שיר לשלום: ערביות, מתנחלות ודתיות שרות יחד
אנסמבל האמהות שייסדה הזמרת יעל דקלבאום הפך לתופעה בינלאומית עם מיליוני צפיות ביוטיוב והופעות ברחבי העולם. לא על הכל הן מסכימות, אבל דבר אחד בטוח - כולן מאמינות שהשינוי יבוא דרך נשים. "מאז ומעולם היינו אחיות והעובדה שהיא ערבייה ואני מתנחלת בכלל לא משנה. מה שמחבר בינינו זו המוזיקה"
עשר הנשים שעמדו במעגל הגיעו כל אחת מרקע אחר. היו שם יהודיות וערביות, ימניות ושמאלניות, דתיות וחילוניות, תל־אביביות ומתנחלות. אבל כשהן שרו ביחד, בהרמוניה מושלמת, כל ההבדלים נעלמו. במקומם בקעה תפילה משותפת, כנה ופשוטה, שלא ניתן היה להתעלם ממנה. הנשים הללו, שונות כל כך ודומות כל כך, ביקשו רק דבר אחד — שלום.
הסצנה המרגשת הזו התרחשה השבוע במהלך אחת החזרות של אנסמבל האמהות. ההרכב המוזיקלי יוצא הדופן הזה, שכל חברותיו נשים, הוקם בידי המוזיקאית יעל דקלבאום במסגרת שיתוף פעולה חד־פעמי עם תנועת "נשים עושות שלום". אלא שמבלי להתכוון, צבר הפרויקט תאוצה והתנפח לממדים אדירים. אחד משיריו, "תפילת האמהות", הפך ללהיט בינלאומי והקליפ שלו, אותו ביימה אסתר אלקיים, זכה עד כה ליותר מארבעה מיליון צפיות ביוטיוב. הוא גם הפך את דקלבאום לאורחת מבוקשת בצעדות נשים ובעצרות שלום, מגרמניה וספרד ועד לארצות־הברית וברזיל, כתבות עליה ועל האנסמבל התפרסמו במגזין היוקרתי מארי קלייר ובתחנת הטלוויזיה הערבית אלג'זירה, והשיר אומץ כתפילת בוקר בבתי ספר ברחבי העולם והצמיח קבוצות נשים מקבילות בכמה מדינות.
כששומעים את "תפילת האמהות" מהדהד בחדר החזרות במרכז תל־אביב השבוע, אפשר להבין מדוע הפך השיר לכזו הצלחה מסחררת. מעבר לאיכויות הווקאליות והמוזיקליות שבו, מעבר לצמרמורת שמנקדת את העור, הוא מכיל מסר חזק מספיק בכדי להפיל כל חומה. כאשר עשר נשים המייצגות מגזרים שונים מתייצבות זו לצד זו ודורשות מהעולם בקול צלול לשים סוף למלחמות, העולם מקשיב. "כדור הארץ כולו פצעים, והוא צריך כוח נשי שיחלים אותו ויחזק אותו", מסבירה אחת מהחברות.
"גיליתי שאני לא לבד"
השירים של אנסמבל האמהות אמנם הגיעו לכל קצוות הגלובוס, אבל תחילתו של ההרכב דווקא במסע פנימי שערכה דקלבאום עם עצמה. אחרי כמה שנים בלב תעשיית המוזיקה הישראלית, בין היתר כזמרת הליווי של שלמה ארצי וכחברה בשלישיית הבנות נחמה, החלה דקלבאום לשאול שאלות בנוגע למוזיקה שלה. "הרגשתי שאני נחנקת", היא מספרת. "יש משהו שכל הזמן דוחף את המוזיקאים במיינסטרים לשמירה על תדר שטוח, ואני הרגשתי שיש לי משמעות יותר גדולה להעביר. הייתי נורא לבד".
כחלק מהניסיון להפיג את הבדידות, יזמה דקלבאום בספטמבר 2015 פרוייקט בשם "הדרך הביתה" יחד עם דפני ליף, מובילת המחאה החברתית של שנת 2011. במשך 45 יום נדדו השתיים ברחבי המדינה ונפגשו עם מאות אנשים, כאשר דקלבאום שרה וליף עורכת עם הקהל שיח שמטרתו לברר כיצד הם רואים את העתיד שלהם בארץ הזו. "פתאום גיליתי שאני לא לבד", אומרת דקלבאום, "שיש הרבה אנשים טובים מימין ומשמאל, שצמאים לעומק ולמשמעות".
בסוף המסע, התעוררה דקלבאום עם חלום. "הרגשתי שצריך לאחד את כל הטוב שפגשתי בארץ והחלטתי שאני רוצה לשאת את המסר הזה דרך קולות נשיים. שנה אחר כך פגשתי את 'נשים עושות שלום', ובאותו רגע הבנתי שהן תיבת התהודה למסר שלי".
תנועת "נשים עושות שלום" הוקמה במהלך מבצע "צוק איתן" והיא מאגדת עשרות אלפי נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, הדתית והחברתית, שהמשותף להן הוא הרצון להגיע להסכם מדיני לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. "זו תנועה שמורכבת מנשים שמאסו בדרך הקיימת ומאסו בלפחד על הבנים שלהן", אומרת דקלבאום. "החלטתי שאני נותנת להן את המוזיקה שלי, ומתוך זה נולדה 'תפילת האמהות'".
דווקא מהמקום הכי לא מסחרי יצא הלהיט הכי גדול שלך.
"המילה להיט מוזילה בעיניי את הערך של 'תפילת האמהות'. זה לא להיט כמו שזו תנועה משותפת שנוגעת בלב האנושי, במקום של רצון טוב שמאוד חסר היום".
רק שלשום חזרה ארצה ממסע הופעות בן שלושה שבועות בארצות־הברית, ומחר כבר תופיע דקלבאום עם האנסמבל במועדון האזור בתל־אביב במסגרת פסטיבל חשיפה בינלאומית למוזיקה, מבית משרד החוץ והצוללת הצהובה בירושלים. מדובר באירוע השואו־קייס הרשמי הישראלי, לכבודו מגיעים ארצה עשרות מבכירי תעשיית המוזיקה מכל העולם במטרה להכיר את התוצרת המוזיקלית המקומית.
בין לבין אנחנו מצליחים לתפוס אותה לשיחה, יחד עם שתיים מחברות האנסמבל. יראה לאה יעקב היא מתנחלת בת 25 מעופרה שבשומרון, ומירה עילבוני היא ערבייה בת 23 מהיישוב עילבון שבצפון. לכאורה, בין השתיים הללו אמורה להפריד תהום. "מה פתאום", אומרת יעקב וכורכת את זרועה סביב כתפה של עילבוני. "מאז ומעולם היינו אחיות והעובדה שהיא ערבייה ושאני מתנחלת בכלל לא משנה. מה שמחבר בינינו זו המוזיקה".
"ג'ון לנון אמר שכשבנאדם אחד חולם משהו זה חלום, אבל כשהרבה אנשים חולמים יחד זה מציאות", אומרת דקלבאום. "זה מה ש'נשים עושות שלום' עושות. המסר שלנו למנהיגים שלנו הוא 'תדאגו לנו ותעזרו לנו לדאוג לילדים שלנו. ואם זה לא עובד לכם כרגע, בואו נעבוד ביחד ונעשה שיהיה יותר טוב'. איפה שהקול הזה יכול להיות מושמע, אנחנו נשמיע אותו".
"המלחמה היא לא בינינו"
דקלבאום לא רק ייסדה את האנסמבל, אלא גם מנצחת עליו ומנווטת אותו דרך חילוקי הדעות שעלולים להתפתח בין הנשים. אחרי הכל, האנסמבל שמנהלת דקלבאום אמור להוות דוגמה: אם נשים מרקעים מגוונים כל כך יכולות להסתדר ביחד ולעשות מוזיקה, למה שלא יצליחו להסתדר גם בחיים עצמם?
זה לא תמיד קל. את יראה לאה יעקב הכירה דקלבאום במסגרת בית הספר "מזמור", שם היא מלמדת. כשהציעה לה להצטרף לאנסמבל, יעקב נרתעה. "אני מודה שכששמעתי את המילה שלום, זה צילצל לי חשוד. זה כואב לומר את זה, אבל זה המצב היום: שלום נשמע לי כמו משהו שמאלני, ואם ניכנס להגדרות, אז אני ימנית קיצונית. אבל אני מאמינה במוזיקה, ואני מאמינה שזה כלי לשיח ולקירוב, זה משהו שמגשר על כל הפערים. אז החלטתי לחקור ולהקשיב, בלי שיפוטיות. היום, האנסמבל בשבילי הוא מקום של שייכות".
דקלבאום: "שלום זה לא רק מילה של השמאל. המילה שלום היא דרך חיים, היא חיפוש אחר האחדות. הקרקע המשותפת שלנו היא הדאגה המשותפת לעתיד של המדינה הזו, שיהיה לה עתיד שפוי. חייבת להיות דרך אחרת".
את מירה עילבוני הכירה דקלבאום במהלך "צעדת התקווה" שערכה תנועת נשים עושות שלום לפני כשנה. עילבוני היא פעילת שלום ומוזיקאית צעירה, ששיר שכתבה והלחינה בגיל 16, "אהבה היא הדת", הפך לפזמון של תנועת הנשים. "בצעדת התקווה ביקשו ממני לשיר עם יעל את 'תפילת האמהות', ובעצם הכרנו בפעם הראשונה על הבמה", מספרת עילבוני. מאז שרה את התפילה פעמים רבות, אך גם עכשיו, במהלך החזרה, ראיתי אותה שרה ודומעת.
אחרי שאתן מסיימות לשיר בהרמוניה מושלמת, לא מתעוררים דיונים פוליטיים?
דקלבאום: "אין בינינו הסכמה מלאה, כמובן שלא תמיד אנחנו מסכימות - יכולות להיות אי־הסכמות וזה בסדר. וחוץ מזה יש כל כך הרבה דברים לדבר עליהם מלבד פוליטיקה".
יעקב: "העולם מנתב אותנו לזה שאם אתה לא מסכים איתי, אנחנו איכשהו אויבים. כשנוצר ויכוח יש מקום להקשבה, זה לא שהיא צריכה לשכנע אותי או להפך".
עילבוני: "המלחמה היא לא בינינו, ואם כולם יראו את זה מצבנו ישתפר".
מעבר לכמיהה לשלום, מייצג האנסמבל גם תפיסה של עוצמה נשית. לגבי זה, נראה שיש הסכמה בין כל חברות ההרכב. "המטרה שלי היא לתת במה לעוצמה נשית ולהשיל סטיגמות על נשיות", אומרת דקלבאום. "אנחנו עדיין חיים בעולם שבו נשים לא מעודדות על ידי החברה לממש את העוצמות והיכולות שלהן. נשים, מפאת ההיסטוריה שלנו, לא לוקחות חלק פעיל מספיק בכל מה שמגדיר את החברה שלנו. אני חושבת שהמערכת העולמית כרגע של מלחמות, של פוליטיקה מסוג מסוים, של משחקי כוח, זה בגלל שאין איזון בין הכוח הנשי לכוח הגברי".
עילבוני: "אני באה מחברה שמרנית, שבה יותר מקפידים על האישה, איך שהיא מתלבשת ואיך שהיא מתנהגת. מגיל מסוים את חייבת להיות עם חתן
ובית, ואני רואה את זה קורה להמון נשים מסביבי מגיל מאוד צעיר. לי יש את המזל שיש לי הורים תומכים ואני פתוחה בקשר שלי איתם, אבל לבת דודה שלי, למשל, אין את התמיכה הזו, למרות שאצלה יש כישרון, אינטליגנציה, סקסיות ונשיות מדהימה".
יעקב: "אני שמחה שאני בנאדם בוחר, אבל אני יודעת שיש כאלה שלא. ואם יש דבר רע, זה לקחת לבן-אדם את החופש שלו".
אנסמבל האמהות יופיע ב-17 בנובמבר, בשעה 13:00, במסגרת פסטיבל חשיפה בינלאומית במועדון האזור בתל־אביב.
הכתבה פורסמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
