אוחצ', גיליתי מי הרוצח: הומואים ולסביות משתלטים על ספרות הבלשים
ב-65 השנים האחרונות לא מעט בלשים להטב"קים מצאו דרכם לספרי המתח שלנו, עד שהפכו לז'אנר העומד בפני עצמו. הסופרים ארנה קזין ויונתן שגיב הם הנציגים הישראלים בסוגה שבה הגיבור יכול לדבר על עצמו בלשון נקבה, הבוצ'יות חוגגת את עצמה והסטריאוטיפים המוכרים כל הזמן מאותגרים
השנה 1953. פסיכיאטר בריטי מגלה על מותו של בחור שבעבר ניהל איתו רומן. למרות שהמשטרה פותרת את הסיפור בהתאבדות, ארוסתו של המת חושדת שמדובר ברצח, ומובילה את טוני פייג' להתחקות אחר התעלומה ולהפוך לבלש ההומו הראשון. לצד החלוציות שלו בגזרת ז'אנר המתח, בדרכו אל האמת פייג' מספק לקורא את אחת העדויות הספרותיות הראשונות לסצנה ההומואית המחתרתית של לונדון בשנות החמישים.
חמש שנים לאחר פרסום The Heart in Exile, תעלומה נוספת נקשרה אל הספר, אולם הפעם היא לא הייתה בדיונית. אדם דה-הגדוס, עיתונאי ומחבר ביוגרפיות שהיגר ללונדון מבודפשט ובאקלים ההומופובי של אותם הזמנים בחר להוציא את ספר המתח שלו (שזכה ללא מעט הצלחה) תחת שם העט רונדי גרלנד - מצא את מותו בנסיבות לא ברורות. יש שטענו שהוא התאבד.
ב-65 השנים שעברו מאז ספרו של דה-הגדוס, לא מעט בלשים להטב"קים מצאו את דרכם לספרים שלנו, ויצירות הבלש שמעמידות במרכזן הומו או לסבית יצרו תת-סוגה משלהן בתוך ספרי המתח. אף שבעולם יש לכך דוגמאות רבות, בארץ עוד מדובר בז'אנר מצומצם, ששני השמות הבולטים בו הם יונתן שגיב וארנה קזין. שני הסופרים ישתתפו בפאנל שיעסוק בנושא ויתקיים במסגרת האירוע "בלש בעיר" - מרתון ספרות בלש ומתח, ב-22 במרץ, במרכז הקהילתי דב הוז בתל אביב, בהפקת העירייה ובשיתוף מחלקת הספריות בעיר.
קזין, שהוציאה לפני כחצי שנה את הספר השני בסדרת חקירותיה של אליאנה דוידוב, "פולשת" (הקיבוץ המאוחד), מודעת מאוד לסיבה שהובילה אותה לבחור בגיבורה שנמשכת לבנות מינה. "חשוב לי ליצור דמות שהלסביות שלה היא אחד מהנתונים של המציאות שלה וזהו - שזה לא אישיו, מבחינת יציאה מהארון וכל מה שקשור בזה", היא מסבירה. "זו סוג של שליחות. בכתיבה שלי - העיתונאית, הספרותית - אני רוצה לעשות ללסביות נונשלנטיות. יש לזה ערך פוליטי, אבל זה גם משקף לגמרי את החיים שלי".
את משמעות הייצוג הזה חוותה קזין על בשרה. "בשנים שבהן עניין הנטייה המינית לא היה נונשלנטי בשבילי, לקרוא ספרות שבה הלסביות היא לא אישיו נתן לי הרבה כוח. אפשר לצייר מציאות שכוללת את זה, עם הסקסיות והתשוקה, ולהשאיר בצד את כל מה שקשור לקושי, לפער, למצוקה קיומית, שבדרך כלל חורגים לתיאורים אקזוטיים".
בשנים הראשונות שבהן נכתבו ספרים עם גיבורים שמיניותם חורגת מהנורמה, האקזוטיות הזו הובילה לא פעם לייצוגים הומופובים בעליל. על כך מצביעה ג'ודית מרקוביץ בספר The Gay Detective Novel שבו היא עוקבת אחר התפתחות הסוגה. לדבריה, בשנות השישים עיקר הבלשים ההומואים נשענו על סטריאוטיפים של אותה התקופה, שכללו גם מופעים של יצר הרס עצמי, אומללות וחוסר מוסריות, כשנדמה שהנטייה המינית הייתה גזירת גורל לחיים של סבל.
עיקר הכתיבה הלסבית בסוגה התחילה מאוחר יותר, בשנות השמונים, שבהן גם הוקמה ההוצאה הגאה האמריקנית Stonewall Inn. במהלך 15 שנות פעילותה היא הדפיסה עשרות כותרים של בלשים להטב"קים, בהם A Body to Dye For מאת גרנט מייקלס, שעל פי התיאור באתר ההוצאה מגולל את סיפורו של "ספר-חוקר הומו שדוחף את אצבעותיו להרבה דברים אחרים משיער", ו-A Queer Kind of Love, במרכזו הבלש פארו לוב (Pharaoh Love), שוטר אפרו-אמריקני מניו-יורק שהופיע לראשונה כדמות משנה בספר של ג'ורג' באקסט מ-1966 ופותח לסדרה משלו. באותן שנים יצאה גם הסדרה של דייב ברנדסטטר, שכללה 12 ספרים שכתב הסופר האמריקני ג'וזף הנסן, והעלו לא מעט נושאים אקטואליים בהם הומופוביה, איידס וסמים.
העיסוק בסוגיות חברתיות אקטואליות לא ייחודי כמובן רק להנסן, וככלל נדמה שז'אנר הבלש נוח להצפת שאלות פוליטיות עכשוויות. ב"פולשת", האנרגיה הפוליטית המופנית לשני נושאים עיקריים משרתת גם את מטרת הנונשלנטיות שהזכירה קזין, כשמובלטות סוגיות אחרות, כיבכול על חשבון העיסוק בלסביות של הגיבורה. אליאנה, שהקורא הכיר בספר "גוזל" (2015), אורניתולוגית שנמשכת לתחום החקירות, נקלעת הפעם לפרשה במסגרתה עליה לתעד איל נדל"ן עשיר וחזק המטריד את האישה שמטפלת ביחסי הציבור של הפרויקט החדש שלו ושל אחיו. כמובן שבמהרה העניינים מסתבכים הרבה מעבר לשאלת ההטרדה המינית, שעל רקע תקופת MeToo נקראת בנפיצות פוליטית מרובה. אל הנושא הזה מצטרפת סוגיית תאונות העבודה באתרי בנייה, שהנפגעים העיקריים מהן הם פועלים בלתי חוקיים שבשל חוסר הדאגה לגורלם, עובדים בתנאים מסכנים ושבמרבית הפעמים סיפורם מושתק.
"אני חושבת שבהקשר של ההטרדות המיניות, יש משהו במצב הלסבי שיכול, בלי להכליל, לשחרר אותנו מהתסבוכת", אומרת קזין בזהירות. "זווית הראייה הזו נמצאת איפשהו מחוץ למגבלות. לא יהיה נכון להגיד שזה רק סיפור סטרייטי, אבל יש אלמנט הטרוסקסואלי-פטריארכלי שבו גבר בעמדת כוח יכול להפעיל אמצעי אלימות כלפי נשים שכפופות לו. בעזרת המבנה של הבלש, רציתי לא לחשוב על העניין של ההטרדה המינית כידוע מראש, כשבמהלך הספר עולות חשדות גם כלפי מי שמתלוננת. רציתי לחשוב על זה במונחים חשובים של הפעלת כוח ולא בהגדרה של גבר שמטריד אישה, אלא של אדם שמנצל את העמדה המסוימת שבה הוא נמצא".
למחוק את גבולות הסטריאוטיפ
אחד הסופרים הבולטים בז'אנר הוא מייקל נאוה האמריקני, שאת סדרת הבלש ההומו הנרי ריוס הוא כותב מאז שנות השמונים ועד היום. נאוה הוא מבין המועמדים לפרס Lambda לספרות להטב"קית, שיחולק השנה בפעם ה-30 ולצדו בקטגוריית הבלש מועמדים כמה שמות בולטים בז'אנר בארה"ב היום, בהם קייט שרווד, קים פלדינג, ריס פורד ומארק זוברו.
גם אם היצירות שנכתבות היום משכללות מאוד את הז'אנר, הבלש הוא ככל הנראה הצורה השבלונית ביותר בספרות. על אף הגיוון האדיר בין הספרים, שבא לידי ביטוי ברמות שונות של מרכיבי היצירה, תמיד בסופו של דבר תהיה תעלומה, דמות שמנסה לפתור אותה, קורא שניזון מרמזים והשערות, ופתרון, שיכול להגיע רק בסוף. העיסוק בקונבנציות רלוונטי לשאלת דרכי העיצוב והתפיסה של זהות מינית שעדיין נתפסת חריגה מהנורמה, על שלל הסטריאוטיפים שהיא מעלה. גיבור ספריו של שגיב ("אין סודות בחברה", "דברים שהשתיקה יפה להם" - כתר) עודד חפר, או בכינויו "החופרת", הוא אוחצ'ה שמדבר על עצמו בלשון נקבה, פונה לסביבתו בז'רגון הסלנג ההומואי ומצטער שאין בידיו דילדו כדי לחבוט באויביו. לעומתו, הלסביות אצל קזין לא מתיישבת על שום סטריאוטיפ.
"ב'גוזל' יש עניין שאליאנה אומרת על ענת שהיא נשית מדי בשבילה", אומרת קזין על האישה שהגיבורה מתעמתת עם אופציית מערכת היחסים איתה ב"פולשת". ענת היא שוטרת - מקצוע שיש לו מוניטין בוצ'י למדי, ויחד עם זאת, רגישה בהרבה ובוגרת יותר מאליאנה. "ניסיתי לחרוג מסטראוטיפים, אבל בו בעת אני בכלל לא נבהלת מהסטריאוטיפ. בוצ'יות יכולה להיות מאוד סקסית. בדמיון שלי ענת היא לא בוצ' ואליאנה היא דווקא כן ואני אוהבת את זה. אני רוצה לחגוג את זה. למחוק את הגבולות של מה האישה יכולה להיות. חשוב לי לצאת מהצורך שהיה פעם - לצייר את הלסבית כלא כל מה שאומרים עליה. אנחנו לא בהכרח גבריות. אנחנו לפעמים גבריות ונהנות מסקס שהוא לא בהכרח רך. זה מעשה שמרחיב את האנושיות של הקטגוריה. יונתן, שהספרים שלו מדהימים, עושה את העבודה דרך סטריאוטיפיות. הסטריאוטיפים אצלו הם חלק מהותי מהיצירה. אני לא אעסוק ברעיון של בוצ' כייצוג אלא כמשהו שאפשר לאהוב ולהנות ממנו. הנשים יהיו גם מה שנהוג לקרוא בוצ' בלי שזה יכונה ככה וזו אחת הדרכים לעשות את העבודה הפוליטית. הדרך של יונתן היא גם עבודה פוליטית, אבל באמצעים אחרים".
העיסוק במערכת היחסים ב"פולשת" הוא כמובן לא רק כלי לבחינת סטריאוטיפים. "אין בלשית שהיא אשת איש", קזין מסבירה. "היא תמיד צריכה להיות באיזשהו מצב של בדידות, עצמאות. זו המסורת מאז מיס מארפל. לסביות, סטרייטיות - כולן יוצאות לעולם בעצמאות, ביכולת להתגונן ולבקר. הבלשית חייבת שדה ראייה רחב וחירות רגשית, לתקן את עצמה. היא לא יכולה להיות האישה הספציפית של מישהו. מה שמניע אותה הוא ההתבוננות מהצד והפעולה בתוך עולם שהוא הרבה פעמים עולם של כוח ואלימות, ומהבחינה הזו אפשר למצוא בזהות שחורגת מהטרו-נורמטיביות איזה קו משיק לבלשית הממוצעת".
מה חשוב שיהיה בבלש?
"במידה מסוימת זה עקב אכילס שלי. החלק שמעניין אותי הוא דווקא פחות העניין של הפשע. כקוראת של בלשיות, מה שסחף אותי לקרוא סדרות זה העניין
בדמות, בבלשית, במערכות יחסים ובסוגיות החברתיות שעולות דרך התעלומות. זה הטוויסט למסורת הבלשית, שהפשע נמצא שם וזה עמוד השדרה, אבל זה לא הדבר שמניע אותי. יותר מזה, בסדרה שלי, חשוב לי שהפשע לא יהיה בעולם של העבריינות, אלא כזה שאתה ואני יכולים לעשות. בסופו של דבר הכשלונות הם של רגש ומוסר - מאוד אנושיים, בשונה מהרוצח הסדרתי, הפורץ. אני פחות מתעניינת ברוע לשמו, אלא בכישלון שלנו להיות טובים".
