אמת ושקר: עד כמה הסרט "אני, טוניה" מדויק?
היא גדלה בבית דל אמצעים, טיפסה כנגד כל הסיכויים לצמרת ההחלקה האומנותית – והתרסקה בעקבות אחת השערוריות המסעירות של הניינטיז. אבל האם הסרט על טוניה הארדינג בהכרח מציג את הסיפור האמיתי? לא בטוח
בסוף השבוע האחרון עלה לאקרנים בארץ סרטו של קרייג ג'ילפסי "אני, טוניה" על המחליקה האומנותית השנויה במחלוקת טוניה הארדינג. כמי שגדלה בעוני באורגון ונאלצה לתפור בעצמה את בגדי ההחלקה שלה, סבלה מהתעללות פיזית ומילולית כל ילדותה (ואף בבגרותה) וננטשה על ידי אביה - הצלחתה של הארדינג בעולם ההחלקה על הקרח הייתה מעל למצופה. לעומת מתמודדות אחרות, התרגילים שלה היו מלווים במוזיקת פופ קצבית, והיא סירבה לשמור על חזות אלגנטית ודקיקה כמו מתחרותיה. היא הייתה האמריקנית הראשונה שהצליחה לבצע תרגיל "קפיצה משולשת" בתחרות רשמית (שנתיים קודם לכן עשתה זאת מידורי איטו היפנית) ובכך זכתה בתואר האלופה הלאומית בשנת 1991. כל זה כשהיא נחשבת לאנדרדוג וזוכה לכינויים כמו "זבל לבן".
אך בשנת 1994 הואשמה הארדינג כי תקפה את יריבתה ננסי קריגן כדי להבטיח את מקומה באולימפיאדת החורף בלילהאמר - אירוע שהארדינג מכחישה עד היום. לטענתה, בעלה לשעבר ג'ף גילולי ושומר הראש שלה שון אקהרט תכננו את התקיפה מבלי להיוועץ איתה. כדי להימנע ממאסר היא חתמה על עסקת טיעון שבה הודתה בקשירת קשר ונידונה לשלוש שנים מאסר על תנאי, 500 שעות עבודות ציבור, קנס על סך מאה אלף דולר והרחקה לצמיתות מאיגוד ההחלקה על הקרח האמריקני (כמחליקה וכמאמנת, עונש שהארדינג סברה כי הוא קשה מדי). לקראת יציאת הסרט שינתה הארדינג את גרסתה במקצת - היא כבר לא מכחישה כל קשר לסיפור, אלא טוענת שאולי שמעה את גילולו ואקהרט מדברים על תקיפה כלשהי, אך לא הבינה על מה מדובר.
תרגיל המשולש של טוניה הארדינג בשנת 1991
"אני, טוניה", המועמד לשלושה פרסי אוסקר, בהם פרס השחקנית הטובה ביותר למרגו רובי, מנסה לשפוך אור על הסיפור מאחורי הארדינג ומעשיה. אולם לא מדובר בסרט מז'אנר הפשע האמיתי הפופולרי, אלא ביצירה מוקומנטרית שמבוססת על ראיונות עם האנשים האמיתיים מאחורי הסיפור, ולכל אחד מהם גרסה אחרת למאורעות. אין בו כל ניסיון לחתור אל האמת ולענות על השאלה אם הארדינג הייתה מעורבת בתקיפה או לא. הסרט לא מעמת את הארדינג עם העובדות אלא מציג אותה כקורבן של הנסיבות. ננסי קריגן מוצגת בו כמתחסדת בכיינית, וג'ף גילולו ולבונה, אימה של הארדינג, מוצגים כנבלים האמיתיים בסיפור. לא סתם הארדינג הצהירה בפה מלא בכמה ראיונות שעל אף כמה אי דיוקים היא מאוד אוהבת את הסרט. קריגן לעומתה טענה בריאיון לעיתון "בוסטון גלוב" שהיא הקורבן האמיתי בסיפור והוסיפה שלא צפתה בסרט כי היא עסוקה בלחיות את חייה.
מרגו רובי לא רק מככבת בסרט אלא גם הפיקה אותו, והיא מודה כי היא מאמינה להארדינג. "אני בצד שלה ב-100 אחוז. אני לא חושבת שהיא עשתה משהו מלבד לנהוג אחרת מכפי שהעולם ציפה ממנה. טוניה לא השתלבה, ואני אוהבת את זה", אמרה בריאיון למגזין W. גם דעת הקהל כלפי הארדינג השתנתה בעקבות הסרט - ומאחת הנשים השנואות ביותר באמריקה היא הופכת לאהודה יותר ויותר וזוכה לראיונות מפרגנים בתקשורת, לשערים במגזינים הנחשבים ולמקום ישיבה מכובד בטקס גלובוס הזהב. זה לא דבר רע בהכרח, הארדינג אכן הייתה קורבן; אימה ובעלה נהגו להכות אותה, לכן זה אך טבעי להניח שבעת משבר היא תפנה לפתרון המוכר - אלימות. אפשר גם לסלוח לה אחרי כל כך הרבה שנים או לכל הפחות לספר את הסיפור מנקודת מבטה. אבל כשהסרט לא מציג את כל העובדות וגם לא מספק תשובות חד-משמעיות, לא נותר לצופה אלא לנבור בעצמו בפרשה שהסעירה את עולם ההחלקה על הקרח המנומנם ולבדוק אותה לעומקה. תשובות לא תמצאו פה (הארדינג כנראה תיקח אותן איתה לקבר), אבל כן תגלו כמה עובדות מעניינות על חייה.
הארדינג סבלה מאלימות במשפחה: אמת
הארדינג טוענת שבעלה ג'ף גילולי ואימה לבונה נהגו להכות אותה. השניים מכחישים זאת בתוקף, אולם יש כמה הוכחות להתנהגות אכזרית יוצאת דופן של האם. בסרט הדוקומנטרי Sharp Edges, שצולם כשטוניה הייתה בת 15, יש סצנה שבה לבונה צועקת על טוניה בטלפון בנוגע לביצועיה אחרי תחרות, וטוניה מכנה את אימה כלבה לעיני המצלמה. גם סנדרה לוקאוו, שביימה את הסרט, זוכרת כיצד אימה של טוניה נהגה להכות אותה במברשת שיער על הראש (בסרט היא מכה אותה במברשת שיער בעודה ילדה קטנה). בנוסף, לדברי אישה שבתה התאמנה באותה זירה עם הארדינג, לבונה אכן נהגה לצרוח עליה במהלך אימונים ולא לשחרר אותה להפסקות שירותים.
הארדינג קיללה את השופטים אחרי שנתנו לה ציון נמוך: שקר
לאורך הקריירה המקצועית שלה קיבלה הארדינג ציונים נמוכים בהשוואה לרמת ביצועיה. על פי רוב נבע הדבר מאיכות תלבושותיה, שהיו תפורות ביד, ומהתרגילים הקצביים שלה, שבתקופה ההיא היו חריגים בענף. באחת הסצנות בסרט הארדינג לא יכולה לשאת זאת ומתפרצת על השופטים באמצע זירת ההחלקה ומקללת אותם. הדבר לא קרה מעולם - הארדינג טוענת כי בחיים לא הייתה מקללת ככה את השופטים, אבל היא מודה שכן התעמתה איתם מחוץ לזירת ההחלקה, ושם אכן נאמר לה שהיא צריכה תלבושות יותר יוקרתיות.
הארדינג תפרה לעצמה מעיל מפרוות ארנב: שקר
באחת הסצנות בסרט הארדינג ואביה פושטים את עורם של ארנבים כדי להכין להארדינג מעיל פרווה, לאחר שנאמר לה כי היא צריכה להתלבש באלגנטיות גם מחוץ לתחרויות. מדובר בהמצאה ויזואלית של במאי הסרט - במציאות קנתה לבונה להארדינג את המעיל.
הארדינג הגיעה לבושה בבגדי ההחלקה לצילומי ספר המחזור, כדי שיהיה לה צילום מקצועי: אמת
באוטוביוגרפיה שלה, The Tonya Tapes, הארדינג מציינת סיפור זה כעובדה. "היא שלחה אותי לבית הספר בתלבושת ההחלקה שלי ועם שיער אסוף בצמות עם כתר כדי שיהיו לי תמונות מקצועיות לתחרויות", כתבה והוסיפה שיש לה תמונות כהוכחה.
השופטים נתנו להארדינג הזדמנות שנייה להופיע באולימפיאדה: אמת
אחד הרגעים הכי דרמטיים בסרט - ובעולם ההחלקה האומנותית - היה במהלך אותה אולימפיאדה בלילהאמר בשנת 1994. מסיבה לא ידועה התעכבה הארדינג בעלייה לזירת ההחלקה, וכשהאיצו בה עלתה כששרוכיה לא קשורים כהלכה. היא החלה בתרגיל אך לא הצליחה בקפיצה, עצרה אותו ופנתה בדמעות לשופטים בבקשה שייתנו לה לשרוך את נעליה ולעשות את התרגיל מחדש. בהחלטה חריגה אישרו השופטים את בקשתה.
נמצא פתק בכתב ידה של הארדינג שפירט את שעות האימונים של קריגן ומיקומם: אמת
הפתק שנמצא בפח בכתב ידה של הארדינג הוא אולי ההוכחה הכי מפלילה נגד הארדינג. מייד לאחר פציעתה של קריגן החלו רשויות החוק לחקור את המעורבים בתקיפה של קריגן, לאחר ששני התוקפים שנשכרו לפעולה עשו את כל הטעויות האפשריות ולא היססו להגיד מי היה המפעיל שלהם. בסרט נמצא פתק בפח מחוץ לדירתה של הארדינג שבו כתוב היכן ומתי קריגן מתאמנת, כדי להפחיד אותה באיומי סרק. במציאות נמצא הפתק בפח אשפה ליד זירת ההחלקה שבה קריגן הותקפה, ואנשים רבים טענו שהם מזהים את כתב ידה של הארדינג, אך היא הכחישה זאת.
