עונג חורפי: המדריך לפסטיבל הג'אז באילת
ברי סחרוף, נבל וקלרינט במצלול לטיני, קונטרבס עם חמישה מיתרים ואפילו אינדי-פולק - בפסטיבל החורפי באילת, הג'אז הקלאסי יתמזג עם פיוז'ן חסר גבולות ואלתורים אל תוך הלילה. המלצות למהדורה האינטימית של הפסטיבל הוותיק
ג'אז בחורף האילתי: מהדורת החורף של פסטיבל הג'אז באילת (שיתקיים בסוף השבוע הבא, זו השנה השמינית), היא פסטיבל קטן ואינטימי, שבשונה מאחיו הגדול וההמוני שמתקיים בקיץ – נערך בחללים סגורים ובאווירה אינטימית יותר.
אך בדומה לפסטיבלי הקיץ של השנים האחרונות, גם כאן כמעט שלא נשמע ג'אז קלאסי מן הזן של פעם. ושלא תהיינה אי-הבנות, אני לא אומר את זה בביקורת אלא להפך. הפיוז'ן שכבש לחלוטין את עולם הג'אז וההשפעה החזקה מצד מוזיקת עולם וסגנונות האתני השונים, עד כדי טשטוש גבולות גמור – מאוד אהובה עליי. ובהינתן שמנהלו האומנותי של פסטיבל החורף הוא דובי לנץ – מומחה פיוז'ן מובהק וחובב ג'אז לטיני, אין פלא שאנחנו מקבלים מיני חיבורים מעניינים כמו נבל מקולומביה (כן! נבל בפסטיבל ג'אז) עם קלרינט מאיטליה, חיבור של ביט בוקס וג'אז, חיבור של מפוחית ברזילאית עם גיטרה ישראלית, ועוד כהנה וכהנה.
בפסטיבל, שיימשך שלושה ימים, יהיו כ-20 קונצרטים ובצידם מרכיבי הקבע של הפסטיבלים באילת: כל ערב, בתום המופעים, ג'אם סשן של אלתורי ג'אז באווירה חופשית עד לשעות הקטנות של הלילה, כיתות אומן והתחרות השנתית של נגני ג'אז צעירים.
והינה כמה המלצות, למותר לציין, עניין של טעם אישי:
סיפור אהבה של נבל וקלרניט
מופע הפתיחה של הפסטיבל הוא מופע מעט מוזר ומסקרן. בודאי לא אייטם פתיחה אופייני. מדובר בחיבור בלתי שכיח של שני כלים שאחד מהם, נבל, בלתי מקובל לחלוטין בעולם הג'אז. תשכחו מצלילי הנבל השמימיים, המוכרים מעולם המוזיקה הקלאסית. בז'אנר, הייחודי לגמרי שפיתח אדמר קסטנדה מקולומביה, משמיע הנבל קולות נוקשים וקיצביים, במצלול ג'אז לטיני ופלמנקו. והחיבור שלו עם הקלריניסט הווירטואוז גבריאל מיראבאסי, כשלעצמו מומחה במוזיקה דרום אמריקנית – הוא יצירתי, נועז, מלא חיים ומרתק.
קסטאנדה מירבאסי, פסטיבל הג'אז באומבריה 2013
ברי סחרוף
השוס הישראלי של הפסטיבל יהיה ברי סחרוף, המלך הוותיק, בהופעת בכורה למופע חדש שלו, עם שני כוכבים ישראלים-בינלאומים צעירים ועכשווים, הנקשן איתמר דוארי והפסנתרן עומרי מור. המופע שלהם מסקרן: מצד אחד סחרוף עם מיטב הקלאסיקות שלו ומולו איתמר דוארי עם כלי הקשה מסורתיים כמו דרבוקת חרס, תופי מרים, פעמונים ותופים אפריקניים, לכאורה אנטי-תזה ממש לרוק ולאלקטרו של ברי. ואיתם הפסנתרן עומרי מור המעולה שיתפור את הכל יחד למכלול פיוז'ן ג'אזי-אנדלוסי-בלוזי. השלושה יגישו עיבודים חדשים וחדשניים לכמה ממיטב שירי העבר של סחרוף, כמו גם שירים חדשים ואלתורים.
קונטרבס שלא מן העולם הזה
הגעתו לאילת של רנו גרסיה-פונס, נגן הקונטרבס הפנומנלי הצרפתי-קטלוני, היא כבוד גדול ותענוג גדול. הגימיק הייחודי לו – התקנת מיתר חמישי לבס, מה שמאפשר מנעד רחב וצלילים גבוהים במיוחד – הוא מעניין. אבל לדידי עיקר כוחו של פונס הוא דווקא בסגנון שלו. הוא מצליח להוציא מהקונטרבס המגושם בדרך כלל, מלודיות מורכבות שלא נשמע כמותן, והוא מפיק (בין השאר בלוויית לופּר) פיוז'ן סגנוני בלתי מוגבל: ג'אז בדגש פלמנקו וים תיכון, אך גם אפרו-קובני וקלאסי. לאילת הוא בא בהרכב של שלישייה (הטריו של גרסיה פונס) עם אקורדיוניסט ומתופף.
שלישיית פונס מבצעת את "החיים מולך" (מאת פונס) בהקלטה חיה בסטודיו לארמיטאז' (פריז)
ראוול ישר לווריד
אם אדרש לבחור רק מופע אחד, בפסטיבל כולו, יהיה זה מופע השלישייה השוויצרית-הבינלאומית Vein. חברי השלישייה הזו - האחים מיכאל (פסנתר) ופלוריאן (תופים) ארבנץ והקונטרבסיסט תומס לאנס – באו במקור מן העולם הקלאסי. הם משלבים במוזיקה שהם יוצרים את המלודיקה, המורכבות והאיכות של העולם הקלאסי, עם האינטנסיביות של הג'אז ועם יכולת אלתור ברמה גבוהה במיוחד. המוזיקה שלהם היא כשמם Vein (וריד), חודרת למחזור הדם. בהופעתם באילת הם ישתפו פעולה עם הסקסופוניסט הישראלי עמית פרידמן שכן מקצת מיצירות ראוול, כמו הבולרו המפורסם, אי אפשר לבצע בלי כלי נשיפה.
Vein מנגנים את Blues - קטע מתוך הסונטה מס' 2 של ראוול. הופעה חיה ב-Jazzfestival Offbea בבאזל (שוויץ)
חשיפה ישראלית
דומה שדובי לנץ הקפיד לשלב בפסטיבל, בצד הבינלאומים החזקים שהביא, ובצד הישראלים ה"כבדים" (ההופעות של ברי סחרוף ושל שלומי שבן), גם לקט מרשים של יוצרי ג'אז ישראלים, מקצתם ממש צעירים, שכולם ראויים לחשיפה של הפסטיבל האילתי. כך למשל השלישייה של יוגב שטרית. שטרית – מלחין ומתופף ג'אז מעולה – שאפשר דומני להגדירו כשייך לז'אנר הג'אז האתני הישראלי. ג'אז עכשווי עם נופך צלילי ים תיכוני, אך גם ביבפופ והארד בופ. את כל המקורות האלה ואחרים אפשר לשמוע למשל בקטע "קפה אטלס" (כאן בהופעה חיה ב"צוללת הצהובה" בירושלים).
theAngelcy (הלחם של agency ו-angels), הם אנסמבל ישראלי-בינלאומי צעיר שעושה אינדי פולק אקלקטי. המוסיקה שלהם היא מין תערובת של פולק וכלייזמר ובלוז, ומתבססת על הכלאה של קולות, גיטרה אקוסטית, תופים וכלי קשת. מוביל האנסמבל הוא רותם בר-אור - סולן וגיטריסט בעל קול מתכתי נוגה מעט. הם לא מציגים מוזיקה פורצת דרך אולי, אבל השירים שלהם, באנגלית, מפיקים איזו קירבה אינטימית. ועצם הכללתה של להקה כזו בפסטיבל הג'אז האילתי מראה עד כמה היה הפסטיבל החורפי לאירוע פיוז'ן של מוזיקת עולם.
ונקנח בחמישיה של ליהיא חרובי – סקסופוניסטית ומלחינה צעירה ומוכשרת ביותר. היא מעלה באילת מופע המתבסס על אלבום בכורה שתשיק השנה. חרובי עושה ג'אז לירי, מסורתי לכאורה במתכונת ביבופ, אך עם השפעה פולקלוריסטית ברורה. זה מעניין.
שורה תחתונה: צפוי לנו פסטיבל קטן, אינטנסיבי, עם הרבה פיוז'נים ג'אזיים למיניהם - מלטינו ועד מערב אירופה ועד ים-תיכון, פיוז'ן מסורתי עם עכשווי; ותיקים עם צעירים.
עונג חורף קטן לאוהבי ג'אז עכשווי.
