הסודות המשפחתיים של גורי אלפי נחשפים
עד כמה אנחנו מכירים את העבר שלנו? גורי אלפי למשל גילה שהוא הרבה פחות עיראקי ממה שחשב. אז מה הוא כן בעצם, ומה זה אומר עליו? במסגרת פרויקט מיוחד של "ידיעות אחרונות", עברו ארבעה מפורסמים בדיקות גנטיות מקיפות וגינאולוגיות באמצעות חברת MyHeritage - והתוצאות הדהימו את כולם. צפו
אנחנו נוטים לחשוב שיש לנו מושג אמיתי מי אנחנו: לפחות מאין באנו, ואם אפשר גם לאן אנו הולכים. יש בינינו כאלה שההיסטוריה המשפחתית שלהם מפורטת, ואחרים מכירים רק את המעגל המשפחתי המצומצם. בישראל של שנת 2017, אחרי כור ההיתוך, וההיפרדות המחודשת לקבוצות שונות, עדיין יש משמעות מסוימת למוצא: זה משפיע על נקודת הפתיחה, על האפשרויות בשוק העבודה, ובעיקר משמש כפולקלור.
אבל מתברר שאם אנחנו בודקים לעומק, רובנו לא קרובים אפילו לדעת מאיפה השורשים שלנו. כלומר, אנחנו יודעים בכלליות. אבל סביר להניח שכל אדם, לו יבדוק בקפדנות, יופתע לגלות בעצמו צדדים מארצות רחוקות. כדי להמחיש עד כמה אין לנו מושג, בחרנו ארבע דמויות מוכרות: מאור זגורי, גורי אלפי, מירי בוהדנה ואורלי זילברשץ. כל אחד מהם הכיר פחות או יותר את ההיסטוריה הקרובה. באמצעות MyHeritage, ערכנו להם בדיקה גינאולוגית מקיפה. לקחנו מהם דגימת רוק, והחברה ניתחה אותה לעומק, וגם בנתה להם אילן יוחסין. כולם בלי יוצא מן הכלל הופתעו לגלות בעצמם צדדים גנטיים אחרים לגמרי, ואפילו קרובי משפחה קרובים יותר או פחות, שמעולם לא ידעו על קיומם.
"תכננתי לעשות את הבדיקה הרבה לפני שפניתם אליי", מודיע גורי אלפי (41). "חשבתי שזו תהיה מתנה נהדרת ליום ההולדת של אבא שלי, נדמה לי שבפעם האחרונה הוא היה בן 72. אבל נזכרתי קצת לפני הדקה התשעים, הזמן דחק, הבנתי שלוקח זמן עד שמקבלים את התשובות".
מה חשבת שאביך, יוסי אלפי, עשוי לגלות?
"לא יותר ממה שידוע לנו: שאנחנו שיעים ופרוסים. לדעתי זה השילוב האידיאלי. אפשר לסדר לי אותו?"
אמו, סו פלאט (ששורשיה במשפחת ברקוביץ הרומנית), הגיעה לישראל מבריטניה כשהיתה בת 20, כדי להתנדב בקיבוץ שמיר. "את אבא שלי היא לא הכירה בקיבוץ, אלא במסיבה בתל אביב. אבא שלי נראה כמו קיבוצניק?" הוא מגחך. "הוא נולד בבצרה, בעיראק, ועלה ארצה בגיל 4 יחד עם סבתא רימה. רק אחרי שנתיים הוריו הצטרפו אליהם למעברה בפתח תקווה".
וכילד שגדל בשיכון הצנחנים ברמת גן הרגשת יותר בריטי או יותר עיראקי?
"ברור שיותר עיראקי", הוא לא מהסס. "הורים של אמא, איילין ומונטי, הם הכי בריטים. הם התגרשו כשהייתי צעיר, סבתא נשארה במנצ'סטר, סבא עבר ללונדון, ומבחינתי זה היה יתרון. היו לי שני בתים באנגליה. קיבלתי את כל הכיף שמקבל ילד להורים גרושים, מינוס הטראומות.
"סבא התחתן עוד פעמיים, ירד מנכסיו, אבל תמיד שמר על אורח חיים דקדנטי. נסע במכוניות פאר ועישן סיגרים עד שנפטר מסרטן. הוא היה איש דעתן, לא פראייר ותמיד אמר את מה שהוא חשב. עד היום אני מוצא את עצמי אומר 'מעניין מה סבא היה חושב על זה'. מצד שני הוא פינק את הנכדים, לקח אותנו לסרטים וחשף אותנו לתרבות. אני חייב לו על זה. סבתא, לעומתו, היתה אשת עסקים ממולחת וציונית גדולה, תמיד ראיתי אותה עם ספר ביד אחת וסיגריה ביד השנייה, וכמו סבא גם היא נפטרה מסרטן".
אז למה אתה טוען שהצד העיראקי היה יותר חזק?
"מפני שהבריטים שלי, שבזכותם יש לי דרכון אנגלי, היו רחוקים. לא ראיתי אותם על בסיס יומיומי. גדלתי בשבט העירקאי עם האוכל העיראקי – טביט, בבזיאן, קובות, סלונה. ויש גם את עניין התרבות והמורשת. אם מסתכלים אחורה, רוב התרבות היהודית הערבית הגיעה מבבל. ואני גאה בזה. גם הילה, אשתי, עירקאית אז כולנו באותה הסירה".
הוא עצמו לא הכין עבודת שורשים, אבל בתו הבכורה (14) עשתה. "אני זוכר איזה עץ שהסתובב בבית, עם כל מיני שמות מוזרים. הבריטים שלטו בעיראק, ולכן לכל אדם שני היה שם בריטי. ג'ורג', ויקטוריה, לכלב בגדדי קראו בובי. תגיד", הוא שואל את רועי מנדל, התחקירן הראשי של MyHeritage, "חיפשת את השורשים שלי בניו זילנד? באנטרטיקה? בארץ האש?"
הנתון הראשון שעולה למסך גורם לאלפי לפעור את הפה. 44.4% יהודי אשכנזי. "אפשר לראות שבהשוואה לעיראקים אני קצת בהיר, אבל מה, אני יותר אשכנזי מעירקאי?" כן. רק 38% יהודי מזרחי איראני/עיראקי. "טוב, זה קרוב", הוא מנסה להתעודד. "לצד האשכנזי שלי אין רוב מוחץ".
וכשהוא מגלה שגם הוא – כמו חלק ניכר מהישראלים – 16.5% איטלקי, אלפי בעננים. "זה מרתק! תמיד ידעתי שיש לי סטייל, עכשיו אני גם מבין מאיפה זה בא. זה לא סתם שיש לי ג'ל בבלורית. אני שייך לאימפריה הרומית. בכל פעם שאני מורח ג'ל השורש האיטלקי שלי יוצא!"
רגע, למה נפלו פניך?
"אני חושב על כל הבחורות שפספסתי. מי יודע מה היה קורה אילו גיליתי להן שאני איטלקי. יכולתי להרוויח המון מין".
מנדל מריץ את התוכנה בחיפוש אחר קרובי משפחה ואלפי מתרעם. "מה, יש לי תאום רשע בעולם, או שאני התאום הרשע?" כשהחוקר מצביע על בת דודה בפוטנציה, אלפי כמעט קורס. "עזוב", הוא מתחנן, "אל תחפש לי בני דודים מדרגה רביעית. למה אני צריך עוד אנשים במשפחה? תאמין לי, אנחנו מלא. בצד של אבא זה עשרה ילדים. כשבן גוריון שלח לו מענק של מאה לירות, שבאותם ימים נתנו למשפחות ברוכות ילדים, סבא שלי החזיר את השטר בטענה שהוא לא עושה ילדים בשביל כסף. הוא היה איש קשוח, עם כבוד וגאווה. חבל שלא זכיתי להכיר אותו".
אתה יודע להכין פסטה?
"אני רק יודע לזרוק את הספגטי על הקיר ולבדוק אם הוא מוכן".
תתחיל לחפש את בני הדודים האיטלקיים?
"למה שהם לא יחפשו אותי? אני בטוח שהם ימצאו אותי כשאחד מהם יצטרך כליה. פתאום אשמע דפיקה בדלת, אפתח ומישהו יגיד לי 'היי, אני בן דוד אבוד שלך'. יהיה נחמד".
הכתבה המלאה, כולל הגילויים המשפחתיים של מאור זגורי, מירי בוהדנה ואורלי זילברשץ - מתפרסמת במוסף החג של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
