"הכריש": מישקה בן דוד מתאר את המלחמה האחרונה

"עמדות צלילה," פקד אל"ם ירון גל, מפקדה של אח"י כריש. הוא עמד במרכז חדר הפיקוד של הצוללת, לידו הפריסקופים וסביבו יושבים המפעילים, רכונים למסכים של שידות ההפעלה. תכונה הורגשה באנשי הצוללת, שמיהרו איש איש למקומו.

"גשר — מפקד — רד וסגור מחבט ביתן עליון," הורה ירון לקצין משמרת הגשר, שעמד בגשר שבראש הביתן, בקצה הסנפיר העליון של הצוללת, ולידו הצופה

.

"קצין משמרת בביתן. מחבט ביתן עליון סגור ומהודק," דיווח קצין משמרת הגשר לאחר שירד, סגר מאחוריו את כיפת הפלדה והידק את גלגל הנעילה.

סגן דובי תבור, קצין הקשר, שידר אות חיים אחרון בטרם הורד תורן הקשר, ואיתו יתר התרנים והפריסקופים, למעט פריסקופ הסיור שאייש ירון. בדקות האחרונות האזין דובי ברשת הת"ג לשידורי המורס מהארץ. "קיבלנו תשדורת," דיווח, ומסר לירון את תוכן השדר: "המשך כמתוכנן, בהצלחה".

אורות הניאון הלבנים התחלפו בתאורה אדומה ושקט השתרר במי"ק, מרכז ידיעות הקרב, הוא חדר הפיקוד של הצוללת. סגנו של ירון, סא"ל מיכאל שושן, קם מתוך כורסת העור שלו — אחת משתי כורסאות המפקדים במי"ק, ככיסאותיהם של שני קברניטי ג'מבו ענק — והתייצב ליד המפקד. אורות מרצדים הבזיקו על פני המפעילים שגחנו על עשרות המתגים והכפתורים שנקבעו סביב כל אחד מהמסכים. הללו הופעלו בהתאם לסוג הפעילות הנדרש. בירידה לעומק פריסקופי יופעלו בין השאר שידות הסונאר, הל"א והאופטרוניקה. כשיֵצאו לדרך יופעלו גם שידות העיבוד של נתוני התנועה.

"מרכז — פתח פליטות ראשיות, שמור עומק פריסקופי," פקד ירון על המרכז הטכני, שנמצא מימינו. סרן רונן רגב, הצ'יף, מפקד המרכז הטכני וקצין המכונה, העביר את הפקודה לעמדת הניהוג, מכלי הצלילה נפתחו ומי הים חדרו לתוכם.

"צוללים עכשיו, צוללים עכשיו, start diving," פקד בשפת המכונה. 

 רוצים לקרוא את "הכריש" בגירסה הדיגיטלית? הורידו את האפליקציה לאייפון, לאייפד ולאנדרואיד .

רס"ב נדב בארי, מפעיל עמדת הניהוג של הצוללת, הטה את ההגה. המסך מולו נמלא מספרים וקואורדינטות שציינו את מגמת התנועה. ממקומו המוגבה, מעט מאחוריו, בחן רונן את עמדת הניהוג. בעמדת השליטה והבקרה הסמוכה ישבו עוד שני מפעילים: רס"ר עמי אפוטה, סגנו של רונן, ורס"ב גלעד זייד. שניהם חלשו יחדיו על מערך הידיות, הלחצנים והשעונים, שבעזרתם שלטו על סיבובי המנוע ועל שקילה ואיזון של הצוללת.

המכלים הוצפו. הצוללת החלה לשקוע. נדב ציין את העומק בקול מדֵי מטר עד שהגיעו לעומק פריסקופי, חמישה־עשר מטרים מתחת למים. רונן חזר על הדברים בקשר הפנימי, וקצין המשמרת במי"ק חזר עליהם שוב באוזני המפקד.

"מרגיש את זה בביצים?" שאל ירון בחיוך את סגנו. שני הקצינים הוותיקים, ששירתו יחד כמפקד וכסגנו עוד באח"י תקומה, אהבו את הרעד הקל שחשו בחלציהם במהלך ההנמכה והצלילה.

כשהגיעה לעומק הפריסקופי ביצעה הצוללת "טלטול פליטות": תנועת עלייה וירידה שהביאה לפליטת שארית האוויר במכלים. שקט השתרר.

"צוללת טולטלה, סגור פליטות ראשיות," אמר רונן, ומכלי הצלילה נאטמו.

"שקול הצוללת בשישים סיבוב," פקד ירון.

רונן אישר שהצוללת שקולה.

"שמור על קוֹרס נוכחי," הורה ירון, "מהירות שמונה קשר." קצין המשמרת העביר את פקודת השמירה על הכיוון אל רונן, שחזר עליה באוזני נדב והמפעילים האחרים.

"בדוק ודווח שיפוליים ונזילות, ודא אטימות במדורים," פקד ירון.

קצין המשמרת העביר את הפקודה במערכת הדיבור הציבורית, המד"צ. משהתברר שאין נזילות באטמי המחבט העליון, נסגר גם המחבט התחתון. לא היו נזילות גם בשאר חלקו העליון של הסנפיר, שלא שימש אלא כבית הידור לתרנים השונים — תורני הקשר, הפריסקופים, צינורות גזי הפליטה של הדיזלים, צינורות יניקת האוויר — ולשלושת צינורות השיגור האנכיים, שנועדו לשיגורם של טילים בליסטיים, ועמדו ריקים. גם השיפוליים — חלקו התחתון של הסיפון, שאליו מתנקזים המים — היו יבשים.

"היכון לשינור," הורה ירון. תורן השינור הורם ואוויר מהחוץ הוזרם פנימה. נעשתה בדיקה של מנועי הדיזל וטעינת מצברים קצרה. הכול היה תקין.

"רד לחמישים מטר," פקד ירון, "שישים סיבוב." הפעם הוא בדק את ההתנהגות הדינמית של הצוללת בירידה ובעלייה.

רס"ן עודד אלבלק, קצין הנשק, הורה לרס"ר אופק שָרוני, האחראי על בקרת נשק הצוללת, לדווח על מצב הצמ"טים — הצינורות משגרי הטורפדו — וכלי הנשק בחרטום, וקיבל בקשר הפנימי דיווח כי כל הצמ"טים והטורפדו במצב תקין. לא היו נזילות גם בצינורות השיגור העבים יותר, שנועדו לטילי הפופאי־טורבו הגרעיניים, שהיו ריקים גם הם. הוא דיווח על כך לירון, הניצב לידו במי"ק. רס"ר עמי דיווח מהירכתיים כי אין שיפוליים ונזילות במכונה ובשאר המדורים התחתונים. סרן רונן דיווח שוב על המהירות, העומק והכיוון. קצין המשמרת המתין לשאר הדיווחים ולבסוף הודיע לירון: "פליטות ראשיות סגורות, הצוללת שקולה ואופקית, אין שיפוליים ונזילות, אטימות בסדר."

ואז הורה ירון על ירידה לעומק צלילה מרבי תוך עצירות מדי חמישים מטר. בכל עצירה בוצעה שוב בדיקת המערכות, כדי לוודא היעדר נזילות בכל המכלולים בעלי המגע עם החוץ גם בתנאי הלחץ האטמוספרי של המים בעומק.

בתום הבדיקות הורה ירון להשקיט את הצוללת ולבדוק רעשים עצמיים. כל המכשירים לניתוח רעש עצמי, ONA, לרבות המתמרים ההידרופוניים, מד התאוצה והסונארים, הצביעו על כך שהצוללת שקטה לחלוטין. ניתן היה לעבור למשימה החשאית.

"שמור על קוֹרס נוכחי," הורה ירון, "מהירות שמונה קשר." קצין המשמרת העביר את פקודת השמירה על הנתיב אל רונן, שחזר עליה באוזני נדב והמפעילים האחרים.

מלחמה כוללת - צעד אחר צעד. מישקה בן דוד

הכריש סיימה זה עתה הפלגה על פני המים מהמספנה בקיל — שם התקיים טקס השקה קצר ומרגש — לאורך תעלת קיל, משם עברה לנהר האלבה ואז זרמה איתו לשפך הנהר לים הצפוני, ליד קוקסהאפן. זה היה מסלולן הקבוע של כל הצוללות הישראליות שנבנו במספנות HDW שבקיל, גרמניה, בדרכן ארצה.

הכריש שטה על פני השטח עד שגמאה את מאה ושמונים המיילים אל המים העמוקים בים הצפוני. כשעמד לצלול, הוציא ירון מברק בקשת צלילה שהופנה אל הסינגרפליט, מרכז השליטה הגרמני, ציין את מיקומו וקיבל את פרטי המלבן הווירטואלי — "אזור הצוללת הנע", שבו היה אמור להיות בתנועה דרומה, לכיוון תעלת למאנש. ירון צלל, וכעבור זמן מה הפנה את הכריש צפונה.

הכריש הייתה בדרכה לנמל הצבאי הנטוש מארוויקה שליד העיר הנורווגית קריסטיאנסנד: נמל מים עמוקים ששימש בעבר את הצוללות שנבנו בקיל, כולל הישראליות, לבדיקות עומק. ואולם, זה כעשרים שנה היה הנמל אסור בכניסה לצוללות ישראליות — הנורווגים עמדו בתוקף על כך שאינם רוצים לסייע לחימושה של ישראל בכלי נשק התקפיים — ולבסוף ננטש לחלוטין.

בדרכה חמקה הכריש מעיניהם, מאוזניהם וממכשיריהם של כוחות נאט"ו והכוחות האמריקאיים היושבים בתחנות החוף בדנמרק, בנורווגיה ובשוודיה. כוחות אלה הסתמכו על מערכות סונאר בתדר נמוך שהונחו על קרקעית הים, והיו שמחים לגלות ולתעד את חתימתה האקוסטית של הכריש. זו יכלה להתקבל אצלם באמצעות ניתוח רעשי הקוויטציה — תופעה אקוסטית הנגרמת בשל סיבובי המדחף, אשר יוצרים תת־לחץ המעלה בועות מים בתדירות ייחודית לכל מנוע — ועליה מתווספים הרעשים המוקרנים בתדר נמוך מן המכלולים הנעים בצוללת.

השיוט בעומק רב ובמהירות נמוכה, כמו גם ציפוי גוף הצוללת בלוחות אקוסטיים, הפחיתו את רעשיה. יתר על כן, גם מי שהיה מבקש לחפש את הכריש לא היה יודע מה בדיוק לחפש, שכן בזמן בניית הצוללת הוסתר המדחף מאחורי מעטה פלסטיק אטום, ובהיעדר מידע על מאפייניו יתקשו המחפשים לשייך רעש או אות דווקא לכריש ולמערכותיה.

ירון הורה להתקדם במהירות שתאפשר להם להגיע לאזור קריסטיאנסנד מעט אחרי רדת החשכה. כשיצופו ויעלו בצמוד לדופן כלי השיט שימתין להם, יהיו לאנשים העלומים הממתינים עליו שעות ארוכות להעברת הטילים הגרעיניים אל הכריש. כשיסיימו, לפני עלות השחר, וכשתצלול ותיעלם, תהיה הכריש לצוללת האסטרטגית מספר אחת של מדינת ישראל.

1.5.2022, 03:00, כפר עזה

זו הייתה המנהרה הארוכה ביותר שהחמאס חפר, ומכיוון שעברה מתחת לשדות, איש לא שמע את רעשי החפירה ואיש לא חשד בקיומה. היא לא התגלתה גם במהלך בניית המכשול התת־קרקעי של צה"ל מסביב לרצועה. הפתח נפער מטרים ספורים מעברה הפנימי של הגדר המערבית של קיבוץ כפר עזה, ליד הדרך המקיפה את היישוב, סמוך לאחד משני הרחובות ההולנדיים המקבילים שבשכונת נאות דשא. אנשי יחידת הנוחבה של החמאס, יחידת המנהרות, פרצו ממנה והסתערו אל בינות לווילות הקטנות והמטופחות.

שלושים אנשי היחידה התפצלו לעשר חוליות שהסתערו כמעט בו בזמן אל הבתים שמשני עברי הרחוב. מטעני נפץ קטנים הוצמדו למנעולי הבתים, מכל כיוון נשמעו הפיצוצים ומיד אחריהם יריות. בבית השני ברחוב, שבפתחו חנה טרקטור ג'ון דיר ענקי ולידו אופני ילד, נשמע קול צעקה של ילד מבוהל מקומת המרתף. המפקד סימן לאנשיו לרדת לשם. רגע לאחר מכן נשמעו מן הקומה העליונה שלוש יריות אקדח. שלושת חברי החוליה צנחו ארצה בלא רוח חיים.

ואולם בתשעה בתים אחרים הושלמה ההשתלטות בתוך דקות. ארבעה ישראלים נורו כשניסו להשיב אש, אך בחילופי הירי נפגעו עוד שישה מאנשי היחידה. הנותרים כינסו את האזרחים שנשבו ואז כילו את זעמם בגברים שנכנעו וירו בהם למוות. אחר כך, בהתאם לתרגולת, הובילו את הנשים והילדים אל הבית הפנימי ביותר ברחוב: בית דו־קומתי שבקומתו העליונה פנו אל הרחוב רק חלונות קטנים מזכוכית אטומה, שלושה מימין ושלושה משמאל.

אנשי הנוחבה ערכו ספירה ראשונית: היו בידיהם תשע נשים ושמונה־עשר ילדים. שני ילדים — זאת הם לא ידעו — הצליחו לחמוק. האחד הסתתר בביתו ונמלט לאחר שיצאו ממנו, האחר חמק בשעה שהובל עם אמו ואחיותיו אל הבית שבקצה השורה. בצעקות רמות, שנועדו להתגבר על קריאות הפחד ועל בכי הילדים שאבותיהם נורו לנגד עיניהם, הובילו אותם אנשי החמאס לקומה השנייה.

בתוך זמן קצר הגיעו לשכונה במרוצה עשרת חברי כיתת הכוננות של היישוב. שני הילדים הנמלטים, שהסתתרו באחת החצרות, רצו אליהם. מפקד הכיתה עלה בקשר מול רכז הביטחון של היישוב ודיווח לו על המצב.

"שרק לא יֵצאו עם החטופים לכיוון עזה," הורה רכז הביטחון. "תאתרו את פתח המנהרה ותציבו שם מארב. תסגרו על הבית. אף אחד לא יוצא."

1.5.2022, 04:00, מחסום ארז

"מה רצית שאעשה, שאירה בהם?" שאל מוטי ראובן, מאבטח במחסום ארז, בריאיון טלפוני ששודר מיד בפתח חדשות הבוקר. "כל מה שראיתי זה ילדים ונשים, גל אדיר, אלפים, באים אלי מתוך החושך. גם אם הייתי מרוקן עליהם את כל המחסנית, את שתי המחסניות, זה לא היה משנה כלום. תוך דקה היו רומסים אותי. וגם הייתי עלול לפגוע באנשים שלנו."

"אילו אנשים שלנו?"

"כמה דקות לפני שהגל הזה שטף אותנו, הגיע למחסום רכב שטח עם שלושה אנשי שב"כ. הם שאלו אם כבר קיבלנו את ההתרעה, וכשאמרתי שלא,

 אמרו שיש התארגנות לפלישה ושהם קבעו עם אנשי קשר שלהם בצד השני. עברו את המחסום ונעלמו. זהו. יותר לא שמענו מהם."

"בעצם אתה נותן לנו עכשיו סקופ עצום," אמר המגיש. "לפי דבריך, יכול להיות שהייתה התרעה לשב"כ על הפלישה הצפויה, וייתכן גם ששלושה אנשי שב"כ נתפסו על ידי העזתים, ואיננו יודעים מה עלה בגורלם!"

"אני לא יודע על זה כלום."

"ואם היית יודע אז מה שאתה יודע עכשיו..." התחיל המגיש.

"אם הייתי, אם הייתי!" התפרץ ראובן. "מה אתה רוצה, תגיד לי? לא היו לנו הוראות פתיחה באש למקרה כזה. אף אחד לא דיבר איתנו על אפשרות של פריצה של אלפי אזרחים. מה אתה כבר יכול לדעת בארבע בבוקר, בחושך, כשעולים עליך ככה פתאום."

רוצים לקרוא את ההמשך? היכנסו לכאן .

"הכריש", מישקה בן-דוד, תכלת, 297 עמודים