השורות "שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך / שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך, / מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך, / מאבן קלע, מסכין, מציפורניים / שמרי נפשך מן השורף, מן החותך / מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים / מן הדומם, מן המחכה והמושך / והממית כמי באר ואש כיריים / נפשך שמרי ובינתך שער ראשך / עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך".
השיר ביטא את סך פחדיו של אב על בתו הצעירה. המילים "הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש פתאום חלון לאט נפתח בחשכה", תקבל משמעות כמעט נבואית עם השנים, לאור נסיבות מותה של תרצה. שנים אחרי פרסום "שיר משמר", תענה הבת לאביה הדואג בשיר תשובה - "שיר הנשמרת". שם היא כתבה: "השמיים רצים רצים רצים / בתריסים כל מיני עיגולים נוצצים / כל מיני דברים נעשים / יותר ויותר סמוכים. / אני נזהרת מדברים נופלים / מאש, מרוח, משירים / בתריסים כל מיני רוחות מכים / כל מיני עופות מדברים".
אבל בעת פרסום "שמרי נפשך" כבר הייתה תרצה בעיצומה של מערכת יחסים חדשה. בנימין סלור, עובד במה, איש סאונד ותאורן, חיזר אחריה והפך מאהבה ולאחר מכן לבעלה. ב-1967 תרצה אתר הופכת לאם ומשקיעה את מירב זמנה בגידול ילדיה ובכתיבה. מהבמה היא פורשת וניכר שנוח לה בחייה החדשים והשלווים יותר.
אלתרמן מבלה בחברת נכדתו ובתו, אך הקשר החזק ביניהם נקטע ב-1970, כשבמהלך ניתוח במעיים מת האב מהתקף לב. שנות שתייה וישיבה ב"כסית" השיגו את מי שנחשב לגדול המשוררים העבריים. חבריה מתארים את תגובתה של אתר נוכח מותו של אביה במילה "שקטה". בתוכה, כפי שיעיד "שיר לערב חג", התחוללה סערה. העצב נמהל בשמחה נוכח העובדה שבשנים אלה החלה זוכה להכרה בכישרונה.
ב-1970, שנת מותו של אביה, זוכה "פתאום עכשיו פתאום היום" אותו כתבה, בפסטיבל הזמר השנתי, בביצוע של שלמה ארצי הצעיר מלהקת חיל הים. בהמשך הוא הופך לשיר השנה במצעד הפזמונים העברי. שנותיה האחרונות, כשאביה לא לצידה, משלבות צער, געגוע ואבדן שאריות תא משפחתי אחד, בעוד שני נבנה לו. הבית החדש שלה נבנה על יסודות חורבותיו של בית ראשון - יסודות די רעועים, יש שיגידו.
הכרה בכשרון. שלמה ארצי הצעיר מבצע את "פתאום עכשיו פתאום היום"
ומכאן הדעות חלוקות. אתר כותבת שישה ספרי ילדים, וכאמור – מטפחת את משפחתה הצעירה. אבל חברים וקולגות יזהו בין התכנים הקליליים גם רמזים למצב נפשי מורכב. סדקים במעטה האושר לא צריך לחפש יותר מדי: "כשאמהות נעשות עצובות זה פתאום נורא קשה. אני אוהב כשאמא שלי צוחקת, אני פשוט... נורא אוהב את זה", היא כותבת ב-"שיר לאמא" מ-1977, שנת מותה. זהו שיר שעוסק לכאורה בבנה, אך ניכר כי לא הוא העומד במרכזו. "כי כשהיא עצובה ויש לה דמעה קטנה זולגת על כל הלחי, אני יודע שבקול שלה היא שותקת, אבל זה כמו אצל ילד, בכי".
