"אימה אמריקאית: כת": חצופה, מבריקה וחתרנית
עם זריקת חיוניות בדמות ממד אקטואלי - בחירת טראמפ לנשיאות, "אימה אמריקאית: כת" מצליחה להתגבר על הבעיות הקבועות של סדרת האנתולוגיה המטורללת, ולספק סיפור מפחיד שבו זמנית מגחיך את הפחד
שש עונותיה של "אימה אמריקאית" עד כה מהווים קטלוג של ז'אנרי אימה פופולריים. סיפורי רוחות ב"בית הרצח", אימי המוסד לחולי הנפש ב"המוסד הסגור", מאגיה פולקלוריסטית ב"הכישוף", תת-ז'אנר קרנבל הזוועות ב"פריק שואו", רוצחים סדרתיים ומלונות צופני-רעה ב"המלון", ומסתורין אמיתי, מבוסס-עובדות ב"רואנוק".
.jpg "גודש סגנוני. \"אימה אמריקאית\"")
בהמשך הפרק הראשון מתבררים הפרטים הראשונים של העלילה העונתית, ובמרכזה אלי (שרה פולסון המדהימה, קבועה אצל מרפי ופאלצ'וק), אישה חרדתית שחווה טראומה בעת בחירת טראמפ, אירוע הפותח את כל שערי דמיונה הפורה ומאפשר לשלל פוביות להשתלט על חייה. ואולי לא מדובר בדמיון גרידא, כשבמקביל פסיכופת צעיר (אוון פיטרס, קבוע גם הוא) שואב השראה מבחירת טראמפ ויוצא למסע של אלימות וניהיליזם אליו קשורים איכשהו אלי, זוגתה אייבי (אליסון פיל) ובנם הצעיר אוז (קופר דודסון)?
כרגיל, הגודש הסגנוני מושל ב"אימה אמריקאית" – "כת" כוללת כמות לא סבירה ולא באמת נחוצה של ליצנים רצחניים, לצורך העניין – וגם הנימה ההיסטרית והמוחצנת שמאפיינת את הסדרה נוכחת כהרגלה. אבל למרות גישתם המקסימליסטית המתישה, יש משהו מבריק באופן בו מרפי ופאלצ'וק ניגשים אל המשבר הגדול של אמריקה בעת האחרונה, של העולם בעת האחרונה, וחולבים ממנו כל טיפה מהאימה שחשו/חשים כלפיו כל כך הרבה אנשים. משהו מבריק וחתרני מספיק בכדי להפיח רוח חדשה, חצופה ומלבבת באנתולוגיה המתארכת שלהם. הנה, ליברלים יקרים, סיפור אימה שנתפר בדיוק עבורכם – אחד שמנצל את הפחד המוצדק שלכם מטירוף המערכות המושל בפוליטיקה העולמית, ובמקביל מגחיך את האובר-ריאקציה שלכם אליו. נייס.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס".
לפנייה לכתב/ת 
