מזיעים בהוואנה - ומגיעים לישראל: המופע הקובני שיהפנט אתכם
בית הספר לריקוד של ליז אלפונסו, שנחשבת אייקון תרבותי בקובה, ממוקם באחת השכונות העניות והמוזנחות בהוואנה, אבל כשנכנסים בשעריו נגלה עולם אחר. עם תמהיל מנצח של תנועה, חן, משמעת וקצב, אי אפשר להוריד את העיניים מהרקדניות במופע "Fuerza Y Compaz" - המשלב בין בלט קלאסי, ריקודים קובניים פופולריים, קצב אפריקני ופלמנקו. כעת הן מגיעות לארץ
רחובות הוואנה, כמו קובה עצמה, הן חוויה אמביוולנטית עבור המבקר המערבי. מוזיקה צוהלת בוקעת מתוך סמטה, חבורה של נגני רחוב שרה עבור קהל שותי רום וקולה, "קובה ליברה" בשפת העם. רכב קלאסי משנות ה-50' בצבע ורוד חולף על פני גרפיטי ובו דמותו של צ'ה גווארה, אחד משני אייקונים שזוכים גם היום להערצה ברפובליקה הקובנית. השני הוא כמובן פידל קסטרו, שפניו מתנוססות על פני בניין גדול, מלוות בכיתוב "סוציאליזם או מוות".
ניכר שהקובנים בחרו באופציה הראשונה ודבקו בה, בהתחשב בכך שהוואנה היא שילוב משכר של צבעים, קולות וריחות, חום אנושי ותחושה כללית של חיות או מסע במכונת זמן. ממש כמו מהירות הגלישה באינטרנט (קונספט יחסית חדש באי), הכול בקובה מתנהל בעצלתיים. "זמן קובה", קוראים לקצב ההתנהלות של המקומיים, שלא נכנעו עדיין לתכתיבי ההוויה המערבית שדוחקים בך להספיק הכל ומהר. ובצדק, לאן לעזאזל יש להם למהר?
אבל קסם אקזוטי וחלומות ורודים על סוציאליזם בצד, קשה שלא לבחון ולשפוט את הוואנה במונחי קידמה. תאוריות יפות של שוויון מעמדי מתרסקות אל מול פרקטיקה קומוניסטית, ועל אף חידוש הקשרים עם ארצות הברית לפני כשנתיים עדיין מדובר במדינה שנפילת ברית המועצות - בעבר פטרונתה המדינית - בתחילת שנות ה-90', הביאה אותה להתמודד עם משבר כלכלי חריף מאין כמוהו.
"הניינטיז היו התקופה הנוראית ביותר בקובה", מספר חואן קרלוס, מנהל בית הספר לריקוד הנחשב ביותר ברפובליקה. "אם תראו קטעי וידאו של מגישי חדשות בטלוויזיה תוכלו לראות כמה עצמות הלחיים שלהם בולטות. לא היה פה מה לאכול כמעט. ליזט הייתה רזה כל כך אז. לפעמים היא הייתה מתעלפת אחרי חזרה". כשהוא מדבר על ליזט הוא מתכוון לבת זוגו, ליזט אלפונסו - אגדת המחול של הקובניים, דמות מוכרת בכל בית ורקדנית מוערכת שהיום עומדת בראש בית הספר "ליזט אלפונסו דאנס קובה". מוסד ריקוד שהחל את דרכו באופן עצמאי לחלוטין באותן שנים קשות, אומץ ונתמך על ידי קסטרו מתחילת שנות האלפיים, והיום, לאחר למעלה מ-25 שנות קיום, נחשב לנציגות התרבותית החשובה במדינה.
מאחורי בית הספר לריקוד של אלפונסו ובן זוגה 40 סיבובי הופעות בינלאומיים, למעלה מ-500 הופעות ברחבי העולם ואות של כבוד שהוענק לאלפונסו עצמה בשנה שעברה, על ידי מי שהייתה אז האישה הראשונה של ארצות הברית, מישל אובמה. אבל מילא זה. ב-2013 השתתפו רקדניות הסטודיו של ליזט בקליפ המפורסם של אנריקה איגלסיאס ללהיט הלטיני "Bailando", שנחשב לאחד הקליפים המוזיקליים הנצפים ביותר בתולדות יוטיוב. לא רע עבור מדינה שרוחב הפס שלה מאלץ את המבקר המערבי להצטופף ביחד עם חבריו לעולם החדש במסדרון מלון הדירות (קאסה) שלו, תחת ראוטר מאובק כשלידו אקווריום ובו צב מים, במטרה לתפוס רגע של רשת ולהתעדכן בנעשה בעולם שבחוץ.
ומי שמכיר את אותו הקליפ ודאי יזכור גם את הלוקיישן שהוא מצולם בו. מסוג המקומות שמצטלמים נהדר אך במציאות נמצאים בלב ליבו של אזור עוני, אשר לכלוך, זוהמה ופושטי יד נטולי גפיים הם בין מראותיו השגרתיים. וכאן, בדיוק בנקודה בה נדמה שהצבעוניות הקובנית המשכרת נחבטת בעוצמה בקיר מציאות עגומה, נמצא קסם. בית הספר לריקוד של אלפונסו, שרקדניותיו יגיעו לישראל בנובמבר הקרוב לסדרת הופעות, ממוקם בלב שכונה שנדמה כי התקווה היא ממנה והלאה. אבל המראות שנגלים כשנכנסים לתוכו חושפים את ההיפך הגמור.
הקליפ של אנריקה איגלסיאס ובנות בית הספר של ליזט אלפונסו ללהיט "Bailando"
יצויין מראש שכותב שורות אלה לא מגיע מעולם המחול. חרף ילדות והתבגרות בעיר צפונית שפסטיבל מחולות קיצי הוא הדבר הראשון שנקשר בשמה, הוא עצמו העדיף שלא לעלות על במות, לפזז ולחולל. אבל המופע של ליזט אלפונסו פונה לא רק למשוגעים לדבר אלא גם לחובב התרבות הקז'ואלי. שילוב לא פחות ממהפנט בין תנועה, חן, משמעת וקצב נגלה כשבנות בית הספר פוצחות במופע "Fuerza Y Compaz" שמטעמי הוריקן שפגע באולם התיאטרון רק ימים ספורים קודם לכן, מועלה היום בסטודיו הפרטי של בית הספר, בחום כבד (תולדת מפגש בין אקלים קובני למזגן מקולקל).
הצופים באולם הקטן משקשקים בקצב במניפות, אבל קשה להתלונן כשמולם הרקדניות של אלפונסו, שלא נותנות לזיעה ול-40 המעלות השוררות בחדר להכניע אותן. לאורך כמעט שעתיים הן מפליאות לשלב בין בלט קלאסי, ריקודים קובניים פופולריים, קצב אפריקני ופלמנקו, שרקיעותיו מרעידות את רצפות הבניין הישן שהן מתאמנות בו. בעולם הקולינריה פיוז'ן הוא לא מונח שיש להוקיר במיוחד, שילוב סגננונות שמוליד בעיקר בינוניות אחידה. אבל כשמדובר בכוריאוגרפיה חובקת סגנונות וצלילים מסוגה האקלקטי של אלפונסו, מדובר בתופעה שקשה להסיר ממנה את העיניים. כל אלה מלווים בנגינה חיה - מוזיקה שחוברה במיוחד עבור מופעיה של הכוריאוגרפית.
כשהיא לא מתארחת בתוכניות או פאנלי דעה בטלוויזיה, ובין עונות של הגרסה הקובנית ל"נולד לרקוד" בה היא חברה בפאנל השופטים, היא מאמנת ומלמדת דור שלם של צעירות וצעירים לשלב בתנועה בין קובה לבין העולם המערבי. מנגישה את התרבות הקובנית במקומות כמו ניו יורק, מונטריאול, לונדון ובקרוב ישראל. עבורה זהו מפעל חיים. לא רק להפיץ את סגנון הריקוד המיוחד לה. בדרכה האצילית, בתנועות הריקוד ובשילובי התנועה שהיא הוגה, היא מצילה, במשמעות הפשוטה ביותר של המילה, ילדים ונוער מהגורל שיכול לזמן להם מצבם.
"אני נחשפת להמון מקומות יפים בעולם, זה נכון", אומרת אחת מהרקדניות, כשהיא מוצבת מול השאלה הבלתי אפשרית - כיצד זה עבורה לצאת מקובה ולחזור אליה, כשהיא יודעת מה קורה שם בחוץ, בשאר העולם. "אבל אני מאמינה שגם אני מביאה משהו שאנשים לא מכירים. אני מפיצה את התרבות שלי ומכירה אותה בפני אנשים שלא יודעים באמת מהי קובה. עבורי קובה היא בית, ואין מקום כמו הבית". תשובה מנצחת לשאלה שיכולה להתפרש גם כמתנשאת. מהצד אלפונסו מביטה בגאווה בדור הרקדניות שטיפחה, מספרת על רשימת המתנה של נרשמים שרק מחכים להזדמנות לרקוד, לספוג את ערכי בית הספר לצאת, להופיע ולראות עולם.
היא עצמה רוקדת מגיל 6, הקימה את העסק בשנותיה הקשות ביותר של המדינה, שרדה אותן והפכה את הלהקה שלה לייצוג התרבותי המרשים והמוצלח ביותר של קובה – אולי שני רק לבואנה ויסטה סושיאל קלאב. כשהמופע מסתיים היא מספרת על כמה הריקוד טבוע לה בגנים. "אני מביטה באחיין שלי בן ה-5 עובר מזחילה ישר לריקוד ומדלג ברחבי הבית", היא אומרת. "אנחנו לא הולכים. אנחנו רוקדים". עם תום המופע, רגע לפני רדת הערב, כשאגלי הזיעה פוגשים מגבות נקיות, השכונה הענייה והמלוכלכת מתעוררת. הורים באים לאסוף את הרקדניות הצעירות, וממתקים נמכרים מחוץ לבניין שמייצא את מיטב רקדני המדינה. שברולט בצבע בורדו חונה ליד פורד צהובה. אלה הן השעות של שמחת החיים. ממש כפי שקובה היא אי מוקף קידמה שנתקע בזמן, בית הספר לריקוד של אלפונסו הוא נקודה של אור בסביבה חשוכה. רקיעת נעל פלמנקו שהדהודה מורגש הרבה מעבר לגבולות המדינה.
ליזט אלפונסו דאנס קובה יופיעו בין 1 ל-4 בנובמבר בבית האופרה, ההיכל לאמנויות הבמה בתל אביב, ב-5 בנובמבר בהיכל לאמנויות הבמה באשדוד,
ב-6 בנובמבר בתאטרון ירושלים וב-7 בחודש באודיטוריום בחיפה. הכותב היה אורח של המופע בקובה.
