"גברים ממאדים ונשים מנוגה": הספר מהניינטיז בקאמבק מפוקפק
עם עצות כמו "חבק אותה ארבע פעמים ביום" ומסקנות דוגמת "נשים מתווכחות כדי להיות נסערות" - "גברים ממאדים ונשים מנוגה" היה להיט שמכר יותר מ-20 מיליון עותקים. לרגל יציאתו המחודשת, חזרנו למדריך שניסה לפענח את חידת המינים ולאיש מעורר המחלוקת שעומד מאחוריו
לפני 25 שנה ד"ר ג'ון גריי הפך ברגע אחד למטפל הזוגי של דור שלם. קודם לכן הוא היה אדם כמעט אנונימי, מוכר בעיקר בגלל השם הרע שהדביק לו קהל של מפגינות פמיניסטיות שנהג להיאסף מחוץ לקליניקה שלו, במחאה על הסדנאות השנויות במחלוקת שהעביר לאורך שנות השמונים. אז הגיעו אליו קבוצות של אנשים שרצו לשפר את מערכות היחסים שלהם והוא חלק איתם את גישתו לחיים, שבעיקרה מנמקת כל קושי שבני זוג עלולים לחוות בהבדל הקבוע בין המינים. נשמע סקסיסטי? זו בדיוק הייתה הטענה של הנשים שזעמו על הרעיונות השמרניים שגריי דאג לטפח.
פעם אחת, בדרכו לקליניקה הוא החליט לנסות להתמודד עם ההתקהלות. "זה היה כמה ימים אחרי שראיתי את הסרט 'אי-טי'", הוא מספר בריאיון ל"גרדיאן" מיולי האחרון. "ואמרתי להן: 'אתן תמיד מנסות לשנות את הבעלים שלכן אבל מה אם הם מכוכב אחר?' אישה אחת בקהל שאלה בתגובה: 'אז מאיפה בעלי?' ועניתי: 'ממארס'". באותו רגע נולד אצלו הרעיון לספר שישנה את חייו, וגם כנראה, את מערכות היחסים של הרבה מאוד זוגות בעולם.
עם פרקים כמו "הגברים הולכים למערות והנשים מדברות", גריי כתב רב-מכר שלא ירד מהטבלאות במשך 121 שבועות, יותר מ-20 מיליון קוראים קנו אותו עד היום, הוא היה ספר העיון הנמכר ביותר בשנות התשעים, הפך למטבע לשון, ועתה זוכה למהדורה מחודשת בעברית לרגל חגיגות רבע המאה (בהוצאת אור עם).
מונח על המדף בחנויות בתקופת הזוהר של ספרים כמו "כוחו של התת-מודע" או "נבואה שמיימית" - "גברים ממאדים ונשים מנוגה" גרר אחריו 12 ספרי המשך, בהם "מאדים ונוגה בחדר המיטות" ו"מדוע מאדים ונוגה מתנגשים", הפך את גריי לכוכב שכותב טורים בעיתונים גדולים, מרצה בכל העולם, מלמד סמינרים להכשרת מטפלים ב"שיטת מאדים ונוגה", בעל מופע של איש אחד בברודווי ותעשיין שמוכר מוצרים נלווים באתר שלו. מספר הצגות כבר התבססו על הספר וב-2000 נוצרה בהשראתו סדרת טלוויזיה שירדה מהמסך די מהר. ביולי האחרון הזכויות עליו אף נקנו על ידי חברת Legendery, שבאופן שעוד נותר עלום, מתכוונת לעבד אותו למסך הגדול.
אם הנשים יהיו משוחררות, מי ישאר בבית?
הבדיחה שגריי סיפר למפגינות מחוץ לקליניקה שלו גרמה להן לצחוק, אבל ההומור עצר את הביקורת שהופנתה כלפיו רק לרגע קטן. אחרי שהספר יצא, גריי עשה איתו סיבוב מכירות ברחבי ארה"ב וגם הופיע אצל אופרה. אז עוד לא נרשמו שום סימנים להצלחה שהוא עתיד להגיע אליה. הבאזז התחיל רק אחרי שהיצירה קיבלה פרסום רע. כשפיל דונהיו עסק בספר בתוכנית האירוח שלו, הוא דיבר עם חבורת מומחים שבעיקר ירדה עליו ובזה לשלל ההבחנות שבו. דווקא אחרי ההופעה המאוד ביקורתית הזו, "25 אלף עותקים נמכרו", מספר גריי באותו ריאיון. "ולאחריהם 25 אלף נוספים, עד שהייתי במקום הראשון ברשימת רבי המכר. שופטים לא נתנו לזוגות להתגרש לפני שהם קראו אותו".
כפי שאפשר להבין מהאופן בו הוא מספר את הסיפור, נדמה שגריי מעולם לא הרגיש לא בנוח לעומת הטענות שהופנו כלפיו. הוא גם לא חשש מעולם להביע את דעותיו. "הסיבה שבגללה יש כל כך הרבה גירושים היא שהפמיניזם מקדם עצמאות אצל נשים", הוא אמר ב-2014 לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP. "אני מאוד שמח שנשים מרחיבות את החופש שלהן אבל כשאתן הולכות כל כך רחוק אז מי נשאר בבית?". באותו ריאיון הוא גם השווה בין פורנו להירואין והתבטא בחריפות נגד "ההתמכרות החדשה לסקס" בעקבות אפליקציות היכרויות שמייצרות מפגשים שזו מטרתם.
הקשר בין פסיכולוגיה ושובניזם לא התחיל אצל גריי. עם תיאוריות שבמרכזן תופעות כמו פחד סירוס וקנאת פין, אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, גרר פמיניסטיות רבות להתנכר לתורתו הפאלוצנטרית. במקרה שלו, במקום להכיר תודה לנשים שעזרו לו להגיע למחשבותיו הראשונות על מהותה של המיניות בהבנת המבנה הנפשי, פרויד יצר תפיסה מקיפה של מערכות היחסים בין האדם, סביבתו ועצמו, שמעמידה במרכזה את איבר המין הגברי; מבלי לתהות מדוע יש צורך בהיררכיה הזו ולמה המבנה הפיזיולוגי של האישה מסמן אותה דווקא כחסרה.
נקודה משותפת נוספת לפרויד ולגריי היא חוסר המדעיות של התיאוריות שלהם. בזמן שפסיכואנליזה מסתמכת על תצפיות, אנליזות, הגות ופרשנות ולא על ניסויים אמפיריים, גריי משתייך לפסיכולוגיה הפופולרית של ספרי העזרה העצמית. הז'אנר הזה כולל מומחים רבים שמפתחים מודלים מפורטים להבנת נפש האדם ומבטיחים מתכונים מושלמים שיובילו להצלחה בחיים - מגמילה מהתמכרויות ועד גידול ילדים בריאים (כאלה שלא יצטרכו לשכב על ספת הפסיכואנליטיקאי כשיגיעו לשנות העשרים שלהם). הספרים הללו כמובן לא מתיימרים להיות מדעיים בשום צורה. הם פועלים עלינו בדרכים אחרות. וכמו שקורה בפסיכואנליזה, או בשלל הדתות האחרות שאנשים בוחרים לנהל את חייהם על פיהן – המיתוס מתברר כמודל עבודה נוח.
אולם להבדיל מפרויד, שבשימוש שלו באדיפוס, אלקטרה, מדוזה ומשה רבנו, בחר לקרוא בדרכו מיתוסים שמלווים את האנושות ב-2,500 השנים האחרונות, גריי החליט לכתוב את המיתולוגיה בעצמו. כך הוא מספר לכל העולם שהגברים באו ממאדים והנשים מנוגה. לפני שהגיעו לכדור הארץ היה לשני המינים טוב יחד, כי הם קיבלו את ההבדלים שכרוכים לבלי הפרד בכוכב הלכת שבו נולדו. "אלא שבהשפעת האטמוספרה של כדור הארץ, קמו בוקר אחד, כשהם נגועים בסוג מיוחד של מחלת השכחה", כותב גריי בספר. "מאז אותו בוקר נתונים הגברים והנשים על פני כדור הארץ בעימות מתמיד".
סוד קסמו של המיתוס הזה לא ברור, אבל משהו בשיטה של גריי עבד. אף שהספר יצא בעשור האחרון למאה ה-20, שבמהלכה תפיסות מגדריות עברו כל מיני רעידות אדמה והתרבות המערבית עשתה שלל מהלכים שהתנגדו לקיטלוגים סטריאוטיפיים, גריי פצח במהלך שמרני במיוחד, שמבוסס על כמעט קלישאות אודות הנשי והגברי, ואנשים רצו לשמוע.
מתנזר מסקס – כותב על נשים
באתר האינטרנט שלו, גריי מסביר שהוא הגיע לפסיכולוגיה בעקבות הפרעה דו-קוטבית שממנה סבל אחיו. לאחר שעזב את הבית בו נולד ביוסטון, טקסס, במהלך שנות השבעים הוא היה העוזר של מהרישי מהש יוגי – גורו נערץ על לא מעט אנשים מוכרים, שעל פי אחד הסיפורים שכנע את חברי הביטלס להפסיק לצרוך סמים. כששמע שאח שלו התאשפז בעקבות הדיכאון שלו, גריי חזר לארה"ב. המדיטציה לא עזרה לאחיו ולכן הוא החליט ללמוד פסיכולוגיה, במטרה להפוך למטפל. על תקופתו בתור נזיר במזרח גריי כותב: "בלי סקס. בלי אוננות. רק מדיטציה". חוץ מזה, הוא נולד למשפחה של שישה אחים. אולי לא כל כך קשה להבין איך גבר שלא בא במגע עם נשים עד שלב מאוחר בחייו הבוגרים החליט שמקורו של המין השני בכוכב אחר?
בתחילת שנות השמונים גריי התחיל לבחון את ההבדלים בין המינים בדרך שהוא מכנה באתר שלו "לא שיפוטית". אחרי "גירושים מכוערים", שסיימו מערכת יחסים עם אישה שהעביר איתה סדנאות על מיניות וזוגיות להמונים, הוא הגיע להבנות חדשות על מערכות יחסים, שאיתן נכנס לזוגיות עם "הנפש התאומה שלו", אישתו הנוכחית. באותה תקופה הוא קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה מ-Columbia Pacific University – מוסד שמהימנותו הוטלה מאז בספק, והחל להעביר טיפולים זוגיים וללמד את שיטתו, שתמצא מאוחר יותר את דרכה לספר.
מחוויותיו האישיות בתור נזיר שמתרגל מדיטציה, גריי הגיע למסקנות מרחיקות לכת על טבע הגבריות. בפתיחת הספר הוא מספר על ויכוח קשה שניהל עם אישתו, שלאחריו, בפעם הראשונה במקום להתרחק ולהותיר את הכעסים מאחור באמצעות התבודדות מדיטטבית, השניים שיתפו אחד את השנייה בתחושותיהם. "אותו יום היה הראשון שלא נטשתיה. נשארתי בבית, וההרגשה הייתה נהדרת. הצלחתי להעניק, כאשר היא הייתה באמת זקוקה לי. הרגשתי שזאת האהבה האמיתית", הוא כותב. "השתוממתי, כמה קל היה לי לתמוך בה מן הרגע שהיא הראתה לי את הדרך".
אחרי שראה את האור והבין שמה שמפריע לרוב הזוגות על כדור הארץ הוא חוסר ההבנה שגברים ונשים פשוט הגיעו מכוכבי לכת שונים – גריי ביקש להוציא את קוראיו מן המערה. אלא שלאורך הספר הוא כותב בהשראת המסקנה הזו הצעות שאין בהן דבר חתרני. "ההפחדה לעולם פוגעת באמון המושקע במערכות יחסים", הוא מסביר במקום אחד; "הפיכתו של גבר למקור יחיד של תמיכה ואהבה, מהווה עבורו לחץ קשה מנשוא", במקום אחר.
בתוך הבליל הזה יש גם לא מעט מסקנות תמוהות ומרחיקות לכת: "הגברים מתווכחים למען הזכות להיות חופשיים, ואילו הנשים מתווכחות למען הזכות להיות נסערות. הגברים רוצים מרחב מחיה, ואילו הנשים רוצות הבנה"; או "קשה לגבר להקשיב לאישה כאשר היא מאוכזבת או אומללה, מכיוון שעקב כך הוא חש את עצמו לכישלון". זה לא נגמר שם: "לצורך מתן ביטוי מלא לרגשותיהן, מתיימרות הנשים להיות משוררות, והן עושות שימוש במגוון של סופרלטיבים, גוזמאות, מטפורות והכללות"; וגם: "הגבר מאבד במידה מסוימת את הקשר שלו עם עצמו דרך הקשר שלו עם בת זוגו".
בין ההכרעות שלו על טיבן של ההתנהגויות האנושיות גריי טוען בין השאר שגברים נוהגים לספק פתרונות ולפסול את חשיבותן של רגשות, בעוד נשים מציעות עצות והדרכה גם בלי שהתבקשו לעשות כך. מול מצבי לחץ, אנשי מאדים נוטים להתנתק ולהרהר, בעוד נשות נוגה חשות דחף לשוחח על הדברים שמטרידים אותן. גברים מסתבר, מונעים לפעולה כאשר מישהו זקוק להם ("התחושה שאין זקוקים לו - פירושה מוות איטי עבור הגבר") ונשים כשהן חשות שמוקירים אותן. לאחר שהזוג מגיע לאינטימיות, הגבר מרגיש צורך בלתי נמנע להתרחק, בעוד אהבתן של נשים מגיעה במחזוריות, כמו גלים, או במילותיו של גריי: "הגברים נסוגים, ואחרי כן נעשים קרובים יותר מאשר קודם, בעוד שאצל הנשים יש עליות ומורדות ביכולתן לאהוב את עצמן ואת הזולת".
במסגרת הדרכים לעקוף את שק הבעיות, גריי מלמד את הגברים כיצד הם יכולים להציע תמיכה מתאימה בזמנים קשים מבלי להרגיש שהם מקריבים דבר עבור בת זוגן ("חבק אותה ארבע פעמים ביום"). הנשים יבינו כיצד ביכולתן לנצל את חלונות הזמן הספציפיים שבהם אפשר ליצור עם הגבר שיחה אינטימית ("לעולם אל תלכנה למערתו של הגבר, פן תיכוונה מאש הדרקון!"). כמו כן, הוא מבטיח שלל פתרונות אינסטנט בצורת "רשימה של מאה ואחת דרכים לזכות בנקודות אצל נשים", או "שש הדרכים שבהן אתן גורמות לבן הזוג שלכן להרגיש חוסר עניין".
הרצאה של גריי ב-TED
כשהתוכן של "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מורכב מעוד הרבה אמירות כאלה, קשה שלא לתהות מה בכל זאת הוביל מיליוני קוראים לקחת לידם את הספר של גריי. האם
היתה זו ההבחנה בין המינים על סמך ייצוגים שחוקים, שפנתה למכנה המשותף הגדול ביותר? או שיש משהו מושך בתפיסות פשטניות ועצות פשוטות ליישום? אולי, כפי שניתן להבין מדבריו של גריי עצמו, הייתה זו דווקא הביקורת השלילית כלפי הספר וכותבו שעשו עימו חסד? אז וכנראה גם היום, אם לשפוט לפי הצלחתו, יש מי שמעדיפים להשאיר את יחסי הכוחות בין גברים לנשים בתפיסות שפסו מהעולם כבר במאה הקודמת. בתוך כך, אי אפשר שלא להעלות סימן שאלה כלפי החלטתה של ההוצאה להדפיס את הספר במהדורה מחודשת בתקופתנו. זו מצידה ביארה שבסך הכל חשבה שיהיה נחמד להוציא את הקלאסיקה מחדש, לרגל ציון 25 השנה לצאתו ולקראת יום האהבה.
