סאנדנס 2018: דרמות איכות - אאוט, סרטי ז'אנר זולים - אין
זהות שחורה, נשים נקמניות וחזקות ונטייה מינית הם חלק מהנושאים שהופיעו בפסטיבל סאנדנס. ובכל זאת, על אף כל הסוגיות הנכונות, דרמות איכות כמעט ולא נרכשו השנה, כשאת מקומם תפסו דווקא סרטי הז'אנר הזולים. הם, ופרויקט המציאות המדומה שעשה היסטוריה
מה הוא פסטיבל קולנוע בשבילכם? אם אתם סינפילים נלהבים, זו הזדמנות נהדרת להתרשם מסרטי איכות חדשים, חתרניים, בדרך כלל פחות מסחריים - לפני יציאתם לאקרנים. אם אתם מפיקים או במאים, אתם כנראה באים לעשות עסקים, ולקחת חלק במפגש פסגה של נציגים מתעשיית הקולנוע, שוק פשפשים יוקרתי, מכירה פומבית. אם הגעתם לצפות בסרטים להנאתכם, תצטרכו לעמוד בתור כדי להיכנס לאולם ההקרנות, ולפעמים אף להתמרפק פנימה. אם הגעתם כדי למכור סרטים, יהיה עליכם לרוץ מפגישה לפגישה, ממפיץ למפיץ. בפסטיבלים יוקרתיים כמו קאן, ונציה וברלין יש ניסיון לעשות חציצה בין אלה לאלה. בסאנדנס לעומת זאת, הביזנס מורגש בכל מקום, כל הזמן.
כשרוברט רדפורד ואנשיו ייסדו את הפסטיבל ב-1978 בפארק סיטי שבמדינת יוטה, המטרה המוצהרת הייתה לאפשר במה לסרטי אינדי שאינם חלק מפס הייצור של האולפנים הגדולים. העיירה ההררית, המוכרת כאתר סקי פופולרי, הפכה במשך השנים למרכז תרבותי לקהילת הקולנוע העצמאי תחת השלג - כל כך שונה ממזג האוויר השמשי בלוס אנג'לס, וגם מהאקלים העסקי הנהוג בהוליווד. כיום סאנדנס הוא פסטיבל הקולנוע הגדול ביותר בארצות הברית, והוא מסמן את קו הזינוק של התעשייה כבר בינואר. כאן מתחילה התחרות על תשומת הלב של המפיצים, והכסף שיש להם להציע על רכש. כאן גם מתחילות המוקדמות למרוץ לאוסקר. "תברח" ו"קרא לי בשמך", המועמדים לפרס הסרט הטוב השנה, הוקרנו בבכורה בסאנדנס אשתקד. כך גם "פרחים בבוץ" שנחשב למועמד פוטנציאלי.
את מי אפשר לסמן כבר עכשיו לקראת טקס האוסקר 2019? כמובן שמוקדם מדי לדעת. אבל אפשר להצביע על כמה מהסרטים שמכתיבים את גבולות הגזרה של השיח השנה והנושאים שנובעים ממנו. שניים מהסרטים המדוברים ביותר בפסטיבל השנה הם Monsters and Men ו-Monster. למרות שמם, אלו אינם סרטי מפלצות, אלא דרמות מצמררות העוסקות במערכת החוק האמריקנית והגישה המפלה שלה נגד אזרחים שחורים. Monster הוא דרמת בית משפט שאפתנית במיוחד המלווה נער אפריקאי-אמריקני מבית טוב שנקלע למצב ביש ומואשם ברצח. במאי הקליפים אנתוני מנדלר מעצב פסיפס קולנועי מורכב, יש האומרים מורכב מדי, ומשבץ בתוכו רגעים אסתטיים להפליא. קלווין האריסון ג'וניור המככב בתפקיד הראשי, וג'ון דיוויד וושינגטון שמגלם עבריין קשוח, מככבים גם ב-Monsters and Men של ריינלדו מרקוס גרין, המלווה אירוע של אלימות משטרתית נגד אזרח שחור.
מתח בין גזעי הוא מחולל העלילה העיקרי בסאנדנס השנה ואפשר להכליל בו גם את הדרמה "בורדן" של אנדרו הקלר, המבוססת על סיפורו האמיתי של מייקל בורדן (גארט הדלונד המצוין), צעיר אבוד ומיוסר שמשתייך לכנופיית קו קלקס קלן נבזית בדרום קרולינה. כשהוא מחליט לנטוש את חבריו בעקבות אישה שפגש, כומר מקומי אפריקאי-אמריקאי (פורסט וויטאקר) מציע לו גאולה. בעוד חלקו הראשון של הסרט קשוח, אלים ומטלטל, הוא מתפתח בהמשכו כדרמה נוצרית מלאת קלישאות מהברית החדשה. כשהכומר חוזר ואומר לבורדן "תפתח את הלב לאהבה", הלב נסגר בפני הסרט וחבל. Blindspotting של הבמאי קרלוס לופז אסטרדה, סרט הפתיחה של הפסטיבל, עוקב מקרוב אחר מערכת היחסים בין גבר שחור בסיומה של תקופת מבחן וחברו הלבן הטראבל-מייקר.
מוברמן שנמנה גם על מפיקי Monsters and Men, חותם פסטיבל מוצלח במיוחד. הקומדיה העדינה "פאזל" של מארק טרטלטאוב, לו תרם הקולנוען הישראלי-ניו יורקי כתסריטאי, נמכרה לסוני פיקצ'רס קלאסיקס בחמישה מיליון דולר. אבל נראה כי הבטחת האוסקר הגדולה מבית היוצר שלו כמפיק היא דרמת ההתבגרות Wildlife – בכורת הבימוי של השחקן פול דאנו, שזכתה לשבחים רבים. היא כוללת תצוגות משחק מרשימות של קרי מליגן וג'ייק ג'ילנהול, המגלמים זוג נשוי במשבר מתוך נקודת המבט של בנם (אד אוקסנבולד).
טקס האוסקר 2019 עוד רחוק, אבל מלחמות הבידינג בעיצומן. בשלב זה, העדכונים על מי קנה מה ובכמה כסף, הן כל מה שמעסיק את המפיקים, הבמאים, הסוכנים, אנשי הרכש וראשי חברות ההפצה. ומה תמונת המצב בשוק השנה? די עגומה למען האמת. בין כל המותחנים והדרמות המרצינות, דווקא סרט אימה נשי שובב ואלים בשם Assassination Nation של סם לוינסון לקח את כל הקופה. חברת ניאון השקיעה כעשרה מיליון דולר על רכישת הזכויות - סכום מדהים, ולחלוטין לא צפוי. בכלל, נראה שסרטי נקמה נשיים הם הלהיט החדש בזירת ההפצה. אפילו חברת ההפקה של איש העסקים הישראלי חיים סבן, הידועה כגנון של "פאוור ריינג'רס" וסרטי אנימציה לילדים, בחרה להשקיע במותחן האימה הקלסטרופובי "ליזי" בכיכובן של קירסטן סטיוארט וקלואי סביני.
העניין של חברות ההפצה במותחני אימה מתקבל על הדעת נוכח שוק הקולנוע הנוכחי המבשר על סוף עידן דרמות האיכות המושקעות, ועליית סרטי הז'אנר דלי התקציב. המשבר הולך ומעמיק נוכח תענית הרכישות שכפו על עצמן השנה נטפליקס ואמזון. נכון לרגע זה, ענקיות הסטרימינג לא רכשו ולו סרט אחד בסאנדנס. אחרי שבשנים האחרונות קנו מכל הבא ליד ומכל העולם, הבוסים חזרו בהם מהמדיניות הבזבזנית והתקציבים מופנים לסדרות טלוויזיה ולהפקות מהבית. ההתפתחות הזו משאירה יוצרים רבים ללא אופק כלכלי, שכן נטפליקס ואמזון נחשבו על פי רבים כברירת מחדל בלתי נמנעת אבל מתגמלת. התקופה הזו כנראה עברה חלפה לה. איך קהילת קולנועני האינדי תסתגל לצמצום האפשרויות הללו? הגישה תצטרך להשתנות, זה ברור.
חלק משינוי זה עובר דרך טכנולוגיית ה-VR. הוויכוח האם מציאות מדומה הם בגדר סרט עלילתי או וידאו-ארט חוויתי עדיין לא בא על פתרונו. אבל סאנדנס, כמו פסטיבלים רבים אחרים בכל העולם, הפכו לאכסניות חמימות עבור היוצרים בתחום זה. לפתע גם הצלחה מסחרית הפכה למציאות, ולא בהכרח מדומה. כך מרגישים ודאי רבים, אופטימיים יותר מתמיד, אחרי שיצירת ה-VR של אלייזה מקניט, נרכשה על ידי חברת סיטילייטס בסכום בן שבע ספרות - שיא חדש ומדהים בתחום חדש זה. ממש מציאות מדומה. כמובן שהמעורבות של דארן ארונופסקי כמפיק לא פגעה באטרקטיביות של הסדרה בשלושה חלקים הממחישה מסע לתוך חור שחור בחלל. אגב, פרויקט מעניין נוסף של מציאות מדומה, ובעיקר מדממת, נקרא Hero. נאוויד חונסרי, יוצר משחקי מחשב ממוצא איראני, משתף פעולה עם בת זוגו ואסילקי חונסרי בבריאת סביבה וירטואלית, בה המשתמשים מוצאים עצמם בחאלב שבסוריה, ומתמודדים עם הפצצות בלתי פוסקות. זירת קרב מהמזרח התיכון יכולה להתממש שם, כאן ובכל מקום. אפילו בהרי הרוקי שביוטה, בואך פארק סיטי.
ייתכן שזהו מזג האוויר החורפי והמקפיא, אבל המבקרים זכו להפוגה חמימה ובהירה באולמות ההקרנה במסגרת התחרות הבינלאומית. לצד סרטים מיוזעים מברזיל, ארגנטינה, מקסיקו וקובה, בלטו גם כאלו מאגן הים התיכון. Pity של באביס מקרידיס היווני למשל, הוא דרמה עוכרת שלווה מהזן של יורגוס לנטימוס, הממחישה איך ניתן להתמכר לדיכאון גם כשהשמש מעליך טוענת אותך במלאי של ויטמין די. לא רחוק מחופי יוון מתרחשת עלילת Holiday של איזבלה אקלוף. זהו מותחן פרובוקטיבי מתוצרת דנמרק המתרחש בבודרום שבטורקיה, לשם מגיע לנופש גנגסטר ביחד עם חברתו סאשה, המשמשת לפרקים כצעצוע מין לחבריו ושותפיו. כשהיא חולקת סטוץ עם תייר הולנדי, העניינים מסתבכים והופכים בוטים ואלימים יותר ויותר. זהו סרט קשה לצפייה, אבל מי שנשאר עם עיניים פקוחות, יוכל להבחין ביובל סגל הישראלי בתפקיד לא סימפטי במיוחד.
