כדאי שתכירו את "גברת מייזל המופלאה"
היוצרת של "בנות גילמור" חוזרת עם "גברת מייזל המופלאה", דרמה קומית שאפתנית ומצחיקה בטירוף שתהפוך את הכוכבת שלה לסופרסטארית. על אף שהיא לפעמים מלאכותית ונוירוטית והדיאלוגים שלה מוגזמים, אתם תתקשו להוריד ממנה את העיניים
תחילה, בואו נדבר על האכסניה: את "גברת מייזל המופלאה", הדרמה הקומית החדשה של איימי שרמן-פלדינו ("בנות גילמור"), תמצאו באמזון פריים - שירות הסטרימינג של אמזון הזמין גם לצופי הטלוויזיה בישראל. ובמילים אחרות - לא בדיוק במקום בולט במיוחד, מבחינת צופה הטלוויזיה הישראלי, לפחות בשלב זה. למרות תוכן מעניין ובלעדי, ברמת מה שיש לה להציע, אמזון פריים עוד רחוקה מקנה המידה המשוגע של ההיצע המגוון הממתין לכם בנטפליקס. אבל בואו שמעו משהו: עוד כמה גברות מייזל כאלה, והשליטה הבלתי מעורערת של שוק הסטרימינג צריכה להתחיל ולדאוג.
חסיד של איימי שרמן פלדינו – אני לא. "בנות גילמור" מעולם לא הייתה כוס השוקו עם קצפת והרבה-יותר-מדי-סוכר שלי. "גברת מייזל המופלאה" מזכירה אותה ברמת התסריט האינטליגנטי, הדיאלוגים המהירים כבזק בהם דומה שאף אחד לא ממש מקשיב לשני, הדמויות העשירות ורבות הניואנסים ומין סימפטיות כללית שתחמם אתכם אליה אפילו אם תתקשו להתחבר רגשית. וגם הבעיות דומות: כמו "גילמור", גם "מייזל" נוירוטית לא פחות מהגיבורים והגיבורות שלה, וסובלת לעיתים ממודעות עצמית מוגזמת; אבל "מייזל" היא סדרה תקופתית, שאפתנית בהרבה מ"גילמור", סנטימנטלית פחות, קולנועית עד מאוד ובעיקר, נהנית מדמות שקשה להסיר ממנה את העיניים – גברת מייזל. היא פשוט מופלאה.
מגלמת אותה רייצ'ל ברוסנהן שכבר בלטה (והייתה מועמדת לאמי על כך) כרייצ'ל פוזנר ב"בית הקלפים". אבל כאן, מדובר בתפקיד שהולך להפוך אותה לכוכבת, ובצדק רב. ברוסנהן פשוט קורנת כמרים "מידג'" מייזל - עקרת בית ניו יורקית, בת להורים יהודים אמידים (מארין הינקל וטוני שלהוב, וכמה שהם יהודים!), ובעלת חיים מושלמים, לכאורה. השנה היא 1958, ומידג' היפה והנבונה חיה בדירת פאר באפר ווסט סייד עם בעלה ג'ואל (מייקל זגן) ושני ילדיהם. היא גם האישה המושלמת, ברוח התקופה: לבושה טיפ-טופ, מטופחת ומאופרת למשעי, שומרת על גזרתה ומחכה לו במטבח הז'ורנלים שלהם עם ארוחה חמה כשהוא שב מהעבודה.
מידג' גם תומכת בבעלה בכל הנוגע לתחביב שלו – הופעות ליליות במועדוני סטנד אפ, ענף שעדיין בחיתוליו ושהוא לא ממש מצטיין בו, בלשון המעטה. היא, לעומתו, מתחברת אל העניין באופן אינטואיטיבי, ורושמת כל פרט במחברת הורודה הקטנה שלה כדי לעזור לו להשתפר. כשג'ואל מחליט לעזוב אותה, את האישה המושלמת הזו, היא מתחילה להבין שייתכן ושם - על הבמה, ללא הפילטרים והמעצורים שכופים עליה החיים המעוצבים שלה – היא יכולה לחיות באמת. אפילו אם זה אומר שכולם סביבה חושבים שהשתגעה. אפילו אם זה כולל מעצר, פה ושם.
אחד מהדברים המשמחים ביותר ב"גברת מייזל המופלאה" קשור לטיפוסים הצבעוניים שמידג' פוגשת בסצנת הסטנד אפ הלילית, הכה זרה לה תחילה. אחד מהם הוא לני ברוס האגדי (לוק קירבי), שהופך לחבר וסוג של מנטור עבורה, אבל את ההצגה גונבת – עד כמה שאפשר לעשות זאת, כשהנוכחות של ברוסנהן כל כך דומיננטית – דמותה של סוזי מאירסון, בגילומה של אלכס בורסטין (לואיס גריפין ב"איש משפחה"). המנהלת של בר ה"גזלייט" בו עושה מידג' את צעדיה הראשונים, סוזי המחוספסת ובעלת פה הג'ורה מזהה את הפוטנציאל העצום וממהרת לקחת חסות על הטאלנטית המפתיעה מבלי שיהיה לה מושג איך בעצם לעשות את זה - לנהל. והיא היסטרית, גם אם בידיה של פלדינו הדמות (כמו כולן, בעצם) כמעט ציורית מדי, כתובה מדי. אבל אפשר להחליק לה על זה, מאחר ומערכת היחסים הנרקמת בין סוזי ובין מידג' מקסימה ואפילו נוגעת, והגאג החוזר איתה – "מי זה הבחור הזה?", שואל כמעט כל גבר בו היא נתקלת – לא חדל להצחיק.
שרמן-פלדינו ובעלה דניאל פלדינו, שכתבו וביימו את רוב פרקי הסדרה, עושים עבודה יוצאת דופן בתיאורם את המקום והתקופה, בין חיי הפאר של יהודי מנהטן העשירים לבין סצנת המועדונים המחתרתית. תחושת הזמן והמקום העשירה אולי עשירה ומלוטשת מדי, לעיתים, נותנת פייט ל"מד מן" ברמת פקטור ההשקעה ותשומת הלב לפרטים. אבל אפשר בנקל לסלוח ל"גברת מייזל" על המלאכותיות האקראית של כל היופי הזה, וגם על זו שנובעת מהמאפיין הרגיל של פלדינו - אנשים נבונים מדי שמדברים מהר מדי. הסדרה הזו מבדרת ומענגת מכדי שזה באמת ישנה, וגברת מייזל של ברוסנהן היא מישהי שפשוט לא תוכלו לשבוע ממנה. איזה כיף.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
