אולי הגיע הזמן לסיים? "טרנספרנט" יצאה מכל הארונות האפשריים
אחרי שהחלה כסיפורו של אב משפחה שהוא גם טרנסג'נדרית, "טרנספרנט" הפכה עם השנים לסדרה על משפחה שעסוקה בעיקר בשינויים בנטייה המינית. למרות הדיאלוגים הכנים והדמויות האהובות - הנושא הזה מתחיל לעייף, וגם ביקור בישראל בעונה החדשה לא מצליח לחפות על כך
קשה לענות על השאלה אם משפחת פפרמן מ"טרנספרנט" היא יותר יהודית או יותר קווירית, ושאלה זאת הופכת לקשה יותר בעונתה הרביעית של הסדרה שעלתה אתמול (ג') ב-HOT ובסלקום TV. ככה זה כשכל בני המשפחה נוסעים לביקור בארץ הקודש ועדיין מצליחים - למרות כל הארונות שהם יצאו מהם - למצוא הגדרות חדשות למיניות שלהם ולהציג ראשי תיבות שכלל לא הכרנו.
מוירה הטרנסג'נדרית, שהקשיים שלה הניעו את הסדרה מלכתחילה - נמצאת במקום מצוין בפתח העונה הרביעית. המשפחה מקבלת אותה, יש לה חיי חברה והיא אף מוזמנת לכנס מקצועי באוניברסיטת תל אביב כדי להרצות על הספר שכתבה בתור פרופסור מורט פפרמן. אם חשבתם שתהליך השינוי שלה הסתיים ומעתה היא תתמודד עם הקשיים שכרוכים בליצור ולהתמיד במערכת יחסים חדשה - טעיתם. חלקית. יש מערכת יחסים אבל עם גבר, כך שהיא צריכה להתמודד עם יציאה מהארון מול המשפחה. שוב.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"דייט ראשון": אל תתביישו לעזוב באמצע
הסדרה על אפרים קישון מציגה תמונה מעניינת
"חברות" סיימה עונה עממית ואיכותית
אלי, הצעירה במשפחה, גם כן ממשיכה לחפש את עצמה. אחרי שהקשר עם המרצה הרדיקלית למגדר נגמר במפץ, יש לה את כל הסיבות לעזוב להצטרף לנסיעה לישראל. היא פוגשת היפסטרים בראמללה, מתוודעת לנזקי הכיבוש ולהשלכותיו ומתחילה לחשוב על האפשרות שאולי היא לא רוצה להיות אישה יותר.
גם שרה, שהצטיירה בתחילת הסדרה כסטרייטית יבשה והספיקה להשיל דימוי זה ולצאת מהארון כלסבית (כולל חתונת בזק שבוטלה) - ממשיכה למתוח את גבולות המיניות שלה. במקרה שלה נראה כי המטרה היא להראות לנו שהיא לא משעממת כפי שהיא נראית. אפילו שהיא כן. גם בעלה והצלע השלישית והחיננית (אלייה שאוקט, "משפחה בהפרעה") שהם מצרפים למערכת היחסים ביניהם לא ישנו זאת.
אפילו שלי, האימא הקפוצה אך מעוררת האמפתיה, מאמצת לחיקה אלטר-אגו גברי כחלק מחוג אילתור שהיא מצטרפת אליו. ואם זה לא מספיק - נבירה מקרית בעבר המשפחה תחשוף קרוב משפחה טרנסג'נדר שנספה בשואה. נו, יהודית וקווירית, כבר אמרנו.
בעונתיה הראשונות של הסדרה הנזילות המינית של הדמויות הייתה נושא מרענן ומעניין שחותר תחת הנורמות של החברה ומאתגר אותנו כצופים. עכשיו הוא מתחיל לעייף. אי אפשר להתעלם מכך שמדובר באנשים פריבילגים, עם בתים יפים וענקיים, בלי דאגות כלכליות ויותר מדי זמן פנוי שמאפשר להם להתמסטל, לחקור ולנבור כל הזמן בעצמם. לא מדובר בעניין שלילי חלילה, המציאות האלטרנטיבית הזאת מציירת עולם פתוח ומושלם שבו הורים יוצאים מהארון מול ילדיהם ואלה מחבקים, בוכים ומקבלים זה את זה ולהפך - אך כל כך תלוש מהקיום היומיומי של רוב האנושות ולא מותיר לצופים "הרגילים", אלה עם הקשיים היומיומיים והמשפחות הלא מתקשרות, לגלגל עיניים ולתהות כאחרונת הדודות בטון שיפוטי: "אין להם עבודה?".
זה לא אומר שהעונה החדשה גרועה או לא שווה צפייה. מי שאוהב את הפפרמנים ימשיך לאהוב אותם. הפתיח עדיין יחמם לו את הלב, הצורך לחבק את ג'וש עדיין יעלה (כפליים אם מדובר בצופה מהמין נשי), והתקשורת בין הדמויות תעורר חשק להצטרף לשיחות שהן מנהלות - כי גם אם המילים שנאמרות קשות, הן מלאות בכנות וזה מצרך נדיר בימינו. גם הביקור הארוך בישראל נחמד, במיוחד לצופים הפרובינציאלים שאנחנו, ולא רק בגלל האפשרות לתפוס אי דיוקים (ג'ושי, אי אפשר לשחות חתירה בים המלח) והמבטאים המגוחכים.
ואגב הביקור בישראל. לאחר גילוי משפחתי מפתיע, כל הפפרמנים מצטרפים למוירה ואלי ומגיעים ארצה. הם עוברים טיול תגלית VIP עם עצירה בכל הקלישאות של יהדות אמריקה. הכותל המערבי, שוק מחנה יהודה, אירוח בדואי, רכיבה על גמלים, ביקור מקרי בהתנחלות, מפגש עם מאבטח ישראלי קשוח וסיום הולם במקום הנמוך ביותר בעולם. אלי גם קופצת לרמאללה כאמור, שנדמית כגן עדן עם אוכל נהדר וצעירים מעודכנים ויפים, ואיך לא - פתוחים מינית. עד שהמציאות מתנגשת בה והיא מגיעה למחסום.
האם הביקור הזה יעניין גם את הצופים מבחוץ? בחלקו. במהלכו ישנם כמה רגעים נהדרים ועמוקים (סצנה מורכבת בין ג'וש ואימו שחושפת את תהומות הקשר ביניהם), אך קצת כמו הנטיות המיניות של הדמויות, הוא מלווה בתחושה שהביקור מלאכותי והולבש כדי לספק עלילה. גם הגילוי המפתיע והדי מרעיש שהביא את כולם ארצה לא באמת מנוצל, וספק אם יתייחסו אליו בעונות הבאות.
אחרי ארבע עונות של שינויים בנטייה מינית כזאת או אחרת - אולי הגיע הזמן לסגור את הבסטה בעונה הבאה? לפני שג'וש יספר שהוא נמשך לבובות ראווה, וכולם יחבקו ויקבלו אותו באהבה.
