"מבחינתי 'הפנתר השחור' הוא רגע תרבותי אמיתי"
דיוויד איילואי הספיק לגלם את מרטין לות'ר קינג ב"סלמה", גרם לאובמה לבכות ב"המשרת" והיה לשחור הראשון שגילם מלך אנגלי בהפקת תיאטרון ענק בבריטניה. עתה הוא מככב בקומדיית הפשע "גרינגו", ז'אנר שמעולם לא התנסה בו. בריאיון ל-ynet הוא מסביר למה שחורים ומהגרים סובלים מחוסר ביטחון, מדבר על השושלת המלכותית שלו, ואיך לא, מתלהב מ"הפנתר השחור": "לרוב הייצוג של אפריקה זה מלחמות, דיקטטורים ומוות"
רגע לפני שדיוויד איילואו נכנס לחדר שבו עומד להתקיים הריאיון עמו, מציצה פנימה שרליז ת'רון, שמככבת לצידו ב"גרינגו", וזורקת, "אל תשכחו שמדובר בבן אצולה אז נא להתנהג בהתאם". איילואו נכנס לחדר מחויך ונאלץ לספק הסברים. "נולדתי באנגליה להורים ניגרים. אבא שלי תמיד אמר לי שאנחנו משפחת אצולה אבל לא האמנתי לו. כשהמשפחה חזרה לניגריה התגוררנו ברחוב שנקרא על שם המשפחה של אבא שלי. רק אז הבנתי שהוא לא התבדח".
איילואו מסביר, במבטא בריטי מובהק ובשפה מצוחצחת, שאומנם המעמד המלכותי לא הגיע עם כסף או עם הטבות, אבל כן העניק לו הכרה במי שהוא ובביטחון שעזר לו כשעבר לפני שנים רבות למערב, תחילה ללונדון ואחר כך ללוס אנג'לס.
איילואו העיד על עצמו לא אחת בריאיונות לכלי תקשורת שונים שבילדותו הוא סירב לאמץ את המנטליות של בן מיעוטים שחור שגדל בצפון לונדון. לדבריו, הציפייה ממנו הייתה להפריע למורים, להכניס כמה שיותר בנות להיריון ולהסתבך עם החוק, דברים שהעניקו מדליית כבוד בעיני הסביבה ובתוך הקהילה שבה חיי.
"אם היית ילד שלבש את המדים בצורה נכונה, שהתנהג בכבוד למורים, שלמד ברצינות, לא באמת נחשבת לשחור. הדבר מאוד בלבל אותי כי זאת בדיוק ההתנהגות שמנציחה את הסטיגמה המאוד נפיצה שהתקבעה בנוגע לשחורים. למה להיות שחור אומר בעצם להיות רע? אני חושב שההערכה העצמית שבאה לי מהבית עזרה לי מאוד בעניין הזה".
ההערכה העצמית עליה מדבר איילואו היא כנראה מה שחסר להרולד סויינקה, הדמות אותה הוא מגלם בקומדיה השחורה "גרינגו" שעלתה לאקרנים בסופש האחרון. סויינקה הוא מהגר ניגרי שעובד בשיקגו כמנהל זוטר בחברת תרופות גדולה. במסגרת העבודה הוא נוסע עם מנהליו חסרי הרחמים, ריצ'ארד (ג'ואל אדג'רטון) ואיליין (שרליז ת'רון) למקסיקו, למעבדה שבה מייצרת החברה כדורי מריחואנה רפואית. הנסיעה לוקחת כמה תפניות מוזרות וסויינקה מוצא את עצמו על התפר הדק שבין אזרח שומר חוק לפושע מבוקש.
"אף פעם לא השתתפתי בקומדיה", משתף איילואו ומרחיב על החלטתו להתגייס לפרויקט הזה. "חיפשתי חומרים עם משקל קל להתעסק איתם, אבל לא רציתי חומר מצחיק במודע אלא משהו יותר מעודן, שהסיטואציות שבו יהיו מצחיקות. כשישבתי עם הבמאי, הבנתי שהוא רוצה לעשות משהו מרענן ושונה. דחפנו את העניין יותר כשהפכנו את הרולד למהגר ניגרי, שזה משהו שלא רואים בכל יום. אני מחפש חומרים שיאתגרו אותי ואת הקהל. והנה, בסרט שהוא קומדיית אקשן הצלחנו להכניס ממד חברתי ולעשות סרט שיישקף באופן מסוים את העולם שבו אנו חיים".
של מי היה הרעיון להפוך את הרולד לניגרי?
"שלי. בתסריט השם שלו היה הרולד סלינג'ר, לא סויינקה. כשקראתי את התסריט קיבלתי את הרושם שהרולד שהוא דמות רכרוכית, חסרת עמוד שדרה, מן פתי שפחות מעניין כשלעצמו וגם לא ממש מייצר אמפטיה אצל הצופה. השאלות 'מאיפה הוא הגיע? מדוע הוא כל כך נאיבי? למה הוא בוטח בצורה עיוורת כמעט באנשים?', עיניינו אותי.
"אני חושב שאדם שהוא מהגר או בן של מהגרים מכיר את התחושה שנלווית כשחיים במדינה שהיא מחוץ לאזור הנוחות שלך. אתה בוטח באנשים יותר משאתה צריך, ורוב הדברים שהרולד עובר מרגישים לי אמינים כי הוא מהגר. ראיתי את זה אצל ההורים שלי שהיגרו מניגריה לבריטניה ואחר מכן בעצמי ובילדים שלי כשהיגרנו לפני 11 שנים מאנגליה לאמריקה. זו תחושה מוכרת".
גם בטלוויזיה ביסס השחקן את מעמדו בין היתר עם התפקיד של דני האנטר בסדרת הדרמה הבריטית "ספוקס", ובתפקידים נוספים בסדרות כמו "הזמיר", "דם ושמן" ו"חמישה ימים".
ב 2012, עשה איילואו את המעבר למסך הגדול כשהבמאית אווה דוברניי, העניקה לו את התפקיד הראשי בסרטה עטור השבחים "באמצע שום מקום". איילואו שב לשתף פעולה עם דבורניי כשנתיים לאחר מכן בסרט "סלמה", שם נכנס לנעליו של מרטין לות'ר קינג. הסרט התמקד בשנת 1965 ובמצעד זכויות האדם שהתקיים בין סלמה למונטגומרי. הסרט זכה להכרה בינלאומית ובלט בעונת הפרסים של 2015. כמו כן שיתף איילואו פעולה עם הבמאי לי דניאלס בסרטיו "נער עיתון" ו"המשרת", שהתפרסם בין השאר כסרט שגרם לאובמה לבכות.
"אם מתבוננים ברשימת הסרטים והפרויקטים בהם לקחתי חלק", צוחק איילואו, "ניתן להבין למה החלטתי לעשות משהו קצת יותר מצחיק ופחות דרמטי. הכול נראה ומרגיש כל כך כבד. אבל אין ספק שאלה החומרים שמדברים אליי ושאני נוטה לתפקידים איתם אני יכול להזדהות. אני מבטיח שבחיי היומיום (איילואו נשוי לשחקנית ג'סיקה איילואו ולשניים יש ארבעה ילדים, ש.ג) אני אדם יותר קליל".
אתה עומד לשתף פעולה עם לופיטה ניונגו שמשחקת ב"פנתר השחור". מה לדעתך החשיבות של הסרט?
"אני חושב שזה אירוני שצריך התבוננות פיקטיבית על אפריקה כדי להבין איך בעצם מרגיש אפריקני. הגאווה הזאת שמוצגת שם, המשאבים שיש להם... לאפריקה יש את כל זה. ברור שגם הסבל שהיא עברה, מה שנעשה לה והוריד אותה לשוליים, ומבחינות מסוימות איך שהיא נראית זה חלק מהעניין, אבל אי אפשר להתעלם מהדרך שבה האפריקנים נושאים את עצמם.
"עבורי, 'הפנתר השחור' מאוד מזכיר מה זה אומר להיות ניגרי. בהרבה ארצות אפריקאיות יש את הגאווה, את המחצבים ואת המינרלים. זו היבשת העשירה ביותר מהבחינה הזאת, אז באופנים רבים מה שרואים בסרט זה לא ממש פנטסיה, אלא גרסה מועצמת שלה. אבל כן, ככה זה מרגיש ובקושי רואים את זה בקולנוע, לרוב מה שמציגים זה מלחמות, דיקטטורים ומוות, דברים שאכן קיימים. אבל עד עכשיו אף פעם לא שמו דגש על הגאווה והביטחון העצמי של היבשת - מבחינתי, מדובר ברגע תרבותי אמיתי".
