עממית ואיכותית: "חברות" סיימה עונה מוצלחת
עם כתיבה טובה ושחקניות שעפות על הדמויות שלהן - העונה השלישית של "חברות" הייתה הזדמנות ליהנות מטלוויזיה טובה, שנהנית לפצח את הישראליות על כל צדדיה. גם כשהם מביכים. ותודה לליטל שוורץ שהוכיחה שזה אפשרי
לא היו פה הרבה סדרות שפרחו בנישה שבה "חברות" פורחת כבר שלוש עונות. בדרך כלל כשקוראים פה למשהו עממי, מתכוונים לזה במובן של נמוך. כשאומרים פה סיטקום קלאסי, מתכוונים לצחוקים מוקלטים שמוצמדים לבדיחות שהרחתם מקילומטר. "חברות" מצליחה בנישה לא פשוטה מבחינת הטלוויזיה הישראלית – לכוון לקהל רחב ככל האפשר ולספק באמת את כל הקצוות שלו. היא עממית במובן הטוב והיפה של המילה, והיא ההוכחה שמוצר טלוויזיוני לא צריך להיות מתוחכם או מורכב כדי להיחשב לאיכותי. לא, כל מה שצריך הוא שיצרו אותו באופן איכותי. שהכתיבה תהיה איכותית, שהמשחק יהיה איכותי, שהעריכה תהיה איכותית.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"אימה אמריקאית": מבריקה וחתרנית
גם בעונה השלישית שלה "חברות" המשיכה בפיצוח של הישראליות על כל הצדדים שלה, מתוכה ולא במבט ביקורתי מהצד. ליטל שוורץ לוקחת על הדמות שלה ושל החברות שלה, פזית, ורד ושני, את כל מה שאנחנו מסכימים להודות בו רק בלב. סיטואציות יומיומיות וקטנות, טריוויאליות בפשטות שלהן, שמעירות את הצדדים הכי אגוצנטריים, ערמומיים, מתנשאים וגזעניים שלנו, אבל אי אפשר שלא להזדהות איתם, וכן, באופן שבו שוורץ ושאר הכותבים מנסחים אותם - גם אי אפשר גם שלא לצחוק מהם.
עונה שלישית היא כבר זמן להתחיל להישען אחורה וליהנות, ואכן הכתיבה בעונה הזאת התהדקה והשתפרה. הדיאלוגים מושחזים יותר, מפתיעים יותר. לירית בלבן מקבלת יותר ויותר מקום ליכולות הקומיות שלה, לירון ויסמן תמיד עשתה שירות טוב לוורד ומגי אזרזר מאיצה בסדרה הנדסית ועפה על שני שחר, בלי ספק הדמות הכי מוצלפת בקומדיה הישראלית כרגע. הקובים - מאור ומימון - כל אחד מהם הוא פרטנר שהוא חלומה של כל קומדיאנטית.
עם הפיגומים האלה "חברות" מרשה לעצמה להתפרש ובתוך זה לשלב בעדינות מסרים שהם על גבול החתרניים – ששוורץ מעולם לא ניסתה להסוות אותם גם בראיונות איתה - על הורות, חברות, אגו, המירוץ ההישגי וייסורי השגרה של החיים עצמם. חג שמח, שנהיה למתארחים ולא למארחים ושנה מצוינת לכולם.
