המלהקת שעברה לעמדת הבימוי והתאהבה בעצמה
היא עבדה על סטים קולנועיים כמלהקת במשך עשור, ואז סבא שלה נפטר והיא התיישבה לכתוב סרט. אבל לא רק סיפור הצלחה יצא מזה, אלא גם סיפור אהבה. לימור שמילה, במאית "מונטנה", מספרת איך זה להתאהב בגיבורה שלך ("נרקיסיסטי"), מהי עבודת הליהוק ("אני לא מאמינה בטייפקאסט") ולמה צריך יותר גיבורות נשיות שהן לא קורבן
בקיץ האחרון, כשהוכרזו הסרטים הישראלים שמשתתפים בפסטיבל טורונטו היוקרתי, נרשמה הפתעה קלה. לצד "פוקסטרוט" המדובר של שמוליק מעוז, "געגוע" של היוצר הוותיק שבי גביזון ו"פיגומים" זוכה פרס ירושלים של מתן יאיר, נבחר גם סרט הביכורים של לימור שמילה, "מונטנה". שמילה (34) מוכרת בעיקר בתעשיית הקולנוע - היא עבדה כמלהקת מנוסה ואף זכתה בפרס אופיר על ליהוק "סופת חול". אבל בתור יוצרת מתחילה אפילו היא הופתעה מהמעמד המכובד.
"אני לא אשכח את היום שבו קיבלתי את המייל. לקח לי ארבע שעות לקרוא אותו - הוא היה באנגלית ומאוד מסורבל והייתי צריכה להבין שאני באמת קוראת אותו נכון", מספרת שמילה בריאיון לרגל צאת הסרט לאקרנים ומרחיבה על חוויית הפסטיבל: "הסרט קיבל שם חיבוק גדול מאוד. לשמוע את הקהל בטורונטו צוחק מהבדיחות המאוד ישראליות ומגיב לסיפור בצורה מאוד אוניברסלית גרם לי להבין שלא כתבתי סרט על עכו, אלא על חברה ועל אנשים. טורונטו היה כמו לרדת מהמתקן הכי מפחיד בלונה פארק ולהרגיש שעכשיו אני יכולה לעשות הכול".
אבל לפני סבב הפסטיבלים המוצלח של הסרט ("מונטנה" הוצג גם בבכורה בפסטיבל חיפה האחרון, ונעה בירון, שמככבת בו, זכתה בפרס השחקנית הראשית) שמילה הייתה צריכה לכתוב ולביים את הסרט. היא למדה קולנוע בתל חי וידעה שהיא רוצה ליצור סרט משלה, אבל כמו בוגרי לימודי קולנוע רבים התעסקה בעיקר בעבודות ההפקה שבתחום ונשאבה לעיסוק זה שנים רבות. "בהתחלה הייתי מנהלת תסריט ואז בעשר השנים האחרונות הפכתי למלהקת במשרה מלאה. תמיד ידעתי שאביים סרט משלי, פשוט לא ידעתי מתי. 'מונטנה' נכתב בעקבות מותו של סבי. יום אחרי השבעה התיישבתי לכתוב וזה מה שיצא, זה הוציא את עצמו החוצה".
"מונטנה" מתחיל בדיוק בנקודה זו. אפי (בירון), הגיבורה שלו, חוזרת לביתה בעכו לשבעה של סבה שטבע בים. היא נטע זר בבית, לסבית שחיה בתל אביב שנים רבות. אף שמשפחתה מסתכלת עליה באופן מוזר ולעיתים נראה שנוכחותה לא רצויה בבית, היא נשארת בעיר יותר משתכננה, מתאהבת בשכנתה הנשואה וחושפת סודות ושקרים שנשמרו בבטן זמן רב. כמו גיבורתה, גם שמילה לסבית, ועל אף שגם סבה טבע בים - הסרט אינו אוטוביוגרפי, לפחות לא במכוון. "צילמתי את הסרט בעכו, בבתים שבהם גדלתי, והוא מבוסס על הרבה שאלות ששאלתי את עצמי כילדה", היא מספרת.
איך ליהקת לסרט שלך?
"היה לי ברור שאלהק את הסרט שלי - גם מתוך ההיכרות שלי עם כל השחקנים בארץ וגם כי זה היה טבעי. כשכתבתי את התסריט ניסיתי לא לדמיין את השחקנים, לבוא לזה כמה שיותר נקייה. פשוט חיפשתי אותם, לא באודישנים אלא בתחושה שלי".
ואכן, נראה שתהליך הליהוק היה מוצלח במיוחד משום שעם סיום הצילומים התאהבו שמילה ובירון (מי שמגלמת את אפי), והשתיים מתחזקות זוגיות בשנתיים האחרונות. "נעה היא סיפור מעניין", היא מספרת. "ראיתי אותה באודישן לסרט קצר שליהקתי והצעתי לה תפקיד בסרט קצר שביימתי. היא שיחקה בו חולה סופנית שמתה. הסתכלתי עליה במוניטור, כמובן ש'מונטנה' היה לי בראש, ואמרתי לעצמי: 'אם היא יודעת למות כל כך טוב היא גם יודעת לחיות ממש טוב'. הצעתי לה לגלם את אפי ומשם יצאנו למסע מדהים ביחד".
מתי הפכתן לבנות זוג?
"אחרי הסרט. בזמן שמצלמים סרט אי אפשר לטפח שום דבר חוץ מאת הסרט עצמו. אבל אחרי הצילומים נפגשנו לפגישת משוב. דיברנו על מה שכל אחת חוותה וזה הלך לכל מיני כיוונים... (צוחקת), ומאז אנחנו זוג".
בזמן הצילומים הרגשת את המשיכה?
"נעה מגלמת את אפי, ואפי מן הסתם הכי קרובה אליי בעולם. וכשאישה פוגשת באישה שמגלמת אותה, מעבר לכך שזה נרקיסיסטי בעיניי להתאהב במישהי שמגלמת אותי, זה נמצא שם. אבל זה לא משהו שיכולתי לצפות, היינו עסוקות כל הזמן בסרט".
לצד בירון מככבים בסרט גם נטע שפיגלמן, אבי מלכה, קרן צור ועוד - שחקנים לא לגמרי מוכרים בתעשייה, שמייצגים תפיסה ששמילה מחזיקה בה עוד מתקופתה כמלהקת. "אני בעד לרענן את המסך. היה לי ברור שאני בוחרת שחקנים יחסית אלמוניים, אבל לפני האג'נדה הדבר הכי חשוב עבורי היה לבחור את השחקנים הכי טובים לסרט שלי".
תמיד מדברים על עבודתם של השחקנים והיוצרים, מה הופך מלהקת למלהקת טובה?
"קודם כול צריך ראייה מרחבית. אסור להיקבע לטייפקאסטים, אני בכלל לא מאמינה לצמד המילים הזה. תסריט הוא עולם שלם וברגע שאת בוחרת לפתוח אותו את פוגשת מגוון רחב של שחקנים. זה גורם לך לא רק ללמוד את התסריט יותר טוב אלא להיות אמיצה בבחירות שלך, וזה הדבר הכי חשוב למלהקת - להיות אמיצה בבחירות שלה ולעמוד על שלה".
רובד חשוב בסרט הוא העיר עכו, שזכתה לככב השנה בשני סרטים ישראלים - "מונטנה" של שמילה ו"געגוע" של שבי גביזון, ובשניהם היא מוצגת כעיר ציורית ליד הים, נעימה ומאוד יפה. "לאנשים יש סטיגמות על פריפריה, וחלק ממה שעשיתי בסרט היה לשבור קונבנציות", מסבירה שמילה. "היה לי חשוב לצייר פרבר מאוד יפה. מישהו צפה בגרסה כמעט ערוכה של הסרט ושאל אותי 'אבל איפה עכו? איפה הנשים הזקנות עם הסלים והביוב שזורם בקירות?'. אמרתי לו שהלכלוך נובע מאנשים ולא מקירות".
אבל גם אם היא מוצגת כעיר נעימה, מתחת לפני השטח מסתתרים סודות שדמותה של אפי חושפת בפני משפחתה. שמילה עצמה גדלה בבית דתי וחזרה בשאלה לפני שיצאה מהארון. "סביב היציאה בשאלה לא היו בעיות, אבל כשיצאתי מהארון, אומנם קיבלו אותי אבל אף אחד לא דיבר איתי על זה. זה מה שרציתי לומר בסרט, כשקשר שתיקה לא מטופל הוא מתגלגל לנושאים טעונים וכואבים יותר".
מלבד הרומן ששכנתה מנהלת בסתר עם אפי, בסרט יש דמות מרכזית שנמשכת לילדות קטנות (כמו לאפי בילדותה), משיכה שלא ניתן להתעלם ממנה - אך נדמה כי כל הדמויות עוצמות עיניים נוכח העניין. "אפי מגיעה לעיר וגורמת לכולם לפקוח את העיניים, זה משהו שאני רוצה שיקרה בחברה הישראלית, לפתוח את הנושאים שפחות מדברים אליהם".
אף שיש מספר גברים בסרט, הנשים הן שממלאות את התפקידים החשובים. "ידעתי שהסרט הראשון שלי יהיה על עוצמה נשית, על מישהי שהיא לא קורבן על אף שהיא נפגעה. כי רק דרך הקבלה הזאת, של לא להתקרבן לתוך זה, רק כך אפשר לשנות דברים".
אני מסכימה, אבל יש אנשים שרואים בזה האשמת הקורבן.
"אפי לא מסתתרת מאחורי הדברים שהיא עברה, אבל היא כן בוחרת להתמודד איתם באופן חזק ועוצמתי. זאת האג'נדה שלי בחיים, ואני מראה את זה דרך הסרט לעולם. גם נורא רציתי לספר סיפור על אישה שהיא מתקנת, היא באה עם ארגז הכלים שלה ובכל סצנה היא מגלה שיש לה עוד כלי בארגז והיא פשוט משתמשת בו כדי לתקן".
בתור אישה שעבדה בתעשייה שנים רבות, אי אפשר שלא לשאול את שמילה על תנועת MeToo. "אני מבינה לחלוטין על מה מדברים ותומכת במאבק, אבל למזלי אני חווה את זה אחרת. אחת המתנות שקיבלתי מעכו זה מן חספוס או חוסן כזה שמאפשר לי לשמור על עצמי מול הדבר הזה. אבל צריך שנשים יעשו יותר סרטים כאלה, שהדמות שלהן לא תהיה קורבן כדי להתחיל את תהליך התיקון".
אם כך זה לא מפתיע שהפייבוריט שלה לאוסקר הוא "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", גם כן סרט שמעמיד במרכזו אישה פגועה שמסרבת להיות קורבן. "פרנסיס מקדורמנד היא השראה בעיניי. כל כך שמחתי לראות את הדמות החזקה הזאת. ההליכה שלה כל כך עוצמתית, אבל אפשר לראות גם את הפגיעות. אני חושבת שכשפגיעות וכאב עומדים באופן שווה עם כוח - זה שילוב מנצח".
את עדיין רואה את אפי בנעה?
"תמיד, מה זאת אומרת? לפעמים כשאני מעצבנת אותה היא אומרת לי 'תיזהרי, אני אביא את אפי'. זה חלק ממנה - אי אפשר לגלם דמות באופן כל כך טוטאלי מבלי שיהיה לך את הדבר הזה. אבל למזלי אני גם רואה את נעה לפעמים".
