סם רוקוול: "גם אם אקבל אוסקר, אצטרך לקנות כרטיס לרכבת התחתית"
הוא מתגעגע לעידן בוש, מאמין שאלכוהול ישנה את העולם לטובה, חושב שהנשיא טראמפ ראוי לאוסקר ("הוא כמעט שכנע אותנו שהוא בן אדם"), ומקווה להיות הוונדר וומן הבאה. סם רוקוול, כוכב "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", התראיין ל-ynet והתגלה כאחד האנשים המפתיעים והמצחיקים בתעשייה
אחד הרגעים היפים, האותנטיים והמרגשים בטקס גלובוס הזהב ה-75, שנערך בהוליווד בשבוע שעבר, היה נאום התודה של סם רוקוול, השחקן האיכותי שזכה בצדק בפרס שחקן המשנה על הופעתו כדיקסון, שוטר גזען בדרמה "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". רוקוול אמר כמה משפטים שהצחיקו את באי האירוע, וחלקם נשארו בלב הצופים, גם כאשר האירוע נשכח. "יה, בייבי. וואו", פתח את נאומו. "תסלחו לי אבל אני זקוק לדף כדי לקרוא את נאומי ולקצת אימודיום. הידיים שלי רועדות", וחתם: "זהו סרט על חמלה, ואני חושב שאנחנו זקוקים לכזאת בימים אלה".
במהלך נאומו, רוקוול הממגנט התייחס גם להתנהלות הקריירה שלו, והתוודה: "הופעתי בהרבה סרטים עצמאים וזה נחמד להיות בסרט שמישהו רואה". ואכן בזכות הצלחת "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שזכה בארבעה פרסי "גלובוס הזהב" ועולה היום (ה') לאקרנים, הרבה אנשים מגלים סוף סוף את רוקוול בן ה-45, ונחשפים ליכולת המשחק שלו. חלק נכבד מאותם סרטים עצמאיים עליהם הוא דיבר בנאומו, לא הגיעו בכלל למסכים, ונשלחו היישר למרקע הביתי, אם בכלל. אין ספק גם שדיקסון הוא אחד התפקידים הטובים ביותר שלו, והוא ראוי למחמאות ולכיבודים שמרעיפים עליו בעונת הפרסים בנוכחית.
כשפגשתי את רוקוול בפסטיבל ונציה האחרון, הוא סיפר שלמרות שהקריירה שלו לא תמיד התנהלה כפי שציפה ושהפריצה שלו הייתה מאוחרת (הוא התפרנס בעבר ממלצרות, מכירת בוריטוס ועבודה כבלש פרטי), בסך הכול אין לו תלונות. "אני מרוצה מהקריירה שלי. עשיתי כמה סרטים טובים, כמה סרטים גרועים, כמה סרטים בסדר. הייתי בכמה סרטים נהדרים כמו 'גרין מייל', 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה ו'ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד'. היה לי הרבה מזל. מכל הסרטים שעשיתי את אוהב את 'שבעה פסיכופטים', 'וידויים של מוח מסוכן' ו'ירח"".
כולם בהוליווד עושים עכשיו סרטים על גיבורי-על וגם אתה השתתפת ב"איירון-מן 2". תרצה לעשות עוד סרט בסגנון?
"בטח. אבל לא עכשיו, אולי אחרי 'שלושה שלטים' אשחק את האיש הרע או משהו כזה. אולי אני אהיה הוונדר וומן הבאה", הוא צוחק.
"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיוזרי", שנקרא לו מעתה בקיצור "שלושה שלטים", מהווה שיתוף פעולה נוסף של רוקוול עם הבמאי-תסריטאי מרטין מקדונה. הם עבדו יחד בתיאטרון ובסרט "שבעה פסיכופטים", ורוקוול יודע להיות פסיכופט (וגם נוירוטי), כפי שהוכיח בעבר וגם כעת ב"שלושה שלטים". עלילת הסרט עוסקת באם שכולה (פרנסס מקדורמנד) שיוצאת למאבק במשטרה של העיירה הקטנה בה היא חיה, מאחר שזאת לא טורחת לפענח את אונס ורצח בתה המתבגרת, ולהביא את האחראים לדין. היא שוכרת שלושה לוחות מודעות ומפרסמת עליהם שלטים בהם היא מביעה את דעותיה על המשטרה ועל השריף המקומי (וודי הרלסון) ומאיצה בהם לחקור את רצח בתה. השלטים מצליחים לעצבן בין היתר את דיקסון (רוקוול), השוטר הגזען והרווק שגר עם אימו. דיקסון הוא אדם כועס, ישיר וגס, הנוטה לשחרר אמירות גזעניות ולכאורה עינה אסירים שחורים בתקריות קודמות. אבל למעשה בדיקסון יש גם טוב לב, והוא מצליח להפתיע.
"אני חושב שהוליווד מגיבה עכשיו על עידן טראמפ, בו הגזענות הרימה את ראשה", אומר רוקוול. "לפעמים תקופות רעות מניבות אומנות טובה. העניין עם הגזענות ממש חם עכשיו ומה שהולך בארה״ב כיום מזעזע.
"בהכנה לתפקיד נפגשתי עם חבר לשעבר בארגון שדוגל בעליונות הלבנה, ומנסה כעת להוציא אנשים מקבוצות שנאה שכאלה. הוא היה מאוד כן לגבי זה ובשיחתנו אמר משהו מעניין: 'כשהייתי גזען לא שנאתי אנשים שחורים - שנאתי את עצמי'. אם אנחנו חושבים על היטלר, למשל, הוא היה אומן כושל, נכון? הייתה שם קצת שנאה עצמית. הרבה מהשנאה מונעת דווקא משנאה עצמית ובורות. באמריקה יש המון בורות ושנאה עצמית, ואלה מתרגמים לכעס הזה".
כדי לבנות את דמות השוטר הגזען, רוקוול שאב השראה גם ממערבונים, גם מסרטים שעסקו בכורים וגם מטראוויס, הדמות שרוברט דה נירו גילם ב"נהג מונית". "מרטין ואני גדלנו על סקורסזה ויכולים לצטט את 'רחובות זועמים' ו'נהג מונית'", הוא אומר. כמו כן הוא נפגש עם שוטרים, "אבל נחמדים. רוב השוטרים הם כאלה. ברור שיש תפוחים רקובים. היה לי חשוב להבין איך שוטרים הולכים ועומדים, איך הם מדברים. הסתובבתי עם שוטר מבוסטון ואחר כך ירדתי למיזורי, הם לקחו אותי איתם לסיורים, וזה היה מרתק. יש בהם משהו אנושי. בכלל, כשאתה פוגש באנשים שחיים בחגורת התנ"ך, בפונדמנטליסטים - זה קצת מפתיע אותך. במיוחד מישהו כמוני. גדלתי בסן פרנסיסקו ואותי לא גידלו ככה. חוששני, שכולנו חווינו או פגשנו אנשים גזענים, או כאלה שיש להם נטייה לגזענות. מעניין לפגוש אנשים כאלה - יש להם דעות מוזרות, אבל הם אנשים ואתה לא באמת יודע איך להתמודד איתם".
איך לדעתך אפשר לקדם סובלנות?
"אלכוהול. אם תושיב לקפה או להפי-האוור גזען, פעיל זכויות אזרח, פנתר שחור וחבר בקו קלאקס קלאן, והם יבלו שעה בלדבר, יכול להיות שהם ימצאו ביניהם מכנה משותף ולא יהרגו אחד את השני.
"גם ספורט הוא דרך טובה. אם כולנו היינו עוסקים בהתעמלות, או בשחמט או בכדורגל או כדור-עף, במקום לקיים מלחמות… זה בסדר להיות תחרותי. כשהייתי צעיר, ברייקדאנס למשל היה האמצעי למנוע מכנופיות להילחם אחת בשנייה - ובמקום זה הן התחרו בריקוד. נראה לי שכדאי שנעשה דברים כאלה".
דיקסון הוא לא למעשה הומו?
רוקוול פורץ בצחוק. "אולי? מה אתה חושב?".
הוא מאזין לאבבא...
"אני לא יודע אם הוא הומו. אתה צריך לשאול את מרטין. בכל מקרה זה תמיד כיף לשחק ילד של אימא. המלט גם היה כזה. אני חושב שכל בחור היה צריך לברוח מהתסביך האדיפלי באיזשהו שלב. דרמה טובה נוצרת מלשחק ילד של אימא, וגם קומדיה טובה. זה כיף לגלם את המלט רודף אחרי אימו ברחבי הטירה. חלק מהסצנות עוסקות בנושא הזה ב'שלושה שלטים' פשוט קורעות. אני אוהב הומור שחור".
אתה נוירוטי ומוטרף כמו הדמויות שאתה מגלם בסרטים?
"אני לא חושב שאני יותר מוטרף ונוירוטי מהאדם הממוצע. שחקנים ואנשים יצירתיים צריכים להיות קצת נוירוטיים. אם יודעים לשלוט בה נוירוטיות היא לא דבר שלילי בהכרח, היא סימן לאינטליגנציה. אני טיפה אקסצנטרי ונוירוטי, אז אולי בגלל זה נותנים לי תפקידים כאלה. לפעמים אני דווקא מגלם דמויות נורמליות. פגשתי שחקנים מטורפים באמת, הרבה יותר ממני, ואני מניח שגם אתה".
רוקוול מרעיף שבחים על חבריו ל"שלושה שלטים", החל ממקדונה, "הכתיבה שלו יפהפייה. הוא אחד הכותבים הטובים על הפלנטה. במובן מסוים התסריט של 'שלושה שלטים' מזכיר פתיחה של מתנה לחג המולד. הסרט משטה בך וזורק לך רמזים מזויפים. כיף לעבוד על הקהל. זה כמו תסריט של טרנטינו", ועד פרנסס מקדורמנד, "היא נהדרת, מעוררת יראה - רכה וקשוחה כאחד. מאוד כנה. הקטע עם פרנסס הוא שאני מאמין שהיא הייתה מטפסת ותולה שלטים גם בחיים האמיתיים. היא קשוחה, לא הייתי מתעסק איתה. ומצד שני היא מתוקה ומקסימה".
למקדורמנד יש סיכוי טוב לזכות השנה באוסקר, וכך גם לרוקוול. וכמובן גם לסרט. שני דברים עלולים למנוע מרוקוול לאחוז בפסלון המיוחל: האחד הוא וילם דפו שנחשב למועמד חזק לשחקן המשנה עם "פרויקט פלורידה", והשני הוא העובדה ש"שלושה שלטים" הפך לשנוי במחלוקת. מספר הולך וגדל של צופים ומבקרים זועמים על דמותו של השוטר הגזען של הסרט, אותו מגלם כאמור רוקוול, והאגביות שבה מתייחס הסרט לדעות הקדומות שלו ולהיסטוריה האלימה שלו.
התרעומת החלה במדיה החברתית סביב יציאת הסרט והתרחבה אחרי שהסרט התחיל לגרוף מועמדויות בדצמבר, מה שהביא לכותרות שכינו את הסרט "חירש לסביבה", "גרוע ללא תקנה בענייני גזע" ודימה אותו למקבילה הקולנועית לדוד הגזען שיש בכל משפחה. הוויכוח סביב "שלושה שלטים" תהה האם הסרט מחליק את עברו הגזעני של דיקסון למען גאולה מוסרית.
רוקוול לא מתרגש מהוויכוח סביב הסרט. "הסוד הוא לא לשפוט את הדמות שלך ולמתג אותה כ'רעה' אלא להתייחס אליה כאדם. מרטין הוא ליברל ובסרט בולט גם הנושא של חמלה וסליחה", הוא אומר. עד האוסקר המיוחל, רוקוול נהנה לעבור מטקס לטקס וללקט פרסים אבל מודה שלא הרבה ישתנה בחייו לו יזכה: "גם אם אקבל אוסקר, אצטרך לקנות כרטיס לרכבת התחתית".
בנוסף הוא גם עסוק עם התפקיד הבא והמסקרן שלו: ג'ורג' וו. בוש, הנשיא ה-43 של ארה"ב בסרט Backseat עם כריסטיאן בייל המצטלם בימים אלה. "בוש לא היה אידיוט כמו שחושבים. הוא דמות מעניינת. הוא אומנם היה בור, אבל הוא היה שופע בקסם ותמימות. האמת שאני מחבב את בוש - הוא די נחמד, ודיבר לאנשים בגובה העיניים, ולא התנשא עליהם, במיוחד בהשוואה לטראמפ. טראמפ לא נחמד, יש בו המון נרקיסיזם. בוש לא אדם רשע - היו לו כוונות טובות אבל לפעמים הוא עשה טעויות ופשוט נכנס למים עמוקים מידי - עיראק הייתה בלגן אחד גדול והוא מודע לכך. בגלל טראמפ, עידן בוש נראה טוב עכשיו ומתגעגעים אליו. טראמפ… רק תסתכל על השיער שלו, וזה כבר מזעזע. ובעיות העור שלו. הוא נראה לא בריא ואני רוצה לשלוח אותו לבית חולים. הוא גם לא שתה אלכוהול אף פעם וזה מעניין".
הוא דווקא נראה שתוי.
"נכון. הוא צריך לשתות. אני נבוך ממנו. הוא מפחיד. אני מתנצל בשם אמריקה. טראמפ בטוח יקבל אוסקר. הוא ראוי לכך, ההופעה שלו נהדרת - הוא כמעט שכנע אותנו שהוא בן אדם".
