"המקום הטוב": היהלום הכי חם בגיהינום
הקומדיה בכיכובם של טד דנסון וקריסטן בל הייתה חמודה, אבל אז בא טוויסט גאונית שהפך את העונה השנייה ללהיט. "המקום הטוב" היא יצירה חתרנית ומהנה באמת בעולם של קומדיות איכות לא מצחיקות וסיטקומים עבשים
גן העדן זכה לאורך השנים לתיאורים די מעפנים – מעין רביצה למרגלות אלוהים תוך כדי ליטוף האגו השברירי שלו בכל מיני מחמאות מוגזמות וסתם ליקוקי תחת. קצת כמו פגישה של ביבי עם יובל שטייניץ ומירי רגב. הגיהינום, לעומת זאת, סיפק סיפורים אש. מנהרות של זפת רותחת אצל דנטה, דרך חיות מחרידות שטוחנות חוטאים אומללים בציורים של הירונימוס בוש ועד מה שאני תיארתי לעצמי כילד: ארץ מישורית עשויה פרוסות לחם טריות – שעליהן מוטלות רבבות קופסאות ריקות של ממרח שוקולד השחר שאותן אני מרים ומתבאס, לנצח נצחים. היתרון שלי על דנטה ושות' היה הקו הדק שמפריד בין העולמות.
כך גם ב"המקום הטוב". הסיטקום המצליח של מייקל שור ("ברוקלין 99", "מחלקת גנים ונוף") מתאר את החיים שלאחר המוות של ארבעה גיבורים המגיעים למקום הטוב – שנראה כמו דיור מוגן של זקנים ממש עשירים עם מזרקות מרק צדפות דוחה. במרכז החבורה ישנה אלינור (קריסטן בל) שהייתה כל חייה בחורה אנוכית שתניח לתינוק להידרס אם ייצא לה מזה ג'מבו שרימפ חינם. אלינור מפחדת שיגלו שהיא מסתננת לא חוקית במקום הטוב ויעלו אותה על מטוס למקום הרע (או יותר גרוע, לרואנדה) ולכן מבקשת עזרה מצ'ידי (ויליאם ג'קסון הארפר), פרופסור לפילוסופיה של המוסר ואדם שישו עצמו היה מכנה נודניק טרחן. הם הופכים לחבורה יחד עם ג'ייסון (מאני ג'סינטו), די-ג'יי, עבריין קטן ואוויל משריש וטהיני (ג'מילה ג'מיל), פילנתרופית ודוגמנית רגליים שמונעת מרדיפת כבוד ורצון להאפיל על אחותה.
וזו גם יצירה חתרנית, בדרכה. ראשית, מדובר בקומדיית מיינסטרים שלא מניחה שצופיה רפי שכל שרוצים עוד בדיחות על בעלים טיפשים ונשים מסרסות. הדמויות מתאבססות בשאלות על הפיכה לאדם טוב יותר ולכן צוללות לדיונים פילוסופיים על מוסר. באיזו עוד סדרה יש ניים-דרופינג של אישים כמו עמנואל קאנט והמחשה קונקרטית של דילמות כבדות משקל?
ויש את ג'נט (דארסי קרדן המעולה). בינה מלאכותית בצורת אישה עם חיוך של עובדת החודש במלונות פתאל, שנועדה לשרת את דיירי המקום הטוב והפכה בתהליך של למידת מכונה ליצור אוהב, מקנא ואמוציונלי. בתוך יער של דרמות שמתארות אינטליגנציה מלאכותית או קיום אנושי דיגיטלי בצורה קודרת, אפלה ואלימה כמו ב"מראה שחורה", "ווסטוורלד" ו"חלומות חשמליים" (ואפשר ללכת אחורה גם ל"אודיסאה בחלל" ו"שליחות קטלנית" למשל), יש משהו מרענן וכיפי בדמות כה כובשת שמצליחה גם להרוג מצחוק וגם להעלות שאלות על מכונות שרוכשות מאפיינים אנושיים ומה זה אומר, למשל, על האופן שבו ראוי להתייחס אליהן.
סיטקומים הם אמנות כמעט נכחדת. "המקום הטוב" מביטה סביבה ורואה קומדיות איכות לא מצחיקות כמו SMILF ו"לא בטוחה" ומנגד סיטקומים עבשים כמו "הבחורה החדשה" ו"משפחה מודרנית". "אם הייתה סדרה מצחיקה בטלוויזיה, הייתי יודע עליה וצופה בה", הכריז באוזניי ג'רי סיינפלד בראיון במוסף זה. ובכן, הלווווו ג'רי, לטד דנסון יש לא רק מטוס חברה גדול משלך (ג'ורג' צדק!) אלא גם סדרה שהיא גן עדן קומי.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות", מוסף 7 לילות
