"שלדון הצעיר": פחות מצחיקה ומעצבנת מ"המפץ הגדול"
סדרת הספין-אוף של "המפץ הגדול" חוזרת לימי ילדותו של אחד מכוכביה, שלדון קופר. היא אולי לא משעשעת במיוחד אבל בניגוד לסדרת האם - היא גם לא מרגיזה
ההחלטה הנבונה הראשונה של יוצרי "שלדון הצעיר" (מיום שלישי בסלקום TV, והפרק הראשון ב-yes VOD; שאר הפרקים יעלו מדי שבוע ב-yes החל מה-6.11), סדרת הספין-אוף החדשה של "המפץ הגדול" האולטרה-פופולרית (שממש השבוע החלה בארה"ב את שידור עונתה ה-11), היא הבחירה בפורמט הסינגל קאמרה – הסוגה המודרנית של הקומדיה הטלוויזיונית. לדעתי, אין עוד מקום בעולם לצחוקים המוקלטים, לסטים המקובעים ובאופן כללי, למלאכותיות הבוטה של הסיטקום הקלאסי. נוכחותם של כל אלה הפכו והופכים את "המפץ הגדול" למתישה, הגם שפה ושם, באופן ספוראדי, היא מצליחה לבדח.
ההחלטה הנבונה השנייה של יוצרי "שלדון הצעיר" היא להכניס מימד דרמטי בהרבה ממה שקיים בסדרת האם שלה, אלמנט שפורמט הסינגל-קאמרה מצדיק, ואלמנט שמעניק לה משקל ונוכחות. ב"המפץ" למדנו שהילדות של שלדון (ג'ים פארסונס שם, איאן ארמיטאג' הצעיר פה) הייתה קשה. כגאון צעיר ואיסטניסט בעיירה קטנה במזרח טקסס, היכן שברביקיו ופוטבול הם דרך חיים, זו לא הפתעה גדולה. כאן אנחנו רואים עד כמה היה חריג בנוף, בעיקר כשבגיל 9 בלבד, מפאת האינטלקט האדיר שלו, הוא מתחיל ללמוד בתיכון המקומי בו אביו (לאנס ברבר) הוא מאמן הפוטבול, ובו לומד גם אחיו (מונטנה ג'ורדן) המובך קשות מהקשר המשפחתי. אבל הדרמה נובעת מכמה ששלדון חריג אף בין כתלי ביתו, והאופן בו משפחתו מנסה להתאים את עצמה לקיומו המשונה של הגאון הצעיר ביניהם. לפרקים, בעיקר ברמת הקשר העז של שלדון עם אמו (זואי פרי) או ה-OCD החמור ממנו הוא סובל (פוטנציאל דרמטי שזוכה פה רק לפיתוח חלקי) - הדרמה הזו אפקטיבית ממש.
הבעיה, המאוד משמעותית, היא ש"שלדון הצעיר" לא ממש מצחיקה. זאת אומרת, בשלב מוקדם זה שלה, היא עוד לא עוברת את רף ה"אה, זה משעשע קלות" אותה מספקת סדרת-האם באופן קבוע יחסית. היא הרבה פחות מעצבנת, וזה לגמרי לזכותה, אבל רק הזמן יגיד אם צומח פה משהו מיוחד באמת. כרגע, התחושה הכללית היא Meh.
