"המירוץ למיליון": בנפול אויבך - תשמח
כמה פעמים רגב והלן עוד יבלו בעמדת העצירה, איך תמיד הרצים שבוחרים את הזוג שיעוכב לפי קריטריון גולדה הם לא נחמדים, והאם מותר, לפי החוק החברתי של המירוץ, לשמוח כשמנצחים במשימה? פרק חמישי למירוץ
פרק חמישי, הפעם במדינה החמישים של ארצות הברית, ולפחות את החצי הראשון של הלג במדינה העבירו הרצים בזחילה על חול לוהט, קיום יחסי אישות עם כדור פלסטיק ענק ומשימת דו קרב – חמודה מאוד, יש לפרגן – על פלייבורד ימי, ובדרך עצרו לשתות מיץ מבקבוק פלסטיק תוך כדי שהם מתעקשים שוב ושוב לכנות אותו שייק.
תנחומיי לרגב והלן, שהם באמת חמודים לאללה, בעיקר הלן - מסתמן שהם עומדים לערוך היכרות ארוכה וקרובה עם עמדת העצירה בסוף כל לג. הנחמה היחידה שלהם היא שכרגע הם במקום די טוב בהתחלה והם זוג חזק, התקשורת ביניהם מצוינת ויש להם הכוחות למשות את עצמם מהבור הזה בכל פעם מחדש. עם כמה שאני מחבבת את הלן והמחווה היפה שלה ליום הזיכרון לרצח רבין, גישת ה"נזכור ולא נסלח" הזו שלה עלולה לפעול נגדם כבומרנג. קשה מאוד שלא לתרגם את העצור הזה לתחושה שאתה דחוי חברתית והמוצא היחיד במקרה הזה הוא לנתב את תחושת הזעם למשימות.
בכל עונה מחדש אני מופתעת מהפער בין איך שהזוגות נתפסים אחד על ידי השני ואיך שהם נראים החוצה, לצופים. כרגיל הרצים שבוחרים את הזוג שיעוכב לפי קריטריון גולדה – הם לא נחמדים. בינתיים זה רגב הוד ש"לא מתקשר" ומשלם מחיר וזה מעניין, כי אם רגב הוד חוטא בדושיות כלפי שאר הרצים זה לא בא לידי ביטוי בטסטות שלו. בינתיים זה מסתמן כעניין קריטי - גם בהונולולו הוואי המירוץ עדיין צמוד יחסית ו-15 דקות על השטיחון הלא נכון עלולות להיות ההבדל בין הדחה להצרחה.
את 15 דקות הלא-תהילה שלהם בסוף יוכלו רגב והלן להעביר בהתחבטות בשאלות מוסריות כמו האם מותר, לפי החוק החברתי של המירוץ, לשמוח כשמנצחים במשימה? האם לגיטימי לדרוש מזוג שניצח אותך 'לשמוח יותר בשקט'? ברור שזה לא מנומס ומאוד לא פולני לשמוח כשהאויב שלך נופל, אבל מצד שני מהי תחרות אם לא המקום הזה שבו מישהו מנצח מישהו אחר, ואם הוא לא ישמח פה אז איפה? אם אתם לא מסוגלים להתמודד עם החום, אולי כדאי שתצאו מהמטבח. בקיצור, בואו נסייג את זה בזה שמצווה לשמוח, אלא אם כן המנצח הוא זוג שפחות אוהבים, ואז מדובר בהתנהגות מגעילה וחסרת כל רגישות חברתית. ובנימה אופטימית, אולי וטוהר - העם מאחוריכם.
בפרק הבא: הכל מותר באהבה, מלחמה ומצלמה.
בקטנה
מוראל: "הסתכלתי על אביבית וראיתי את הבחורה מעולפת על החול. ממש הרים לי" – מור עם משפט אמפתי שלוקח תפנית מפתיעה.
סוף טוב: "לקח לי קצת זמן להבין את הסיפור הזה, בסוף לא הבנתי" – יונתן עם קליף האנגר.
שנמוך: "היא הייתה אביבית בר זוהר של בתולות הים" – מור (איזה כיף שלשתיכן קוראים באותו שם! ממליצה ליישם על שאר הזוגות במירוץ מעתה והלאה).
רפורמי: "יו נואו וואט איז קידוש?" ירדן ממשיכה עם הספין אוף האהוב שלה – 'חתן בכל יבשת לאן'.
צבועה: "אני אוהבת אותן שחומות, שיער בלונדיני, עיניים כחולות" – עדי מעמידה רף בלתי אפשרי לאשת החלומות שלה.
