"פריצ'ר": סדרה בלי אלוהים
לקח לה זמן להגיע אלינו אבל לעזאזל, "פריצ'ר" היא סדרת פנטזיה כל כך מופרעת וייחודית שזה היה שווה את ההמתנה, וגם את הזפזופ לערוץ אגו הנידח
נדרשה רק שנה וחצי כדי ש"פריצ'ר" הנהדרת של AMC תגיע אלינו, וגם כשזה כבר קרה, היא מצאה את עצמה נטרפת דווקא אל חופיו הנידחים של ערוץ אגו (אפיק 63 ב-yes, אפיק 41 ב-HOT, שבת, 18:30), שלא ממש ידוע בתכניו המתוסרטים ולפיכך לא מושך אליו את הקהל הנוהג לצרוך אותם. ובכל זאת, מדובר בסדרה שכדאי שתנהרו אליה בהמוניכם (היא עלתה לפני שבוע), לפחות אלה מכם שמסוגלים לקוקטייל המטורלל של פנטזיה ביזארית, קומדיה אבסורדית ואלימות קשה שהיא מציעה, ושבאמת איננה דומה לשום דבר שראיתם קודם.
בגדול, "פריצ'ר" עוקבת אחר סדרת המאורעות המתרחשים לאחר שישות על טבעית בשם ג'נסיס מוצאת לעצמה פונדקאי - ג'סי קאסטר (דומיניק קופר), מטיף עם עבר אפל שחי בעיירה טקסנית נידחת ומתחיל לאבד את אמונתו. כעת, עם ג'נסיס בגופו, ג'סי מגלה שזכה בכוח יוצא דופן - כשהוא אומר משהו ורותם לכך את כוחו של ג'נסיס, ביכולתו לכפות ציות על השומעים אותו. אם, למשל, ג'סי אומר למישהו "לך לעזאזל" - אתם יכולים להיות בטוחים שזה מה שיקרה.
אבל ג'סי איננו לבד. טוליפ (רות נגה), האקסית הקשוחה שלו שהייתה חלק משמעותי מעברו המפוקפק, חוזרת בסערה לחייו, ובמקביל ג'סי מוצא את עצמו מתחבר עם טיפוס חדש - קאסידי (ג'וזף גילגון), ערפד אירי שבמאות שנות חייו הספיק בעיקר להפוך לנרקומן ושתיין, ועד מהרה מפתח חברות אמיצה עם ג'סי (והידלקות קשה על טוליפ). וג'סי יזדקק לחברות הזו, מאחר ויש מי שנחשו בדעתו להחזיר את ג'נסיס למקום ממנו הוא בא, ובכל מחיר.
אף שהיא מבוססת על סדרת הקומיקס המהוללת בעלת אותו השם של גארת' אניס וסטיב דילון, במובנים רבים "פריצ'ר" היא יצירה מקורית של שלישיית יוצרים: סם קאטלין (שהיה כותב ומפיק ב"שובר שורות"), סת' רוגן ושותפו הקבוע אוון גולדברג. עבורם, העלילה של "פריצ'ר" הקומיקס - ג'סי, טוליפ וקאסידי יוצאים לרוד טריפ ברחבי ארה"ב על מנת למצוא את אלוהים שנעלם ומתמודדים עם שלל היצורים והישויות המתחקים אחר ג'נסיס - משמשת בעיקר כהבטחה לבאות, מאחר והעונה הראשונה היא סוג של פריקוול לעלילת הקומיקס. וזה מכביד מעט על הסדרה, אין מה לומר, העובדה שהיא מקדישה זמן כה רב לסט-אפ עבור מה שמעריצי הקומיקס ציפו לקבל מיד (ומקדישה זמן ניכר לפלאשבקים שטיבם אינו ברור, תחילה). הקצב שלה מעט נינוח מדי, וזה מפריע.
ועוד משהו: "פריצ'ר" פשוט מפוצצת בשחקנים מצוינים שמגלמים דמויות שתתקשו לשכוח - מדומיניק קופר שמקנה אפלה ואמביוולנטיות אמיתיים לדמות שבקומיקס הינה גוד-גאי ברור, דרך ג'קי ארל היילי הוותיק שמתנפל בתאווה על הפריץ המוטרף שהוא מגלם פה, ודרך אנטול יוסוף (מאייר לנסקי ב"אימפריית הפשע") וגרהאם מקטאוויש שמגלמים צמד מלאכים רצחניים וגונבים כל שנייה מההצגה. אבל עבורי, התגלית האמיתית הוא ג'וזף גילגון הבריטי, שכבר זרח ב-Misfits ופה מביא תועפות של צ'ארם לדמות שבקומיקס נרשמה כקשוחה ומחוספסת יותר, וגם מימד משמח של אנושיות ופגיעות. אני, מצידי, מוכן לספין-אוף שכולו קאסידי, בכיכובו.
הביקורת התפרסמה לראשונה במגזין פנאי פלוס.
