סיפורה של "הרעות": בחזרה לשירו הקאנוני של חיים גורי
"המחויבות שלנו אחד לשני", הסביר גורי בעבר את שם שירו המוכר, שנכתב במלאות שנה לקרבות תש"ח, "והמחיר שאנחנו משלמים בשם האחר שאיתנו, למען האחר שאיתנו". עם מותו של היוצר שעמד בצמתים מכוננים בעברה של המדינה, חזרנו אל אחת מאבני הפינה הגדולות, "שיר הרעות"
הוא נחשב לשיר האהוב על יצחק רבין ז"ל, אבל לא רק עליו. "שיר הרעות", יש שיאמרו פסגת היצירה של חיים גורי, הוא משירי הלהקות הצבאיות האהובים בישראל, כפי שהוכיח מצעד שירי להקת הנח"ל שהתקיים ב-ynet ב-2011 לכבוד יום העצמאות ויום הולדתה ה-60 של הלהקה הצבאית. עשרות אלפי גולשים בחרו בשיר הזה, שהלחין סשה ארגוב למילותיו של חיים גורי, כאהוב ביותר מבין כל שירי הלהקה. ולא בכדי.
הביצוע המוכר של להקת הנח"ל ל"שיר הרעות"
הוא נכתב בזמן מלחמת העצמאות, הקשה שבמלחמות ישראל, וכמצופה משיר העוסק בזכר הנופלים במלחמה על המולדת - הוא מלא פאתוס. שיר הלל לנעורים, לחברות ולגבורה. אידיאלים פופולריים באותן שנים, כשערכיות והקרבה למען המולדת היו חובות מוסריות לאומיות.
חיים גורי נפרד מהנגב: "הנוף הזה מרפא הכל"
בן שנתיים עם עיפרון ביד: חייו של חיים גורי בתמונות
ראומה ויצמן על חיים גורי: "כשראיתי אותו בגיל 17 אמרתי 'וואו, איזה בחור'"
בתו של חיים גורי: "אבא היה צעיר בן 94"
ראשיתו בימי הצ'יזבטרון, קולקטיב שחקנים ומוזיקאים שקיבץ גורי, שנועד לעודד את החיילים בזמן הלחימה באמצעות שירים ומערכונים, ומעוות ככל שזה יישמע היום – לבזוק קצת צחוק על עוגת השכול והכאב שהוגשה להם יחד עם המדינה החדשה. חיים חפר כתב רבים מהשירים והמערכונים, אך את "שיר הרעות", שעלה במופע הצ'יזבטרון שזכה לשם "הפלמ"חניק מחפש את המחר", כתב דווקא גורי, בעת ששירת כסמ"פ בגדוד 7 בחטיבת הנגב.
"שיר הרעות" נכתב במלאות שנה לקרבות, בדצמבר 1948 (תחילת המלחמה בכ"ט בנובמבר 1947), כפי שניתן להבין מהשורות "כבר שנה לא הרגשנו כמעט / איך עברו הזמנים בשדותינו / כבר שנה ונותרנו מעט / מה רבים שאינם כבר בינינו". במילותיו הנציח את הקרב השני שבקרבות נבי יושע, שהתרחש ב-20 באפריל 1948 ובו מצאו את מותם 22 לוחמים. הקרבות המחישו, כפי שעולה מהשיר, את החברות והמחויבות ששררו אז בין הלוחמים, שהיו בשטח בזוגות – האחד חילץ את האחר הפצוע, גם אם במחיר מוות משותף. הקרב הזה העניק השראה ברורה ל"שיר הרעות". לפני ארבע שנים נפתח בישראל מוזיאון להנצחת קרבות מלחמת תש"ח, והוא זכה לשם "הרעות".
כבר בפעם הראשונה שבוצע, באביב 1949, כששר אותו גדעון זינגר מול קהל של חיילים בבאר שבע, התבלט בין שאר שירי הלהקה – ולו בשל היותו כל כך שונה מהאחרים. "שיר הרעות" לא ניסה להצחיק או לבדר, לפזר קולות של צחוק מבעד לעשן שריפה. זה היה שיר על אחדות גורל, כאב גדול וזיכרון קולקטיבי של הצעירים בגילם ובגילם בלבד. יפי הבלורית והתואר. "הרעות במובן של המחויבות הזו שאנחנו חייבים אחד לשני", הסביר גורי בעבר את שם השיר ואת הרעיון העומד מאחוריו. "והמחיר שאנחנו משלמים בשם האחר שאיתנו, למען האחר שאיתנו".
השיר זכה ללא מעט ביצועים לאורך השנים, בין היתר כאלה שהעניקו לו יפה ירקוני, שושנה דמארי, יהורם גאון ובהמשך גם בועז שרעבי, הראל סקעת ופוליאנה פרנק. אך הביצוע שאהב גורי מכול היה עיבוד מחודש של יאיר רוזנבלום ללהקת הנח"ל, שבוצע בתוכנית לציון 30 שנה לפלמ"ח. זה היה ב-1972, כשלהקת הנח"ל מנתה אז שמות כמו ירדנה ארזי, אפרים שמיר, גידי גוב ואלון אולארצ'יק – מי שלימים יהפכו ללהקת כוורת.
את שנותיו האחרונות חי גורי בישראל אחרת. לא עוד המדינה שהוא ובני דורו הקימו. עקבותיו של דור תש"ח אבדו ואת מקומו תפסו, כפי שהיטיב לתאר בעצמו בסרט "חיים גורי, הים האחרון", גזענות, שסע ופילוג. לא עוד אחוות אחים ונופלים. "מה יהיה עם המקום הזה?" שאל שם, דיבר על אובדן דרך, חוסר היכולת להילחם יחד או להניע תהליך מדיני חיובי כלשהו. לא עוד אחווה ונאמנות עיוורת.
שם גם הזהיר מהמלחמות שעתידות עוד לבוא עלינו. והוא, שלצד "הרעות" כתב גם את "האדמה שותקת", "היו לי חברים", "מן הדלקה ההיא", "הנה מוטלות גופותינו" וכמובן "באב אל-וואד", הבין משהו במלחמות. כמו חוט השני עבר זיכרון המתים ברבים משיריו. "לנצח זכור נא את שמותינו", כתב גורי וביכה את מותם בטרם עת של חברים ש"פרחים הוצאו אט-אט מידם הנפתחת והונחו על פניהם". השורות המוכרות מסכמות: "כי רעות שכזאת לעולם / לא תיתן את ליבנו לשכוח". מי שידע לתאר שכול ואובדן באופן מדויק כל כך - קידש את הזיכרון בשיריו ובהווייתו. כעת יש לקוות שגם הוא יזכה לזיכרון כזה.
