קשה יש רק בספר: "העשב" שווה את המאמץ
קומץ העקשנים שייענו ל"העשב", ספרו התובעני של הסופר הצרפתי זוכה הנובל קלוד סימון, יבינו את עליונותה של הפרוזה על כל אומנות סיפור אחרת
עמודים מתוך הספר "הארמון" נשלחו לאחרונה ל־19 הוצאות ספרים בצרפת בידי העיתונאי סרז' וולה, שביקש להעמיד אותן במבחן: האם יביעו עניין לפרסם את כתב היד האלמוני הזה, שנכתב בעצם בידי קלוד סימון, גדול הסופרים הצרפתים בן המאה ה־20 וזוכה פרס נובל לספרות. השאלה הזו התבררה כרטורית: כתב היד נדחה בידי כל ההוצאות כולן, אחת מהן הסבירה את דחייתה בכך ש"המשפטים ארוכים מדי ובשלב מסוים הם גורמים לקורא לאבד עניין. הסגנון אינו מאפשר לפתח עלילה משכנעת או דמויות בנויות היטב". וולה טען שהניסוי מוכיח כי ההוצאות אינן מעוניינות להתמודד עם ספרות המקשה על הקריאה ומעדיפות ספרים שנכתבו בידי מפורסמים.
לפני 16 שנים הסתובבתי בחנות ספרים שוממה שנוהלה בידי בחור מעט תימהוני. הוא סידר את הספרים לפי טעמו האישי, וכך מצאתי רומן בשם "דרך פלנדריה", שעליו הדביק המוכר מדבקת "מומלץ". אני חושבת שמעולם לא נפעמתי כל כך מעמוד ראשון של ספר. סיפרתי עליו בהשתאות לחברתי הטובה, שהייתה אז מוכרת בחנות ספרי יד שנייה למביני דבר. "הספר הזה שוכב פה כאבן שאין לה הופכין", היא גיחכה אז, ואמנם, מעטים בלבד קראו את הספר הראשון מאת סימון שתורגם לעברית להפליא בידי עידו בסוק.
ספר נוסף של סימון, "העשב", יצא לאחרונה בעברית. חבר סופר הודה בפניי שלא הצליח להתמיד בו, וחברה סופרת סיפרה בהקלה שאיבדה את העותק שלה וכך תיחסך ממנה ההתמודדות איתו. "ספר תובעני כזה דורש המון זמן פנוי", היא העירה, "זאת קריאה פריבילגית". ואמנם, במבט חשדני מעט במהדורה העברית של "העשב", ניתן להבחין שגם הוצאת הספרים המקומית מודעת בהחלט לקשיי ההתקבלות של ספרות כשל סימון. גב הספר נוקט בנימה קצת משדלת, ואילו בדפי הפתיחה של הספר נוספו עזרים שימושיים שאינם מופיעים במקור: רשימת הדמויות לפי סדר הופעתן ואילן יוחסין קצרצר, המארגן מראש את קשרי המשפחה בין הדמויות לטובת קצרי הסבלנות שבינינו.
מובן מאליו שעזרים כרונולוגיים כאלה אינם עולים בקנה אחד עם התכוונותו של סימון, שמבקש לסובב ולהפוך שוב ושוב את צירי הזמן והמרחב של בני משפחת תומאס הבורגנית: מארי, זקנת המשפחה הגוססת במיטתה, פייר, אחיה המשכיל ואשתו המזדקנת בהתבזות צעקנית, בנם החקלאי הסורר ואשתו לואיז, המבקשת להינתק מחיקה המרקיב של המשפחה הזאת ולברוח משם עם מאהבה.
סימון עושה ב"העשב" מהלך כפול: מצד אחד, לעומת ההיסטוריה הכבירה, החיים "באים לידי ביטוי רק בהבזקים נדירים, מפוזרים, קצרים וחסרי משמעות". מצד שני, כל רגע ורגע על פני האדמה הוא אינסופי וטומן בחובו את כל ההיסטוריה שקדמה לו ואת כל העתיד לבוא. רגעים אלה נקלטים באינספור נקודות מבט, מתפרסים על פני היקום כולו, גורפים עימם את כל החיים באשר הם ובתוך כך מבשרים את מותם. מארי חצתה פעם את כל צרפת בין שיטפונות ומלחמות ולא דבק בה גרגיר אבק; פייר מתקשה לחצות חדר אחד בשל הררי השומן שכבשו את גופו; ולא הרחק משם, באותו זמן ממש, עוקבת עינה של לואיז אחר חרק ה"מטפס בסבלנות במעלה הגבעול, וזה מתכופף, כורע תחת המשקל הזעיר בתנועה איטית שקשה להבחין בה".
"העשב" הוא אפוא ריכוז הזמן בדקירת סיכה ובה בעת ניפוצו לכל רוח. מתי לאחרונה קלטו חושיכם את היפוכם של קני המידה
האלה בכל עוצמתם? שוב מתבהרת כאן עליונותה של הפרוזה על כל אומנות סיפור אחרת: לא רק ש"העשב" מכפיל את ממדי הרגע מבעד לאינספור עדשות, אלא אף מוכפל בעצמו עם כל קורא שנוסף לו. והרי אין לקורא כזה ברירה: עליו להתרכז בסיפור ולהחיות את מראותיו בכוח דמיונו, לספר אותו מחדש, לתת לו תוקף מחודש בזמן. וכאן יש להלל את עילי ראונר ואת לילך נתנאל על תרגומם היפה לעברית, למען קומץ הקוראים שייענו ל"העשב". בסופו של דבר, פריבילגיית הקריאה בספרות כזאת מסתכמת בהתעקשות מה, בהשקעה של 74 ש"ח (מחיר קטלוגי), בדחייתו של אייל גולן שקורא לך מהמסך. והנה מתכון מצוין: תתחברו ליוטיוב באוזניות, שימו ברקע את האלבום Aura של מיילס דיוויס, שקעו ב"דרך פלנדריה" או ב"העשב". תנו למוח שלכם לתפוח. אחרי חיים שלמים תניחו רגע את הספר בצד ותגלו לתדהמתכם שעוד לא עברה שעה אחת.
העשב, קלוד סימון, מצרפתית: לילך נתנאל ועילי ראונר, עם עובד, 207 עמודים
הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות", "ידיעות אחרונות".
