לואיס גוסט ג'וניור: "כשגילמתי את סאדאת הרגשתי שהוא היה איתי"
השחקן לואיס גוסט ג'וניור גילם את המנהיג המצרי בסרט הטלוויזיה "סאדאת", שכלל בתוכו את הביקור ההיסטורי בישראל. אך בעוד שבשאר העולם הסרט התקבל באהדה גדולה - המצרים בחרו להחרימו וטענו לעיוות היסטורי. בריאיון ל-ynet נזכר גוסט ג'וניור בתקופה ההיא ("ידענו שיהיו בעיות"), על סצנת הירידה מהמטוס ("היא מאוד הלהיבה אותי"), ועל הביקורת הכי טובה שקיבל, דווקא מאלמנתו של המנהיג
ב-19 בנובמבר 1977 נחת מטוסו של אנואר סאדאת בנמל התעופה בן גוריון. הנשיא המצרי יצא ממנו עם חיוך על פניו שהלך ולהתרחב בראותו את ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, גולדה מאיר, אריאל שרון ואחרים מקבלים את פניו בליווי מסדר כבוד על פי כל כללי הטקס. היה זה הביקור הראשון אי פעם של מנהיג ערבי בישראל, ובמהלכו הוא אף נשא נאום בפני הכנסת בירושלים. מי שצפה בשידורי הטלוויזיה חשב בוודאי שימי המשיח הגיעו, או שלחלופין מדובר בדרמה תקופתית מפוברקת. עד כדי כך מפתיע ובלתי נתפס היה האירוע - אלא שהוא התרחש במציאות. שנה לאחר מכן אף נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים. והסרט? היה גם כזה, אבל הוא הגיע שש שנים לאחר מכן ב-1983.
סרט הטלוויזיה "סאדאת" הייתה יוזמה אמריקנית של אולפני קולומביה. המפיקים דניאל ה. בלאט ורוברט סינגר ביקשו להביא למסך הקטן את קורותיו של המנהיג שזכה לפופולריות אדירה במערב בגלל הצעד האמיץ שלו, אך הושמץ והוחרם בעולם הערבי ובארצו. כמו האיש במרכז, גם הסרט על חייו זכה להצלחה גדולה בכל העולם, למעט מצרים והעולם הערבי. בהוראת שר התרבות המקומי עבדל חמיד רדואן, הדרמה האפית נאסרה לשידור במצרים במשך שנים - והמצרים אף החרימו את האולפנים ההוליוודיים שמאחוריה.
בין הנימוקים להחלטה הוזכרו "עיוות ההיסטוריה", ו"הכפשה של העם המצרי", והייתה גם טענה שהופנתה באופן אישי כנגד כוכב הסרט, השחקן האפרו-אמריקני לואיס גוסט ג'וניור. ליהוקו של שחקן שחור לגלם את סאדאת הייתה בגדר ביזוי המת מבחינת השלטונות המקומיים.
"מההתחלה היו כל מני בעיות, כולנו ידענו מזה, אבל ההפקה דאגה להשאיר אותי מחוץ לזה כדי שאוכל להתרכז בעשיית הסרט ולא בפוליטיקה מסביבו", מספר היום גוסט ג'וניור בראיון מיוחד ל-ynet, "בגלל הבעיות הפוליטיות, לא יכולנו לצלם במצרים כי זה לא היה פופולרי באותה תקופה, וההפקה עברה למקסיקו". ואכן, להגיע למצרים כדי לצלם סרט ביוגרפיה על סאדאת, זמן קצר כל כך אחרי ההתנקשות בו ב-6 באוקטובר 1981, לא היה מהלך מומלץ. למעשה, שישה מהמעורבים בהפקה - ביניהם המפיקים בלאט וסינגר, הבמאי ריצ'רד מייקלס והתסריטאי ליונל צ'טווינד - הסתכנו במאסר במהלך ששת החודשים אחרי שידור הסרט בארצות הברית לאחר שאיגוד הקולנוענים המצרי הגיש נגדם תביעה. למרבה המזל, בית המשפט ביטל את ההאשמות בטענה שאין לו סמכות לדון בו מכיוון שהצילומים לא נערכו על אדמת מצרים. "הוקל לנו ואנחנו מודים על ההחלטה ומקווים שהיא תוביל להסרת החרם", נמסר בתגובה מאולפני קולומביה במרס 1984.
גוסט ג'וניור בן ה-81 מדווח כי אותות החרם וההשמצות שבעקבותיו, לא הורגשו כשביקר במצרים שנים ספורות לאחר מכן. "כשהגעתי לקהיר הם התגאו מאוד בסרט ובדרך שבה גילמתי את סאדאת", הוא מספר, "בכל מקום שאליו הגעתי בישראל או במצרים, כולם קראו לי סאדאת. זה נחמד להיות נערץ בשתי המדינות. בפעם הראשונה שנחתי בישראל לקח לי 16 שעות לעבור את האבטחה ולצאת מנמל התעופה, ואילו אחרי סאדאת הייתי בחוץ אחרי רבע שעה. בהזדמנות אחרת נסעתי לצלול באילת, ורציתי להמשיך משם לשארם א-שייח. זכיתי לליווי של אח"מים. נציג ישראלי הסיע אותי למעבר טאבה, ומשם אספו אותי נהג של הממשלה המצרית. ובכל מקום, אני סאדאת".
מתוך "קצין וג'נטלמן", עליו זכה באוסקר על תפקיד המשנה.
"היינו על טיסת אל על ונחתנו בישראל בשלוש בבוקר", נזכר גוסט ג'וניור, "בשדה התעופה הבחנו בקבוצה של אנשים מכובדים. אחד מהם נופף לעברנו והתקרב אלינו. "טוני קרטיס?" הוא שאל בתמיהה את טוני, שלא ידע איך להגיב לאדם מולו שהיה משה דיין. בדיעבד הסתבר לנו שמדובר במשלחת רשמית בדרך לשיחות השלום עם מצרים, וגם בגין היה שם". בפעם הבאה שגוסט ג'וניור פגש את ראש ממשלת ישראל זה קרה על סט הצילומים במקסיקו בסצנת שחזור הביקור ההיסטורי, במהלכה גילם את בגין השחקן הבריטי בארי מורס. " החלק המשמעותי ביותר בהופעה שלי היה הרגעים המשותפים עם בארי. הראנו איך אויבים יכולים להיות חברים טובים. שניהם היו דומים, שני צדדים של אותו מטבע. כשהם דיברו, הם עשו זאת כאחים", הוא אומר.
איך זה הרגיש להיות חלק משחזור של רגע היסטורי מיוחד כל כך?
"זה היה קסום ליצור את הרגעים הללו מחדש. צופים ישראלים וערבים טענו שזה החזיר אותם לאחור, שזה היה הכי אמין שאפשר. אני זוכר כמה התרגשתי כשירדתי מהמטוס, וברקע מתנגן ההמנון המצרי והישראלי. ואז מקבלת אותי אישה בשם גרטרודיס קונץ שהיא בכלל מורה בתפקידה, אבל היא נראית ממש כמו גולדה מאיר. ואז אני אומר לה, 'סוף סוף אני מגיע לישראל', והיא אומרת לי 'מה לקח לך כל כך הרבה זמן'. זו הייתה סצנה שכל כך הלהיבה אותי".
גם נאום סאדאת בכנסת זכה לסצנה משלו, וניכר כי גוסט ג'וניור אימץ את הדרמטיות הטבעית של סאדאת כאילו הייתה שלו, בהופעה נרגשת במיוחד מצדו. "הנאום היה אתגר בשבילי, וברור שגם אתגר עבור סאדאת. אבל הוא הצליח בכך", אומר השחקן, "הייתי מאוד נרגש בסצנה הזאת, הרגשות זרמו מעצמן החוצה. אני חושב שגם סאדאת הרגיש באותו אופן, זה נגע בו עד העצם. הגישה שלו עברה שינוי - מנץ ליונה. מצאתי את עצמי מתחבר לזה ומדבר על שלום לאנושות. הייתי רוצה שיהיו יותר אנשים שכאלה בימינו שמדברים על שלום. הלוואי והיה לנו יותר מזה היום במזרח התיכון".
אחד האתגרים הגדולים ביותר של יוצרי הסרט הייתה ליצור פורטרט קולנועי של מנהיג שנוי במחלוקת בארצו, זמן קצר כל כך אחרי מותו בהתנקשות. גוסט ג'וניור היה שותף לכובד המשקל של הצגתו על המסך. "ידעתי מיהו סאדאת, והייתה לי אחריות גדולה להחיות אותו מול המצלמה", הוא אומר ומספר שחש שרוחו של סאדאת שורה עליו במהלך הצילומים, "הרגשתי כאילו הוא לקח אותי ושם אותי בתוכו, והדריך אותי בכל דבר, הסביר מה ואיך להגיד. הוא היה איתי בכל רגע. הייתי ממש סאדאת. הצלחתי להזדהות עם ההחלטה האמיצה שלו לעשות מה שהוא עשה. אני לא זוכר חלק מהסצנות כי הכל קרה כל כך בטבעיות כאילו היה חלק ממני. משהו רוחני".
איך מתכוננים לתפקיד רגיש כזה?
"קיבלתי את התפקיד אחרי שביקרתי כבר בישראל, אהבתי אותה והכרתי את המציאות בה, וידעתי על חשיבות הדמות של סאדאת. הליהוק היה כמו רעם ביום בהיר, וזה גרם לי להתרגשות כמו לכל אזרח ישראלי. כדי להצליח בעבודתי עשיתי תחקיר רציני וצפיתי בכל קטעי הארכיון שלו. גם במהלך הצילומים הייתי מתעורר בכל יום ומתאמן על הקול שלו ועושה כל מה שאני יכול כדי להתכונן לגילום אמין שלו. ואז כשהגעתי לסט כבר הייתי סאדאת, ולא הייתי מפסיק להיות הוא עד שסיימנו לצלם. וזה לא היה קל להניח אותו מאחור, כי אתה חייב להבין איפה נמצא גיבור שמעדיף למות מאשר לסגת מהאני מאמין שלו. אדם כזה הוא דמות שונה לגמרי, ואני הבנתי את זה".
לצד השחזורים מהזירה הפוליטית והמדינית, חלק משמעותי מהסרט מוקדש לסיפור האהבה בין סאדאת לאשתו ג'יהאן אותה מגלמת מדולין סמית'. לפי גוסט ג'וניור, האלמנה הייתה מעורבת בהפקה מתחילתה ואף אישרה את ליהוקו לתפקיד בעלה המנוח. "ג'יהאן טענה שהייתי מעין בריאה מחדש שלו. זו הייתה הביקורת קולנוע הכי מוצלחת שקיבלתי", הוא אומר.
אז איך אתה מסביר את התגובה הקשה כל כך במצרים נגד הסרט בזמנו?
"זה נובע כנראה מהעוינות בין הישראלים למוסלמים, והם באו לידי ביטוי גם בנוגע לסרט. המפיק דניאל בלאט הוא יהודי, ואת ההפקה הוא ניתב בדרך שלו. למצרים היה קשה לקבל את הסרט כחגיגה של שלום כי הם לא זנחו את החשדנות כלפי ישראל ואת העבר הלוחמני בין שתי המדינות. הסרט הציף המון נושאים שנויים במחלוקת עם המון רגשות מעורבים.
אתה חושב שהסרט מיטיב עם מורשת סאדאת?
"אני חושב שהסרט לא גרם שום נזק למורשת סאדאת, אלא אפילו סייע לשימורה. והוא יכול להיות כלי שאפשר להשתמש בו כדי לעורר השראה בדרך לשלום. במיוחד בסצנות של קמפ דיוויד. אני מרגיש מאוד גאה להיות חלק מזה. זו ברכה בשבילי להוות ייצוג של סאדאת בימינו. אני חושב שהסרט השפיע על הרבה אנשים שמוצאים את עצמם מזדהים עם סאדאת ובגין ומחפשים דרך להתחבר. חייבת להיות דרך כזאת למצוא מכנה משותף במיוחד באיזור הזה".
