המלט האמריקני: תעלומת המדען שחושפת את שקרי ה-CIA
שילוב מסעיר של מסתורין ובגידה, מרגלים רוסים ומדענים נאצים, סמי הזיה וניסויים מפוקפקים. "לענה", סדרת הדוקו העלילתית החדשה, חוקרת את מותו המבוים של פרנק אולסון, מדען אמריקני שסירובו להשתתף במבצע של ה-CIA הוביל לסופו המסתורי. בריאיון כפול בפסטיבל ונציה, בנו אריק מספר על היעלמות אביו, וארול מוריס, יוצר הסדרה, טוען שגם בעידן ה"פייק ניוז" יש אמת שאפשר לחשוף
ב-28 בנובמבר 1953, בעיצומה של המלחמה הקרה, המדען והבקטריולוג הצבאי פרנק אולסון צנח מחלון החדר שלו בקומה ה-13 של מלון סטאטלר בניו יורק אל מותו. הרשויות קבעו שסיבת המוות של אולסון בן ה-43 היא התאבדות. ועל אף שנותרו שאלות רבות סביב הנסיבות המדויקות, המקרה נותר ללא פתרון.
אולסון הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, שניסו להתגבר על הטרגדיה ועל הטענות שיקירם זרק את עצמו או נפל ולעבור הלאה. אבל הם לא ממש הצליחו. "איך המוות של אבא שלי עיצב את אישיותי?", תוהה בקול הבן הבכור אריק אולסון, כשאנחנו נפגשים במלון מפואר ומבודד במהלך פסטיבל ונציה האחרון. "זה סיפור ארוך. חלק מן המאמץ שלי לאורך שנים ארוכות היה להבין לא רק מה הסיפור שמסתתר מאחורי מות אבי. אלא גם כיצד לדבר עליו - באיזו שפה להשתמש, איך אתה מציג את הדברים, כי תמיד הדברים נראו כאילו הם מעבר לכך, בלתי ניתנים לתפישה. אי אפשר לעבד את הדברים בצורה קוגניטיבית".
מאחורי המעטה נעים ההליכות של פרנק אולסון מסתתר סיפור הרבה יותר מרובד, אפל ומסתורי. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא עסק בפיתוח אמצעי לחימה ביולוגיים כולל אנתרקס, ובראשית שנות ה-50 אף נפגש עם המדען הנאצי קורט בלום – שנמנה על המדענים שערכו ניסויים בבני אדם במחנה דכאו ובמחנות ריכוז נוספים, והאמריקנים גייסו אותו במסגרת מבצע "מהדק נייר". אולסון נכח בניסויים אחדים שערך בלום עבור ה-CIA בהם חקירות תחת שימוש בסמים וכן באמצעות עינויים. אולסון נחרד מהמראות שנגלו לעיניו והחליט לנטוש את הפרויקט.
במפגש של סוכנים בכירים במרילנד, שבו אולסון בישר על רצונו לזנוח את הפרויקט, ניתן לו ללא ידיעתו LSD. הוא נחקר מבלי שידע על כך והרשויות פסקו שהוא מהווה איום-סיכון בטחוני. אולסון החל לסבול מפרנויה ומהתמוטטות עצבים. המעבידים שלו שלחו אותו למנהטן כדי שיפגוש מומחה, וזה המליץ על אשפוז במוסד לטיפול בבעיות נפשיות. ביום האחרון שלו במנהטן, תשעה ימים מאז שסומם, אולסון סיים את חייו.
ביוני 1975 ועדת רוקפלר פרסמה דו״ח מקיף ומסווג שחשף מגוון פעילויות בלתי חוקיות של ה-CIA. בין היתר הדו"ח עסק בתקרית מ-1953 שבה מדען צבאי סומם במכוון וללא יודעין ב-LSD ומת מנפילה כמה ימים לאחר מכן. משפחת אולסון אף קיבלה התנצלות מהנשיא ג'רלד פורד ומראשי ה-CIA.
ב-1994 רצה אריק אולסון לקבור את אביו יחד עם אמו. בעקבות ניתוח מחודש של הגופה, התברר שמותו של אולסון נגרם כנראה ממהלומה בראשו ולא נמצאו כלל חתכים שהעידו על פגיעת זכוכיות.
הגילוי הזה שלח את משפחת אולסון, בראשות הבן הבכור אריק, למצוד של עשרות שנים אחר תשובות, וכן לדרוש פיצויים ואת טיהור שמו של האב. "ברגע שאתה יודע את האמת אז מתחילות לצוף השאלות", אומר אולסון. "הרי אם פרנק אולסון נרצח בידי ה-CIA, השאלה הבאה היא, אלוהים שישמור, האם הוא היה האדם היחיד שזכה ליחס כזה? באיזו טווח זמן עשו דברים כאלה? האם עדיין עושים? מי היא המערכת הממוסדת שאיפשרה להם לעשות דבר כזה? אחרי כל זה אתה מחליט, בואו פשוט נחזור לסיפור המקורי. הוא נפל או קפץ מן החלון - אנחנו לא יודעים. זה נהיה גרוע יותר ככל שנכנסים עמוק יותר - וההשלכות הופכות קודרות יותר".
64 שנים חלפו מאז שאולסון צלל אל סופו, והפרשייה הזאת עדיין מלווה בתיאוריית קונספירציה, שטורדת את שלוותם של אנשים. ב-2010 פרסם העיתונאי ה.פ. אלברלי ספר בשם "טעות איומה: רצח פרנק אולסון והניסויים הסודיים של ה-CIA בתקופת המלחמה הקרה" בו הוא טען שה-CIA ביצע ניסוי ב-LSD גם באנשים שנסעו בקרון רכבת תחתית בניו יורק. לטענת אלברלי, הסוכנים החשאים החדירו את סם ההזיה גם לבגטים, שאכלו תושבי הכפר פונט סן-אספרי שבדרום צרפת באוגוסט 1951, מה שגרם להם להזיות קשות ולהיסטריה.
פרשת אולסון אוזכרה בלא מעט סדרות טלוויזיה ובספרים שעוסקים בקונספירציות, וב-2007 הועלתה אופרה בניו-יורק בשם "Man: Biology of a Fall" שהסתמכה על תיאוריות הקונספירציה סביב מות אולסון. גם גאון התעודה ארול מוריס ("הקו הכחול הדק", "מר מוות", "ערפל המלחמה") נמשך לפרשה, והוא משגר עכשיו סדרה בת 6 פרקים בשם "לענה" ("Wormwood"), המשלבת קטעי ארכיון, ריאיונות וסצנות שחזור מבוימות (פיטר סארסגארד מיטיב לגלם את פרנק אולסון). שילוב מסעיר של מסתורין ובגידה, מרגלים רוסים וקונספירציות קוריאניות, סמי הזיה וניסויים מפוקפקים, מבצעים פסיכולוגיים ושטיפת מוח להשפעה על דעת קהל ותוכניות כיסוי של ה-CIA.
הסדרה השאפתנית והמרתקת, "לענה", מתייצבת בשישי הקרוב (15.12) בנטפליקס. מוריס בודק האם מותו של פרנק אולסון היה תאונה? האם הוא התאבד בעקבות טריפ רע? או שמא נרצח משום שידע יותר מידי? באמצעות החיפוש האובססיבי והבלתי נלאה של הבן אריק אחר האמת, "לענה" חוקרת את גבולות הידע אודות העבר וכמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בחיפוש אחר האמת. ההתנגשות בין החיפוש שלנו אחר ידע לבין מה שלעולם לא יוכל להיוודע.
"מדובר בסיפור מעניין ובתעלומה מדהימה", אמר מוריס, בפגישתנו בוונציה. "ה-CIA רקמו בדיה סביב מותו של אביו של אריק ואם אתה רוצה לקרוא לזה 'פייק ניוז' אתה מוזמן. הם יצרו סיפור מזויף שהיה יעיל מספיק לגרום לאנשים להאמין לו. אולי האמנו משום שאנחנו זן תמים אבל ה-CIA יצרו סיפור עיקש שדבק בנו.
"למעשה, יש כאן רשת סיפורים השזורים זה בזה. אני חושב שזה אחד מגורמי המשיכה העיקריים שלי לסדרה - לא מדובר בסיפור, אלא במגוון סיפורים. הסיפור של אריק, הוא בעצם המלט. זה מסע בן שישים שנה כדי לגלות את הפרטים של מה שקרה לאביו. זה סיפור על אמריקה. זה סיפור על שקרים ממוסדים וייצוג שגוי, ועוד, ועוד ועוד. הסדרה 'לענה' היא ניסיון לחמוק מן הסיפור על מנת להבין למה הוא נוצר מלכתחילה, מה הם ניסו להשיג בו, ומה הסיפור האמיתי יכול להיות. זה סיפור שערכו לא יסולא מפז ואני חש בר מזל לקחת בו חלק".
"לענה" מביאה גם סיפור על האמת ומשמעותה היום.
"אכן כן".
במיוחד בעידן של "פוסט-אמת" ו"פייק ניוז".
"זה לא עידן פוסט-אמת. האמת עודנה האמת. היא עדיין שם לא משנה כמה אנשים מנסים להוריד מערכה, להתכחש לה או להימנע ממנה. רק משום שיש לך הרבה פוליטיקאים שמתרוצצים ומדברים על 'פייק-ניוז', על אי-אמת, ברמה העמוקה דבר לא השתנה. מה ששונה בתקופה הנוכחית הוא שיש לך את הנשיא האמריקני, שאומר שהחדשות משקרות במכוון לציבור, וזה פשוט מוזר. אנשים מעוניינים יותר בלהכחיש דברים מאשר בלגלות אותם. אגב, אני חושב שדונלד טראמפ הוא שחקן ממש, ממש רע, אם כי הוא מציג דמות של שמוק בצורה נהדרת, שאותי הצליחה לשכנע".
אולסון מעיד שיצירת הסדרה "לענה" לא הייתה פשוטה עבורו. "בצילומים מאוד היה קשה לי רגשית להתראיין. כשאתה עובד עם מישהו באופן אינטימי על סיפור אישי מאוד זה מציף בך רגשות מעורבים".
ומה הרגשת כשצפית ב"לענה"?
"הצפייה הייתה קשה לי. למרות שעברו כל כך הרבה שנים מאז מות אבי, התחושות לא עוברות. זה נמצא בך והסדרה העלתה רגשות כואבים. המון עצב. זה סיפור כבד. באופן כללי אני מתרשם מאוד ממה שנעשה בסדרה. אני חושב שזה לא רק סיפור חזק, אלא גם סדרה חזקה. היא עובדת בהרבה רמות שונות והוא נכון למה שחוויתי - שזה קורה בהרבה מקומות, בהרבה רמות, בהרבה רבדים, וזה משהו שקשה מאוד להשיג, מבלי לגרום לבלבול גדול ומבלי ליצור נרטיב שקשה לעקוב אחריו".