ג'ייק ג'ילנהול: "לא הצלחתי להתקרב לחוויית הכאב של קטוע גפיים"
בסרט "חזק יותר", המבוסס על סיפור אמיתי, מגלם ג'ילנהול את ג'ף באומן שאיבד את שתי רגליו בפיצוץ - תפקיד שעשוי לזכות אותו באוסקר: "הצופים נחרדים מאובדן הרגליים, אבל יש עוד כל כך הרבה דברים", הוא אומר בראיון משותף עם האיש שאת דמותו הוא משחק, ומספר על ההומור הייחודי שעל הסט. "רציתי לעזור לג'ייק להפוך את הסיפור לאמיתי ככל האפשר", מוסיף באומן על תהליך ההכנה האינטנסיבי שהעביר את ג'ילנהול, ועל הצלילה לתוך הטראומה
"הסרט הזה גרם לי להבין המון דברים ברמה גבוהה יותר", אומר ג'ילנהול בראיון משותף עם באומן לקראת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים בטורונטו, "סיפורים אישיים כמו זה של ג'ף, מוכיחים שאפשר להתגבר על הכל. אני אצליח לדחוף את עצמי מעבר לשנייה הבאה, הדקה הבאה או השעה הבאה, ואני אצליח להגיע ליעד שאני מציב לעצמי. זה גרם לי להתבונן על העולם מרחוק - על כל הדברים המתרחשים בעולם בימינו. וגם על עצמי, אפילו ברגעים הקטנים. אני כל הזמן אומר לעצמי שזו התנסות, ואני קורא לזה התנסות יותר משאני קורא לזה עבודה על סרט".
התנסות אחת שג'ילנהול מורגל בה, ומנסה להתכחש אליה כשהוא משוטט ברחבי ניו יורק ונוסע בסאבוויי כאחד האדם, ואילו באומן מנסה להסתגל אליה, היא החשיפה בפני הציבור, וחיבוק הדוב שהוא מעניק לו. "חזק יותר" מתרכז בחוויה האינטימית אחרי הניתוח, הטיפולים המתמשכים, המעידות בבית, הבושה, האשמה והייאוש, והחשש שבת זוגו ארין (טטיאנה מסלני) תישבר ותעזוב – אך יש בו גם ביקורת על התקשורת והקהל הרחב, שבין רחמים לתקווה מוצאים להם גיבורים יומיומיים להעריץ – בין אם סלבריטי כמו ג'ילנהול שהיה במקום הנכון בזמן הנכון וזה הזניק אותו לפסגה, או אדם פשוט שהיה במקום הנכון בזמן הלא נכון וזה הוריד אותו למקום הכי נמוך משם ניתן רק לעלות. עזבו פסגה, לחזור לגובה טבעי יהיה מספק.
"לא רציתי להיות גיבור בכלל, אבל חשבתי שצריך להתעסק במציאות של קטועי גפיים ותותבות כי אף אחד לא רוצה לדבר על זה. אלו נושאים יותר מעניינים מאשר סוגיית הגבורה", אומר באומן. "אחד הדברים הקשים עבורי הוא להתמודד עם זה שאני נכה ושכך אנשים תופסים אותי, כי אני רוצה להיות נורמלי שוב. להיחשף כנכה זה מצב שאף אחד לא רוצה להיות בו, אבל הסרט כן ואמיתי והציג את הקשיים שלי. הם עדיין קיימים. אני נופל מהמיטה, נופל מהכיסאות ומתרסק על הרצפה. זה קשה, והסרט ממחיש את זה. הוא ממחיש מקרה ספציפי שמשלב טראומה ונכות פיזית, אבל יש המון אנשים במצב דומה בכל העולם ואני מקווה שהם יוכלו להתחבר לזה. זה משהו שיעשה איתי חסד ויגרום לי להרגיש טוב".
ההתמסרות האינסופית של ג'ילנהול לדמות של באומן והסיפור שלו ניכרת בהופעת משחק יוצאת דופן שעשויה להביא לו אוסקר ראשון. מלבד הנוכחות הפיזית המרשימה שלו, יש ב"חזק יותר" רגעים מצמררים - חלקם קשים - בהם השחקן מתעלה לשיאים רגשיים, עוצמתיים וכנים. תרומתו של באומן להכנה של השחקן הייתה משמעותית. "לא רציתי להפריע לצילומים, רק רציתי לעזור לג'ייק להפוך את הסיפור לאמיתי ככל האפשר", מספר באומן, "אני מעריץ של ג'ייק וידעתי שהוא יתן את הלב שלו. ראיתי את זה כשהוא התכונן לסצנה. בטחתי בו לגמרי. אני חושב שגם הוא עזר לי כי זה שמר אותי בפרופורציות".
"כשצפיתי בסרט לראשונה, שאלתי את עצמי 'באמת עשיתי את כל זה?'. אני מסתכל אחורה וברור שהייתי מוותר על החוויה. אני מנסה להתמודד עם הזכרונות באמצעות טיפול פסיכולוגי. בהתחלה לא רציתי ללכת אליו, חשבתי שזה פסאודו-מדע, אבל בסופו של דבר זה הועיל לי. הייתה לי טראומה, וסבלתי מדחק נפשי. זו ממש מלחמה, לא אכחיש זאת, והסרט מחזיר אותי לזה. מצד שני זו חוויה מרעננת מבחינת המצב המנטלי שלך וזה דבר טוב".
מי מביניכם שיצפה ב"חזק יותר", שיוצא ביום חמישי בבתי הקולנוע בישראל, יופתע בוודאי לגלות שאכן מדובר בחוויה מרעננת. אין מדובר בסרט דיכאון על חולי ונכות. יש בו סצנות משעשעות מאוד, שנישאות על הבלחות קומיות של ג'ילנהול, מסלני, וגם מירנדה ריצ'רדסון ("משחק הדמעות") שמגלמת את אמו של באומן (קלנסי בראון המוכר מ"איש הנצח" מגלם את אביו). בסרט שיש בו כל כך הרבה נפילות ומעידות, אפשר לזהות גם כמה רגעים של סלפסטיק – ביטוי לתעוזה יצירתית של הבמאי גורדון גרין והתסריטאי ג'ון פולונו.
"הסיבה העיקרית שרציתי כל כך לעשות את הסרט היא ההתמודדות עם המצב הקשה הזה באמצעות הומור, והתסריט סייע לי בכך", טוען ג'ילנהול, "הוא היה כל כך משעשע, וג'ף עצמו הוא בחור מאוד מצחיק. זאת אחת הסיבות שעשיתי את הסרט, כי הוא כל כך ייחודי בכך שהוא גרם לי לצחוק כל כך תוך כדי חוויה טראומתית. ההומור הוא תמידי. זה מדהים לראות איך כולם צוחקים גם ברגעים קשים. זה מחבר בין אנשים, במיוחד בימים לא פשוטים בעולמנו".
אחד מאותם רגעים משעשעים ב"חזק יותר", מגיע בסצנה מפתיעה בה הבוס של ג'ף במרכול של חברת קוסטקו מגיע לבית החולים. אחרי שבני המשפחה גוערים בו, הוא מבשר להם בניגוד לכל הציפיות כי באומן יזכה לכל ההטבות וביטוח שיכסה את הטיפולים המסובכים והיקרים הנדרשים. "רציתי לבטל את הביטוח שלי כי זה שאב יותר מדי מהשכר שלי וזה הכעיס אותי, ושבוע לאחר מכן נפגעתי", אומר באומן, וג'ילנהול מוסיף תובנה מעניינת: "מבחינה עלילתית זו הייתה סצנה קשה לביצוע כי היא לוקחת תשומת לב מהדרמה. בדרך כלל בסרטים אנחנו מספרים על איך תאגידים יכולים להיות חסרי רחמים, ואז פתאום מגיע לך בוס שהוא כל כך טוב לב, והוא מייצג חברה הגונה. לא שומעים על מקרים כאלה ביומיום".
כששואלים את ג'ילנהול מה היה האתגר הגדול והמסובך ביותר עבורו בסרט, הוא מצביע על חוויית הכאב – הביטוי הפיזי הבלתי נתפס של ניתוח קטיעת רגליים והליכים רפואיים אחרים, וגם ההשלכות הנפשיות שלו על הדמות. אותו שילוב של גוף ונפש אליו שואף השחקן בהתמסרותו הטוטאלית לתפקידים. "ניסיתי להבין עד כמה קשה זה להיות בנעליו של ג'ף, ועד כמה הקושי ממשיך ללוות אותו כיום. זה היה משהו מאוד חשוב מבחינתי - לאמץ את השינויים במשקל וההחלפה של התותבות, השפשופים בעור, ההליכה המאולצת. כל הדברים הללו. אבל חוץ מזה ידעתי שלא אצליח להתקרב לחוויה של הכאב, ולנסות להבין את זה. אני יכול להבין את ההשלכות על הגוף, אני יכול להבין את ההשפעה של משככי הכאב, אני יכול לנסות להמחיש את זה בעזרת המאפר שעבד איתי – אפילו ברמת הפציעות בעור. מה התרופות גורמות לך במהלך ההחלמה או איך הגוף שלך משתנה ופועל בניגוד לרצונות שלך כחלק מההסתגלות שלו למצב החדש. ג'ף עבר ניתוחים רבים מלבד הקטיעה והגוף שלו הגיב לרגעים האלה".
זו באמת חוויה טוטאלית.
"הצופים נחרדים מאובדן הרגליים, אבל יש עוד כל כך הרבה דברים. אני חושב שכדי להבין את התהליך, ומה זה אומר להחלים מכל זה, הייתי חייב לראות את הרגליים של ג'ף כפי שהן נראות כיום. זה קרה ביום השני להיכרותינו, וג'ף היה מאוד פגיע כשהוא דיבר בכנות על הפציעה שלו. זה דורש תעצומות נפש אדירות להיות פגיע, להיחשף כך ולהראות מי הוא באמת. אבל בכל הנוגע לכאב, ידעתי שלא אתקרב לחוויה שהוא עבר. כל פעם שחשבתי על מה שנדרש ממני בהכנה לתפקיד הזה - ידעתי שאני עומד להיכשל כי אין דבר שאני יכול לעשות כדי להעמיד פנים שנגעתי בדבר האמיתי".