האם המוזיאונים נעלמים מן העולם?
לא רק בארץ חווים המוזיאונים קשיי הישרדות, גם ברחבי העולם זו תקופה לא פשוטה עבורם. לכן מוזיאונים שונים הגו פתרונות יצירתיים להתמודדות עם בעיית התקציבים - מטריקים למשיכת קהל ועד העמדה למכירה של יצירות יקרות ערך מאוסף המוזיאון - הכל כדי להישאר עם הראש מעל המים
זו תקופה לא פשוטה למוזיאונים - מוסדות האומנות של העולם הישן, שבקרב רוב הציבור נתפשים כמקומות "כבדים", שהאחזקה שלהם יקרה, המנגנונים שלהם מסועפים ולא נוחים לשינויים. במקביל, התקציבים מצטמצמים ויש מאבק על כל מבקר, דבר המעורר מחלוקות. והבעיה לא רק שלנו - גם המוזיאונים החשובים בעולם מתמודדים איתה.
מדיניות ה"שלם לפי יכולתך" של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק עומדת להשתנות, למורת רוחם של המבקרים הרבים שמגיעים לעיר. החל מ-1 במרץ, מי שאינו תושב ניו יורק יחוייב בדמי כניסה של 25$. לעומת זאת, תושבי ניו יורק ימשיכו לשלם על פי רצונם (כולל אופציה לא לשלם בכלל). התשלום ה"מומלץ" (אך לא מחייב) היה תמיד 25$ אבל מתברר שבמשך השנים חלה ירידה דרמטית בכמות המבקרים שאכן משלמים סכום זה. לעומת זאת, חלה עלייה משמעותית במספר המבקרים.
מפרידה קאלו ועד קלימט: התערוכות השוות של 2018 בארץ ובעולם
עכביש ענק, מיליון גרעינים ומלחמת כריות: אירועי האומנות שעשו את 2017
עולם האומנות נסער משינוי המדיניות, והחל לדון בנושא בהקשר המהותי של תפקיד המוזיאון. הניו יורק טיימס טוען שהכניסה למוזיאון צריכה להיות חופשית, כדי להנגיש את האומנות שבו לכל. אלא שמתברר שמחקר שנערך לגבי השפעה של עלות הכניסה על מספרי מבקרים במוזיאונים, מלמד שלא דמי הכניסה הם הסיבה שאנשים לא באים, אלא בעיקר חוסר זמן או חוסר עניין. נזכיר רק שהלובר הוא המוזיאון עם מספר המבקרים הגדול בעולם, והוא גובה 15 יורו דמי כניסה.
נזכיר כי אין דבר כזה מוזיאון חינמי. השאלה היא רק מי משלם את ההוצאות. קשה למצוא את דרך המלך בין הצורך של המוזיאון בהכנסות בתקופה של תקציבים מצומצמים לבין הזכות של הציבור כולו לראות אומנות במוזיאונים שהם מוסדות ציבוריים. הנה כמה פתרונות יצירתיים שמצאו ברחבי העולם:
התאחדות
בלוס אנג'לס ניתן למצוא מודל מעניין להתמודדות עם בעיית התקציבים: מוזיאון LACMA הפופולרי התאחד עם מוזיאון אוטרי לאומנות המערב. זה צוק העתים, הם אומרים, מוזיאונים אינם יכולים עוד להרשות לעצמם לעמוד לבד. איחוד האוספים של שני המוזיאונים ותקציבי הרכישה יפתח את הדרך לאפשרויות חדשות. יחד עם זאת, יש הרבה תחרות על יוקרה וסטטוס בין מוזיאונים, לכן קשה להאמין שהפתרון הזה יתפוס תאוצה.
באופן כללי, המוזיאונים בארצות הברית נמצאים במצוקה גדולה במיוחד עקב המדיניות של טראמפ, שמעדיף לבנות חומה על גבול מקסיקו על חשבון תקציב האומנויות של ארצות הברית, אותו הוא מתכנן לבטל. המשמעות היא קריטית בשביל מוזיאונים ציבוריים הנשענים על תקציבים ממשלתיים.
מכירות
פתרון אחר ומאוד שנוי במחלוקת הוא מכירת יצירות מתוך אוסף המוזיאון כדי לייצר מרחב כלכלי. דווקא מחירי האומנות הגבוהים פועלים לטובת המוזיאונים ואפשר לתהות מדוע מוזיאונים לא עושים זאת יותר. הסיבה היא שמהות המוזיאון היא לשמר נכסי תרבות ולא להתייחס אליהן כסחורה בעלת ערך כלכלי. אומנם אין איסור, אבל כל מקרה של מכירה מתוך אוסף מוזיאלי מעורר פולמוס גדול.
משיכת קהל
הצורך בהכנסות מביא מוזיאונים רבים להרים תערוכת המכונות "בלוקבאסטרים" - כמו כל מה שקשור לאומנית הנקודות יאיוי קוסמה, שמבטיח פיצוץ של מכירת כרטיסים. הבעיה היא שדווקא הפופולריות של תערוכות אלה פוגעת בהנאה של המבקרים, שנאלצים גם להמתין שעות בתור וגם להצטופף מול המוצגים.
ואצלנו?
בישראל המוזיאונים מתמודדים עם אותן בעיות, וביתר שאת - בגלל שאצלנו ענייני ביטחון תופסים נתח גדול של התקציב וממילא האומנויות נמצאות בתחתית סולם העדיפויות הלאומי - קצת כמו אצל טראמפ.
ד"ר איה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית, תמצתה יפה את הבעיות המרכזיות שמעסיקות את כל המוזיאונים בארץ: "הכרה בחשיבות המהותית של העשייה המוזיאלית. שמירה וטיפוח של המוסד כפלטפורמה תרבותית חינוכית לא מסחרית מהמעלה הראשונה. אין מספיק הכרה בקריטיות לשמור על המוזיאון מקיצוצי תקציב ולהנגיש ולפתוח אותו לעוד קהל".
אצלנו הפתרון למחסורים בתקציב מגיע מגורמים פרטיים. הביקורת על כך מתמקדת בניגודי אינטרסים אפשריים בין הפטרונים למוזיאון. למשל, מערכת של פרסים הכוללים תרומה למוזיאון ותערוכה של הזוכה; הפורמט של "אגודת ידידים" עוזר למוזיאונים לגייס כספים, וכל מוזיאון צריך שיהיו לו אנשים שחפצים ביקרו. כך למשל, אמש התקיים אירוע מרשים של BFAMI - חברים בריטיים של מוזיאונים בישראל, ארגון שקיים משנת 1947. באירוע השיקו את הקמפיין השנתי, שכולל ערב גאלה בשבוע הבא ובעיקר מכירה פומבית שהכנסותיה קודש למימון פעילויות חינוכיות במוזיאונים בארץ.
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אומנות מדי שבוע.
