אורי פפר: "השלט 'ברוך הבא' לא יורד מהדלת שלי"
"ארצות הברית היא ביתי השני", מודה השחקן אורי פפר, שכיכב בסרטו של מל גיבסון והופיע לצד שמות כמו סמואל ל. ג'קסון וניקולס קייג'. ועדיין, אם תשאלו אותו - עדיפה מזוודה לצד המיטה על עזיבת המדינה. "אני אוהב שהמרכז של בנותיי בארץ. יהודי מחוץ למדינה מצוי בחלל בלי עוגן", הוא אומר ל-ynet לרגל צאת סרטו "העדות", שחיבר אותו לזיכרון השואה מבית אימו - וגם לדמות מפתח בהפקת "משחקי הכס"
הוא כיכב בסרטו של מל גיבסון ושיחק לצד שחקנים בינלאומיים כמו ג'ון מלקוביץ', סמואל ל. ג'קסון, ניקולס קייג' ועוד, אבל אורי פפר מעדיף לחיות על הקו בין תל אביב ללוס אנג'לס מאשר לעבור לחו"ל. "הטיסה הזאת היא כמו נסיעה לאילת בשבילי", אומר פפר בריאיון ל-ynet ומרחיב על שגרת חייו הייחודית. "ארצות הברית היא ממש בית שני שלי. יש לי מזוודה מוכנה ליד המיטה עם כל מה שכרוך בכך - מברשת שיניים ודרכון - ואני נוסע לשם כל כמה שבועות".
במקביל לנסיעות הרבות שלו, פפר גם מגדל שתי בנות עם אשתו יעל גולדמן, שנמצאת בימים אלה בהיריון שלישי. "אני מאוד אוהב שהמרכז של הילדות שלי הוא בארץ, ליד המשפחה. סך הכול העולם הפך לקטן וזה לא כזה סיפור, הרי מה זה מטוס? זה אוטובוס מעופף. זה גם כיף להתגעגע, ואם פעם כשמישהו היה נוסע הוא היה מקבל שלט 'ברוך הבא!', אצלי הוא פשוט לא יורד מהדלת".
לא רק שפפר נהנה מהחוויות הרבות שהוא צובר, לעיתים גם משפחתו מצטרפת אליו. "צילמתי סרט עם ניקולס קייג' לפני שבועיים. אני מגלם שם את האיש הרע. הילדות באו לבקר אותי על הסט ועשינו סקי בפעם הראשונה. הן מאוד אוהבות לבקר, ויצא שהן כבר היו בלונדון, אוסטרליה ואמריקה, כך שיש פה משהו מאוד מלהיב עבורן. או שיום אחד הן ישבו על ספת הפסיכולוג ויספרו סיפור אחר".
ומה לגבי אשתך, איך היא מתמודדת עם כל הנסיעות האלה?
"המזל הוא שגם היא עובדת הרבה ויש רגעים שגם אני צריך להישאר בבית. זה משחק מאוד הוגן ושנינו שומרים אחד לשני על הגב. ההצלחה של בת הזוג שלך היא גם ההצלחה שלך. אני גם מאוד אוהב להיות עם הבנות, וכשאני פה אני אב במשרה מלאה - אני לוקח אותן לגן ומחזיר ואנחנו מבלים הרבה זמן יחדיו".
הריאיון עם פפר מתקיים לרגל תפקידו בסרט "העדות" של עמיחי גרינברג. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה ואף הוקרן במסגרת מיוחדת בפסטיבל ונציה. בסוף השבוע הקרוב הוא ייצא לאקרנים. בסרט מגלם פפר את יואל, חוקר שואה דתי ומתבודד, שמחפש באובססיביות אחר קבר אחים נשכח בעיירה באוסטריה. במהלך החקירה הוא נתקל בעדות שמטלטלת את עולמו ומשנה את כל מה שהאמין בו ואת כל מה שחשב על הזהות שלו. אך בעוד סיפורו של יואל לא אמיתי, סיפור הקבר הנשכח מבוסס על מקרה אמיתי. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, בעיירה בשם רכניץ, נטבחו 200 יהודים בעיצומה של מסיבת פסחא. התושבים כיסו את הקבר ועד היום מיקומו לא ידוע.
"מאוד אהבתי את הרעיון שבבסיס הסרט, מה קורה כשהקרקע של אדם נשמטת מתחתיו והוא נאלץ למצוא את עצמו בנקודת האפס", מספר פפר על החלטתו לקחת את התפקיד המאתגר. "גם הייתה פרספקטיבה מרעננת לנושא השואה, מין אגתה כריסטי כזה".
ואכן, השואה עצמה היא רקע שמרחף מעל כל הסרט בצורת סיפור חקירה מותח שבו יואל מנסה למצוא את מיקומו של הקבר. "נושא השואה הוא משהו שתמיד היה ער אצלנו בבית. שתי אחיותיה של אימי נרצחו בשבוע האחרון באושוויץ וכשהיא נולדה גידלו אותה כנוצרייה מחשש לביטחונה", מספר פפר כשנשאל על הקשר שלו לשואה. "גם בתור מישהו שחי המון שנים בחו"ל אתה מבין את המקום שלך כיהודי מחוץ למדינה. בתור ישראלים יש לנו פריבילגיה להרגיש ביטחון בבית שלנו, אבל כשאתה חי מחוץ לארץ אתה מבין את תחושת הריחוף הזאת, כאילו אתה נמצא בחלל בלי עוגן".
מלבד השואה, הסרט גם עוסק באמונה.
"אני מאוד אוהב מסורת, ובתור אבא ואיש משפחה גם חשוב לי להעביר את זה לדור הבא. אבל אני לא אוהב להתגרות, וזה הולך להיות קצת פוליטי, אבל ככל שהמדינה מתבגרת כל צד מתבצר קצת יותר בדרך החיים שלו ויש לו פחות סובלנות לאחר. אנחנו משתמשים בדת ובאמונה ככלי שאומר שמישהו בסדר כשהצד השני לא. אבל האמונה שייכת לכולם ולא סתם אומרים 'איש איש באמונתו יחיה'.
אמרת שאתה אוהב את הרעיון שהבסיס של יואל נשמט מתחת לרגליו. היו לך רגעים כאלה?
"כן, כשעברתי ללמוד בארצות הברית בגיל 21 שבועיים אחרי השחרור. גרתי בהוסטל בניו יורק ובמשך חודש קשרתי את המזוודות שלי למיטת קומתיים בחדר עם שישה אנשים. ופתאום כל הג'ונגל האורבני הזה עם הבניינים הגדולים, הרגשתי שנחתּי במאדים. בתוך המקום הזה אף אחד לא ידע מי אני ויכולתי לפסל את עצמי מחדש".
אומנם לא קשה לזהות את פפר בסרט, אבל עם זקן עבות, כרס קטנה ושיער קצוץ הוא נראה שונה לחלוטין מביום-יום שלו. "לגדל זקן כזה לוקח כמה שנים", מספר פפר על השינוי החיצוני ומרחיב על הזקן, שנראה אמין לחלוטין. "בדיוק סיימתי לצלם את הסדרה 'דיג' וג'ייסון אייזקס הפנה אותי למייצרת הזקנים הטובה בעולם. בארץ אמרו לי שזה יקר מדי ושיש מישהו בפולין שעושה את זה בחצי מחיר. שבוע לפני תחילת הצילומים קיבלנו את הזקן מפולין, והוא נראה כמו משהו שקונים ב'הכול בעשר'. תוך 24 שעות כבר הייתי על הטיסה ללונדון, עשינו מדידות וחזרתי לעוד מדידות. בקיצור, זה הזקן הכי יקר בתולדות הקולנוע הישראלי, הוא מורכב משבעה חלקים, ומי שעושה אותו מכין גם את כל הזקנים ב'משחקי הכס'".
ובחזרה להוליווד, שם פפר בעיקר מגלם תפקידים קטנים - לא שזה מפריע לו. "מה זה 'תפקיד קטן'? אתה רוצה לעשות תפקיד קטן בפרויקט גדול וטוב או לעשות תפקיד גדול בפרויקט פחות טוב? אני פחות במשחק הזה של הגודל אלא של החוויה, של העשייה ושל להיות מוקף באנשים מלאי כישרון ואינטראקציה".
אתה כבר מרגיש נוח על סטים גדולים ואירועים הוליוודים, או שעדיין יש רגעים של מבוכה?
"יש רגעים שזה תופס אותך בהפתעה, שאתה שואל את עצמך 'רגע, זה החיים שלי? איזה כיף!" אני אוהב את התחושה הזאת של להתעורר למציאות ברגע שהוא חלום, ואני חושב שאני מאוד בר מזל לחוות את זה בחיים. לפני שלושה שבועות הייתי בארוחת ערב עם סילבסטר סטלון. הוא גיבור הילדות שלי. הראיתי לו תמונה שהצטלמתי איתו בגיל 13, כשהוא היה פה בצילומים ל'רמבו 3', אז שחזרנו את התמונה בשביל הקוריוז.
"גם כשאני בסט, אז לעבוד עם מישהו כמו מל גיבסון, אדריאן ברודי, ג'ון מלקוביץ', שהוא אחד השחקנים שאני הכי מעריך, זה יותר ממדהים. יש להם קילומטרז' אדיר ואתה מוצא שהאנשים האלה אדיבים, והם נותנים לך מקום להתבטא ולמצוא את האחיזה שלך בתוך רכבת ההרים הזאת של המקצוע".
אחד ההישגים הכי גדולים של פפר כנראה הוא ההשתתפות בסרטו של מל גיבסון "הסרבן", שהיה מועמד לשמונה פרסי אוסקר בשנה שעברה. "היה לי חשש קטן לעבוד איתו, בעיקר בגלל העליהום התקשורתי, אבל מצאתי בן אדם מלא תשוקה. הוא פיכח כבר עשר שנים ומדבר בכנות מכאיבה על הנושא. אני באמת חושב שהוא אחד מהגדולים בקולנוע האמריקני. זו הייתה חוויה לעבוד איתו ואנחנו עדיין שומרים על קשר, אפילו שלחתי לו עותק של 'העדות' כשהיינו בשלבי עריכה לקראת הסוף כדי שייתן לנו את הנקודות שלו".
מה הוא אמר?
"(צוחק) אמר 'על הכיפאק'.
