לואי גארל: "כל בוקר גילחו לי את הקרקפת, זה היה נורא"
השחקן הצרפתי לואי גארל חשש לגלם את הבמאי המיתולוגי ז'אן-לוק גודאר בסרט "יוצא מן הכלל", ולא רק מפאת הכבוד שהוא רוחש כלפיו. "כצופה, איני מרגיש בנוח עם דמויות של אנשים אמיתיים", אמר בריאיון ל-ynet לרגל יציאת הסרט וסיפר כיצד התספורת החדשה דווקא עזרה לו להיכנס לתפקיד: "זו הייתה דרך נוראית לפתוח את הבוקר, השיער שלי מאוד חשוב לי"
הכוכב הצרפתי הנאה לואי גארל התברך בכמה נכסים ראויים. אחד מהם הוא רעמת שיער שחורה מפוארת, לעיתים מתולתלת, שהיא מקור גאוותו. אבל כשחקן טוטאלי, שלא נרתע מלעשות הכול כדי להיכנס לדמות, כולל עירום פרונטלי, גארל הסכים לאחרונה להקריב פעמיים את תפארת ראשו. וכך בפסטיבל קאן האחרון הוצגו שני סרטים שבהם השחקן התעלל בפריזורה שלו: ב"רוחות של ישמעאל", סרט הפתיחה, הייתה לו קרחת, וב"יוצא מן הכלל" של מישל הזנוויציוס ("הארטיסט"), הוא מתהדר בתספורת מקלישה כעורה, דומה לזו מהסיקסטיז של הבמאי המיתולוגי שהוא מגלם - ז'אן-לוק גודאר ("עד כלות הנשימה", "לחיות את חייה", "הבוז"), ממנהיגי הגל החדש הצרפתי.
"כשרק התחלתי לעבוד על הדמות, מישל אמר לי יום אחד: 'ומה עם סגנון השיער? נצטרך לשנות לך את השיער'", סיפר גארל כשנפגשנו בנמל הישן של קאן. "אז עניתי לו: 'ובכן, השיער שלי מאוד חשוב לי', מישל התעקש ואמר: 'כך אני רואה את גודאר' ושרבט לי משהו על השולחן. הוא הצליח להעביר את ז׳אן-לוק בשלוש נקודות בלבד, כאילו היה דמות מקומיקס. בצילומים גילחו לי בכל בוקר את אמצע הקרקפת, וזו הייתה דרך נוראית לפתוח את היום. מלבד זאת המאפרת לא הייתה חביבה כלפיי. למעשה התספורת סייעה לי להתגבר וליצור את המתח שאפיין כל כך את גודאר - הוא אדם מתוח, קפוץ, וזה עזר לי לאמץ לדמותי את רמת הסטרס הנכונה".
לגארל היו עוד כמה סיבות טובות לחשוש מההופעה ב"יוצא מן הכלל". כובד המיתוס של גודאר וההשוואות המתבקשות עוררו את חששו, ולקח זמן עד שהוא השתכנע לעשות זאת. "האמת שהיססתי בהתחלה", הוא מתוודה. "לא רציתי לעשות את התפקיד ולא באמת ידעתי איך להתמודד עם הדברים. לעיתים, כצופה, איני מרגיש בנוח באמת עם דמויות של אנשים אמיתיים. לקח לי זמן עד שהסכמתי".
בסופו של דבר, למרבה המזל, גארל השתכנע והסכים לעשות זאת. הוא פשוט מפליא לחקות את גודאר וללכוד את אישיותו, כולל הקול הייחודי. מתברר שלגארל יש אובססיה לגודאר מגיל צעיר. "בגיל 14 התחלתי לצפות בסרטים שלו ובראיונות איתו. מאז אני תמיד משתדל להסתכל על קולנוע באותו האופן שגודאר נהג להסתכל עליו. הקשבתי גם לקולו במשך שנים. ולקול שלו פנים רבות, כמו שיר של בוב דילן - אני יכול להקשיב לו מדבר במשך שעות, בלי סוף, והוא תמיד נעים. יש בו משהו שובב ומוזר".
גודאר בהחלט לא זר לגארל - אביו הוא הבמאי הצרפתי הוותיק פיליפ גארל, וגארל עצמו הופיע בשני סרטים שמתרחשים על רקע מהפכת הגל החדש הצרפתי. אחד מהם הוא "החולמים", סרטו של ברנרדו ברטולוצ'י, שנעשה בראשית העשור הקודם והיה סרט הפריצה של גארל. "גודאר הוא אדם בעל חשיבות. בדומה לתלמוד, היצירות שלו חזקות מספיק כדי שהצופים יחזרו אליהן שוב ושוב והן מפורשות בדרכים שונות. אני חושב שזה נפלא ומאפשר לשמור על חיות".
יצא לך לפגוש אותו?
"לא, מעולם לא יצא לי לפגוש אותו פנים מול פנים. רואים אותו במגוון ראיונות, הוא כתב הרבה, יש לו כל כך הרבה סרטים - עד שנוצר אצלי הרושם שאני מכיר אותו באמת. כך אתה מזהה במאי גדול - כשאתה צופה באחד הסרטים שלו ומרגיש שזה גרם לך להכיר אותו יותר טוב ממה שהיה אם היית מבלה במחיצתו".
עלילתו של "יוצא מן הכלל", שמגיע עכשיו לבתי הקולנוע בישראל, מתרחשת בתקופה הסוערת של ימי מהפכת הסטודנטים במאי 1968, כחלק מהמחאה נגד מלחמת וייטנאם. גודאר התחתן אז עם השחקנית אן ויאזמסקי (שאותה מגלמת בסרט סטייסי מרטין), שכיכבה בסרטו "הסינית". "יוצא מן הכלל" מסתמך על ספר שהיא כתבה ושחזר את הקשר ביניהם. "אן היא דמות קצת פיגמליונית", סבור גארל. "היא מלאה בהערצה, אך נדמה שאין לה הרבה אמביציה - היא מצאה לה את העמדה המושלמת".
באותה תקופה גודאר עובר מיצירת סרטים פופולריים לכאלה שאינם נגישים, אינם מסחריים, אלא פוליטיים מאוד. "גודאר יכול להיראות כדמות לא נעימה, אך בכל זאת הוא גיבור אמיתי", מתעקש גארל. "הוא עזב את המקום הנוח כדי להמציא את עצמו מחדש. הוא עבר מעשיית סרטים אישיים ליצירתם של סרטים קולקטיביים, מיליטנטיים מאוד, קוראים תיגר. הסרטים שהוא עשה באותן שנים נועדו לשרת מטרה גדולה יותר, כמו המהפכה או שינוי בסדר הקיים. העניין לא היה בניסיון לכבד את האגדה של גודאר - רציתי לכבד את המסע שהוא עשה".
גודאר הפך אז גם לדמות פוליטית קולנית, שנויה במחלוקת, שנאבק בממסד הקולנוע בארצו, תמך באופן נלהב בסין ובמאבק הפלסטיני והיה אנטי-ישראלי ואנטי-מערבי מובהק. הוא הגדיר את ישראל כ"גידול סרטני על מפת המזרח התיכון" ואפילו הצהיר שיהודים בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה הלכו בכוונה לתאי גז כמו עדר כדי לסייע להקמת מדינת ישראל.
במהלך צילומי "יוצא מן הכלל" נאלצו הזנוויציוס היהודי וגארל, בעל השורשים היהודיים, להתמודד עם סצנה שבה גודאר מכריז שהיהודים הם הנאצים החדשים. לאחרונה הגיעו השניים לישראל לפתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים וכמובן התבקשו לענות על הסוגיה הזאת. הזנוויציוס אמר ש"הסצנה הזאת לא מופיעה בספר שעליו ביססתי את הסרט, אבל הייתי חייב להתייחס לכך כיוצר וכיהודי. ניסיתי להפוך את זה לקומדיה. אני לא יודע אם הוא אנטישמי, אבל אם כן, זו לא הבעיה שלי אלא שלו. אני חושב שיש לו אובססיה לישראל וליהודים״. בהזדמנות אחרת אמר: "אני חושב שהאמירה הזו של גודאר היא מגוכחת. המטרה של הסצנה הזאת הייתה להראות שהוא רוצה בפרובוקציה. גודאר הוא מזוכיסט. הוא תמיד מציב עצמו בסיטואציות כואבות״.
בפגישתנו אמר גארל גם בהקשר הזה: "נהנינו מאוד להציג אותו כאנושי כל כך. שיחקנו עם האגדה סביב ז׳אן-לוק גודאר. גם כיום הוא מבקר במאים אחרים ונהנה לעורר בעיות. רוב האנשים שעבדו איתו מדווחים שהוא די מצחיק ושהוא אומר לא מעט דברים טיפשיים".
"יוצא מן הכלל" התקבל בקאן בביקורות מעורבות. אתה אוהב את הסרט?
"כן, נדמה לי שיצא סרט טוב. הוא מבדר ומתמקד בתמה ספציפית. מישל עושה סרטים פופולריים ונותן את הסיפור הפרטי לידי ההמון. לא צריך לפחד שמישל
יוכיח לך שגודאר היה טוב או לא, וזו אינה מהות הסרט. מהותו היא שגודאר היה גאון - אחד מחמשת הבמאים ששינו את שפת הקולנוע. כשעבדתי על הסרט חשבתי על הדור הצעיר שאינו מכיר את גודאר, וכך הסרט יפנה אליו זרקור. גודאר הפך לחלק מן התרבות הפופולרית עבור כולם, ואני מקווה שהצעירים יאהבו - או ישנאו - את הסרט הזה".
