"מאסטר שף": חומרי גלם משובחים - השאלה מה יעשו איתם
בתור נכס הריאליטי האחרון של קשת, העונה הנוכחית של "מאסטר שף" מגיעה עם המזווה הכי גדול בעולם והאולפנים הכי נוצצים. בסוף היא בעיקר נשארת פרסומת ארוכה לאוכל שמצולם מעולה. אהרוני מאוורר את המסך עם דיוק ופרופורציות לעומת השופטים האחרים, אבל עזיבתו של רושפלד משאירה את הפאנל בלי אף קול אכזר
כמו אלו שקדמו לה, גם העונה השמינית של "מאסטר שף" היא מכונה משומנת היטב שמתפקדת על הסקאלה שבין מסחטת דמעות-מחוללת קלישאות ובין בידור זורם ומעורר תיאבון. מול "הישרדות", "המירוץ למיליון" ו"האח הגדול" של רשת, "מאסטר שף" היא נכס הריאליטי האחרון של קשת (אם לא מחשיבים את אביב גפן, שהוכיח שהוא נערת גומי שכלואה בגוף של פרובוקטור-בשקל כשערק לזכיינית לטובת ריאליטי עם אייל גולן). ככזו, היא צריכה לעמוד בלא מעט ציפיות מההורים המאושרים שעומדים לעבור לדירה הרבה יותר גדולה, שרק הזמן יוכיח אם הם יכולים לעמוד בתשלומי המשכנתה שלה.
אז אין להתפלא שלעונה הזאת מגיעה "מאסטר שף" עם המזווה הכי גדול בעולם והאולפנים הכי נוצצים בעולם, עם המנחים הכי אוכלי-מוח בעולם והפסנתר שמסמן לנו מתי לבכות. במובן מסוים לחזור למאסטר שף זה לחזור הביתה – לא משנה כמה היא תשתנה, היא עדיין תשאר פרסומת ארוכה נורא לאוכל עם צילומים מפתים וסלואו מושן של חומרי גלם נקצצים, נתחבים, צונחים ונלעסים, ואת ההצלחה שלה ניתן למדוד לפי פרמטר אחד בלבד: כמה פעמים במהלך הפרק צעדתם נחושים למטבח וחזרתם עם דבר נישנוש, או יותר טוב - שברתם ביצה למחבת וחשתם את עצמכם מינימום רטטוי.
בעולם אידיאלי מנת האודישן היתה מנת תוכן שיווקי, אבל הפעם קיבלנו את הגרסה העממית יותר – פיתה. הפיתה היתה חמודה והצטלמה יפה, בין אם הוכנה על ידי בוכרית אסלית שבישלה לאחים שלה, בחורה בת 26 שההורים שלה לא טעמו את הפריקסה שלה מעולם, גיי בלינג-בלינג שמתנשא על קרפיון, או מתנחל בן 41 שמתגעגע למטבח המרווח שלו בעמונה. וגם את זה אפשר לזקוף לזכותה של "מאסטר שף" – המלוהקים שלה לפחות לא נראים כאילו שלפו אותם מקמפיין קידס כלשהו, ושבדרך החוצה יחלקו להם שקיות הפתעה.
ואחרון חביב – ישראל אהרוני, בטי-שירט שחורה וג'ינס, החליף את יונתן רושפלד, שאם לסמוך על עיתוני סוף השבוע נופה מהפאנל בעקבות התקפי זעם וכנראה עסוק עכשיו בספורט הלאומי של שפים מקומיים – סגירת מסעדות. המילקשייק של אהרוני אולי לא מביא את כל הבנים לחצר, אבל בסך הכל הוא משתלב טוב עם חיים כהן, איל שני ומיכל אנסקי. הוא לא דרמטי מידי ומדבר לעניין, ובזמן ששאר השופטים נאבקים בניסיון להתעלות האחד על השני בעומס הדימויים (מדהים שמטאפורות עדיין לא הוצאו מהחוק למרות הכל), הוא מאוורר קצת את המסך עם דיוק ופרופורציות.
אחרי כמה עונות עם הגעש ההורמונלי של רושפלד, אנחנו נשארים עם פאנל שכולו פיל גוד, בלי אף שופט אכזר. בפורמט שנשען על דינמיקת שופטים ההרכב הזה יצטרך להוכיח שהוא מחזיק את התוכנית גם בלי תקיעות סכינים ומאבקי כח, ומי שלא יכול לסבול את החום (האנושי), פשוט יצא מהמטבח.
