גם לו מגיע סרט: סיפורו של מקרין הקולנוע האחרון בארץ
"כיף לעבוד עם צעירים, למרות שלפעמים אני נראה להם טרחן וחופר". עמי רוזן בן ה-73 הוא מקרין הקולנוע האחרון בישראל. את המקצוע לימד אותו אביו, עם הרבה כבוד ואהבה. "פעם, בכל מקום שבו הייתה התגודדות של אנשים ואורות היה בית קולנוע, והם היו מלאים עד אפס מקום", הוא מספר בסרטון תיעודי קסום על חייו, שיצרה הסטודנטית תמר פרנק מהמכללה האקדמית הדסה. צפו
הוא נולד לאבא מקרין שלימד אותו את רזי התפקיד, ומאז מבצע אותו באהבה גדולה. עמי רוזן בן ה-73 מירושלים הוא מקרין הקולנוע האחרון בישראל. "היה לאבא שלי המון כבוד למקצוע והוא הוריש לי את הכבוד הזה. הוא לא כל כך רצה שאהיה מקרין אחריו אבל זה מה שיצא", הוא מספר בסרטון תיעודי קסום בן שלוש דקות בשם "The Last One", שיצרה הסטודנטית תמר פרנק במסגרת קורס דוקו בחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה בירושלים.
"הייתי מאוד פופולרי אצל הבנים בכיתה מכיוון שהייתי מכניס אותם לקולנוע בחינם, והייתי יודע לספר סרטים לא רע. הייתי גם מאוד פופולרי אצל הבנות", ממשיך רוזן ומספר: "פעם תמונות ראית רק בקולנוע, וחדשות ראית ביומן שלפני הסרט. בכל מקום שבו הייתה התגודדות של אנשים ואורות היה בית קולנוע, בתי הקולנוע היו מלאים עד אפס מקום. 14 אלף איש היו יושבים ואותו סרט היה מוקרן שלוש-ארבע פעמים ביום, במשך שבוע, שבועיים שלושה או ארבעה, לפעמים אפילו עשרה או שניים עשר שבועות, בבתי קולנוע של 1000-1300 מקומות.
"כיף לעבוד עם צעירים, למרות שלפעמים אני נראה להם טרחן וחופר עם כל הסיפורים של פעם, אבל זה מה שיש לי לספר. אין לי סיפורים של מחר, יש לי סיפורים של פעם. אם הייתי יכול לעשות ככה (נוקש באצבע) ולהחזיר את הפילם (כדי לראות שוב את אבא) הייתי עושה. אני חושב שאין יום שאני לא חושב עליו, תמיד זוכר אותו. בחלומות שלי אני עדיין בבתי הקולנוע של פעם. הזמן לא מרפא, זה לא נכון. אני רוצה לספר לו איך השתנה הקולנוע".
היום רוזן כבר סיים את עבודתו כמקרין, ועובד כאיש מחשבים. "גם המקרן הוא מחשב", הוא אומר, ומסכם: "זה הסוף. כמה עוד אחזיק מעמד? אני כבר בן 73 - כנראה עוד שנה-שנתיים, לא יותר. וזהו, נסגור ת'קבינה, נזרוק את המפתח לים, ונלך לפנסיה". צפו בסרטון.
