ביקורת סרט - "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי": הכוח מתערער, וזה מעולה
עם גישה חתרנית וכמעט אתאיסטית כלפי דת הג'דיי ועם המון סצנות כיפיות, מותחות ומלאות כבוד לדמויות אייקוניות ולרגעים מכוננים מהעבר - ההנאה מהפרק השמיני של "מלחמת הכוכבים" מובטחת. עם זאת, המעריצים האדוקים עלולים לחשוש שמרוב בדיחות ושינויים, מישהו, כלומר הבמאי הצעיר ריאן ג'ונסון, פוגע להם בקודש הקודשים
"אחרוני הג'דיי", השמיני בסרטי "מלחמת הכוכבים" (לא כולל סרט האנימציה "מלחמות המשובטים"), הוא נקודת ציון במורשת של הפרנצ'ייז. לוקאס הגה את עלילת הטרילוגיה המקורית וזו של הפריקוולים ממוחו הקודח ומימש אותה ביקום בדיוני מלא, עשיר ומוחשי כל כך על המסך הגדול. זה היה התנ"ך שלו ושל המעריצים. מאז שמכר אותו לתאגיד הבידור דיסני ב-2012, הנכס התרבותי הזה הופקד בידי במאים צעירים, ממשיכי דרכו של לוקאס. אפשר לקרוא לזה "הברית החדשה של 'מלחמת הכוכבים'". אבל אם ג'יי ג'יי אברהמס יצר את "הכוח מתעורר" בצלמו של הבורא, הרי שהבמאי ריאן ג'ונסון מתייצב פה כאדם חושב ועצמאי עם אני מאמין משלו. את "אחרוני הג'דיי" הוא יצר בצלמו, לא פעם בהתכחשות למסורת - ממש חוזר בשאלה.
הרהורי הכפירה של ג'ונסון במורשת הקולנועית של "מלחמת הכוכבים" מהדהדים בגרעין של "אחרוני הג'דיי", שממנו נובט דיון ספקני ב"כוח". אם הייתם נוכחים בשיעור הפילוסופיה של אובי וואן קנובי ומאסטר יודה מהטרילוגיה הראשונה, או בשיעור הביולוגיה של קוואי גון ג'ין בטרילוגיית הפריקוולים, אתם בוודאי זוכרים שמדובר באנרגיה חיונית הקושרת בין אורגניזמים ועצמים דוממים ומאזנת אותם. עבור אלו שהבריזו מהשיעורים, נוכל לקרוא לזה "אלוהים". נקודת המבט המפתיעה שג'ונסון מספק לנו היא ביקורתית וחתרנית. אולי אפילו אתאיסטית.
עוד ביקורות בערוץ הקולנוע של ynet:
"גלגל ענק"
לראשונה בתולדות סרטי "מלחמת הכוכבים" עולה המושג "דת הג'דיי" (נושא שתיאולוגים רבים כתבו עליו בהשראת הסדרה), ולוק סקייווקר בעצמו מכנה כך את חבורת עובדי האבנים והעצים של הגלקסיה. אותו לוק (מארק המיל) מלא תקווה ומרץ מהטרילוגיה הראשונה הוא עכשיו אדם זקן, מריר ומתבודד. הוא מתגורר בכוכב אח-טו (שאיתו עשינו היכרות קצרה בסצנת הסיום של "הכוח מתעורר") בקרבת מקדש הג'דיי המקורי. אנחנו גם מגלים שהסגידה לכוח מגובה לא רק בתורה שבעל-פה, אלא גם בספרות עתיקה. הוא עצמו נואש מהמסורת וממצוות העשה ואל תעשה, והוא דואג להבהיר זאת לריי (דייזי רידלי) כשהיא מתעקשת להחזיר אותו בתשובה.
למה הוא צריך לחזור בתשובה? נשאיר אתכם בעיקר עם שאלות כדי להימנע מספוילרים, רק אפשר לציין שהמסדר הראשון - אותה מיליציה מרושעת שצמחה מתוך האימפריה - ריסקה את הרפובליקה הגלקטית. מנהיגה סנוק (אנדי סרקיס בהופעה נוספת במושן קאפצ'ר) מבסס את שלטונו באמצעות טכנולוגיה צבאית מתקדמת בהובלת גנרל הוקס (דואנל גליסון) ובסיוע עוזרו האישי המהורהר והמעורער קיילו רן (אדם דרייבר), בנם של ליאה והאן סולו, שפנה לצד האפל.
בקרב המאסף על החופש בגלקסיה נותרו להילחם רק בודדים מתנועת ההתנגדות בראשות ליאה אורגנה (קארי פישר בתפקידה האחרון) ואיש השטח שלה פו דמרון (אוסקר אייזק). כשהצי של המסדר הראשון מצליח ליירט את אחרוני המתנגדים, כל שנותר הוא לשלוח את פין (ג'ון בויגה) ורוז (דמות חדשה ומיותרת בגילומה של קלי מרי טראן) למשימת התאבדות ולהתפלל לכוח ולנביאו לוק.
המרדף אחר מתנגדי המשטר יצר קרע בתוך הנהגת המורדים, כשאדמירל הולדו קרת המזג (לורה דרן) מתנגשת חזיתית עם פו דמרון חמום המוח. למיטיבי (כוכבי) לכת זה יכול להזכיר את עלילת הסדרה "באטלסטאר גלקטיקה" ושארית הפליטה שלה. אותו מרדף יביא את הצדדים לקרב אדירים מרהיב על כוכב המלח קרייט. אולם הגרעין של הסרט עוסק במאבקי הכוח סביב הכוח - הפקפוק בו והנסיבות שדחקו את קיילו ריין אל הצד האפל וגרמו ללוק לכפות על עצמו גלות. על הדרך, תפניות שונות ומפתיעות בעלילה מזכירות מהלכים מהסוג של "משחקי הכס": אויבים מרים הופכים לבני ברית רק כדי לבגוד זה בזה, ותמיד יש אפשרות שמישהו משקר ותוקע לך סייף-אור בגב. התפניות הללו מרסקות כמעט את כל התיאוריות שגובשו בשנתיים האחרונות, חלקן אף מוצגות באור מגוחך לשעבר.
ג'ונסון עשה לעצמו שם כבמאי עצמאי מבטיח עם המותחנים "בריק" ו"האחים בלום" וסרט המסע בזמן "לופר", שעליהם עבד עם המפיק הישראלי רם ברגמן (שגם מוביל את הפקת "אחרוני הג'דיי"). במקום ליישר קו עם מורשת לוקאס, כפי שאברהמס עשה לפניו, הוא מתעקש לעצב את הסרט בעצמו ומסגל לו המון הומור שחור וסלפסטיק, עד כדי כך שנדמה לעיתים שאנחנו צופים בקומדיית מצבים שצוחקת על עצמה. "אחרוני הג'דיי" הוא סרט שעושה המון כבוד לדמויות האייקוניות ולרגעים מכוננים מן העבר - ואז קצת מלגלג עליהם. בדרכו הוא מקליל את כל הסיפור עבור אלו שמחפשים הרפתקאות, אקשן וצחוקים. יש פה הכול מהכול ואין-ספור סצנות כיפיות. אלא שמעריצים אדוקים כמוני לא פה בשביל ליהנות, אלא לסגוד למשהו גדול מהחיים. הטלת ספק, חתרנות והרהורי כפירה זה מצוין, אבל בעולם שלנו פה על כדור הארץ, לא בזה הפנטסטי שברא עבורנו לוקאס אי שם לפני שנים רבות בגלקסיה רחוקה-רחוקה.
