הסודות של המאבחנות הפסיכוטכניות: הריאיון מהצו הראשון נחשף באזרחות
"אחרי שלוש דקות המרואיין צריך לשכוח שאת במדים, אחרי שש דקות להרגיש שמדבר עם חברה טובה, ואחרי 10 דקות הוא יתחיל לנדב את המידע בעצמו". לראשונה, שיטת הריאיון מהצו הראשון מנוסה על אזרחים בפרויקט ייחודי. דנה יהלומי, מאבחנת פסיכוטכנית לשעבר ומהוגי האירוע, מספרת איך זה עומד להתבצע
כל גבר ישראלי ששירת בצבא, אם יפשפש מעט בזיכרונו, יוכל להיזכר במפגש הראשון שלו עם צה"ל. צו ראשון, שלב אימות הנתונים, בדיקות רפואיות, ולאחר מכן חדר קטנטן, ומפגש אחד-על-אחד עם חיילת צעירה, מסבירת פנים ונעימה – שלב הריאיון. השלב שמעסיק יותר מכול רבים מהמלש"בים. לא פעם יתחבט בן ה-16 העומד בפני הצו הראשון בשאלה מה הכי נכון לומר באותו מעמד גורלי. מה לספר ומה לא, ומה "יוציא אותי הכי טוב". ואכן, כידוע, לשיחה האינטימית הזו יש השלכות מרחיקות לכת על עתיד השירות הצבאי.
במשך שנים מעטה של מסתורין אפף את הריאיון. כלי המיון של הצבא, הקובע מי כשיר לשרת כחייל קרבי, מי לא ומי לקב"ן, נותר בגדר חומר מסווג, והמודל באמצעותו נקבעת הקב"א – קבוצת האיכות שאליה ישתייך החייל, נשאר בגדר ספקולציה בלבד.
הדברים קיבלו תפנית כשחלקים משמעותיים ממודל הריאיון על פיו עובדת שיטת המיון של צה"ל נחשפו ב-2014 בערוץ 10. אחרי כן, מושגים כמו "סימפטומים", ו"תכונות", שעד אז היו מסווגים - נודעו לרבים.
מי שעבורה החומרים הללו היו גלויים עוד לפני כן היא המאבחנת הפסיכוטכנית. כן – אותה אחת מהפסקה הראשונה, הנחמדה עם החיוך. ולמען הכנות - גם כותבת שורות אלו שירתה בעברה בתפקיד. המאבחנות עוברות קורס בן ארבעה חודשים, בו הן לומדות את אומנות הריאיון – החל משפת גוף ועד תרגולים רבים של ריאיונות מול חיילים או אפילו אסירים בכלא. בסופו של דבר, ואם הכל עובד כשורה, מאבחנת טובה תוכל להגיע לקביעות משמעותיות אודות קווי האישיות של האדם שמולה, ולהעניק לו ציונים בתחומים שונים, שבהמשך יכריעו היכן ישרת בצבא.
אך מה קורה כששיטת הריאיון הצבאי פוגשת אזרחים מן השורה? לראשונה, מאבחנות פסיכוטכניות לשעבר התאגדו יחד, לאירוע ייחודי שיתקיים היום (ה') ומחר בגלרייה בית הגפן בחיפה, שבו הן מראיינות את המשתתפים, אזרחים שאינם בצבא, בעזרת הכלים של הריאיון הצבאי. מאחורי הפרויקט עומדת "תנועה ציבורית", גוף שמורכב בעיקרו מיוצרים בתחומים שונים, אשר לומד תנועות במרחב הציבורי, חוקר תופעות חברתיות, והופך אותן לאירוע חי.
"המראיינת בצו הראשון היא בעצם סוג של טכנולוגיה צבאית", אומרת דנה יהלומי, בעברה מאבחנת פסיכוטכנית, שהגתה את אירוע "הריאיון" יחד עם הבמאי והשחקן ניר שאולוף, ומובילה את "תנועה ציבורית", אותה הקימה ב-2006 יחד עם עומר קריגר. "כשיושבים בצו הראשון ומדברים עם מראיינת, בעצם מדברים עם מישהי שבדרך כלל היא יפה, חמודה, אינטליגנטית ואמפתית. כשהמלש"ב מדבר איתה הוא מדבר עם נערה, אבל בעצם מדבר עם הצבא. התעתוע הזה הביא אותנו למחקר שהחלטנו לעשות סביב הריאיון".
כבר הרבה שנים שבמוחה של יהלומי מתגלגלת המחשבה על המראיינות. "אחרי השנתיים ששירתי בתפקיד, זה איכשהו נשאר איתי והרגשתי שיש לזה תוצרים שהם מעבר לזמן השירות. לקח לי המון זמן להפסיק 'לראיין'. גם אחרי שהשתחררתי, והייתי בטיול אחרי צבא או בדייטים עם בנים, היה לי מאוד קשה להבחין בין הרגע שבו אני מדברת עם בחור לבין הרגע שבו אני מראיינת אותו.
"גם המראיינות שאנחנו עובדים איתן משתמשות בזה לחיים ולעבודה שלהן, כמו שירה קצנלנבוגן שהיא שחקנית, ובהרבה מהשיחות שלנו דיברה על כמה טכנולוגיית הראיון איפשרה לה להבין דמויות. זה משהו שנטבע בך, וגם הקטע הלא נשלט של זה, נגיד בטיול אחרי צבא כשמצאתי את עצמי באמסטרדם, ממשיכה לראיין בנים שיושבים איתי. מאוד קשה לעשות את ההפרדה הזאת".
במסגרת האירוע מוזמן בכל פעם אדם מתוך הקהל לחדר, בו הוא יושב מול מראיינת לשעבר ועובר ריאיון הדומה מאוד לזה של הצו הראשון. "הריאיון עצמו נמשך 40 דקות באירוע שלנו. אנחנו לא נותנות ציונים לכל התכונות אבל כן לחלק מהתכונות". אותן "תכונות" אליהן מתכוונת יהלומי, הן פרמטרים כמו חוש חובה למסגרת, עצמאות, או חברתיות – הנבחנים במהלך הריאיון הצבאי.
באירוע שלכם מדובר בקהל אוהד שמגיע מרצונו. אני מניחה שזה גורם לאנשים להיפתח יותר בקלות ופחות להתנגד, ביחס לסיטואציה הצבאית.
"בצבא אתה די שוקיסט כשאתה מגיע לצו הראשון, ובעצם כשאתה נכנס לריאיון זו הפעם הראשונה שאתה מדבר עם צה"ל. אתה מדבר עם נערה שהיא רק קצת גדולה ממך ואתה רוצה להתקרב אליה, וזו הדינמיקה שנוצרת. חשבתי שיהיה לנו קשה מאוד למצוא אנשים שיסכימו להתראיין ולהיפתח, ואני שמחה שזה לא המצב. כשאנחנו מראיינים היום אנשים הם הרבה יותר מתוחכמים מילד בן 18 - מבחינת ההיכרות עם עצמם והדאגה למידת החשיפה שלהם - הכל הרבה יותר מבוקר".
אז בגלל שמדובר באנשים מבוגרים קשה יותר לחדור אליהם ולקלף את השכבות?
"זה יותר מורכב. בהרבה מקרים, בגלל שהרבה מאיתנו כבר עוברים טיפול פסיכולוגי ועושים עיבוד כלשהו לילדות שלנו בשלב הזה - הדברים מוגשים למראיינת בצורה יותר מסודרת, מה שכנראה בילדות שלנו, בגיל 16, נמצא עדיין במצב די כאוטי, אז אפשר לטייל במרחב הרגשי הזה בצורה נגישה. מצד שני, כשאצלנו המרואיין לא רוצה להגיד משהו הוא פשוט לא עושה את זה, ולעומת זאת בצבא המראיינת תמשיך לעשות כל מיני עיקופים ותוכל להיכנס לדברים שלפעמים המרואיין בוחר להסתיר".
נדרש לכם אישור מהצבא בשביל לקיים את האירוע?
"לא ביקשתי אישורים מיוחדים מהצבא בגלל התקדים שנחשף בטלוויזיה. ברגע שזה יצא, ואפשר לקרוא על הדברים באינטרנט או לשלם למראיינות לשעבר 700 ש"ח והן ינחו אותך איך לעשות את הריאיון בצורה הכי טובה - העניין המשפטי נהיה פחות המוקד. אני עדיין מרגישה שצריך להלך על חבל דק, כי אני לא יודעת באופן מובהק איך מתקיים הריאיון היום. אני ראיינתי לפני 17-16 שנה, ואני יודעת שחלק מההגדרות השתנו.
"אנחנו לא יוצאים נגד הריאיון. פחות מתעסקים בשאלה אם משהו הוא טוב או לא טוב, אלא בתוצרים שלו. לדוגמה, אחת התופעות של הריאיון היא שיש היום בחזקת הצבא סוג של קטלוג רגשי של כל הגברים בישראל, כי מראיינות מייצרות דו"חות, ויש מאות מרואיינים כל יום. הדו"ח הזה מאוד אינטימי ורגיש ומתעסק באיך הנער מגיב לגיל ההתבגרות, האם מלנכוליה היא משהו תדיר ואם יש לו התקפי חרדה, וזה מכומת לתוך ריאיון צבאי. אז העבודה שלנו מעלה יותר את האספקטים האלה ופחות את המטריצה המדויקת של הצבא.
"אנחנו מראיינים בכל הרצה של עבודה שלושה אנשים, ועם הזמן נוצר מנעד מאוד גדול. אנחנו עושים סטטיסטיקות שמתבססות על הריאיונות שאספנו, ומניחים את הנתונים שהוצאנו מול המטריצה הצבאית. למשל, לראות את ההבדל בין גברים לנשים בציוני תכונות – חוש חובה למסגרת, עצמאות, חברתיות, לבדוק את הסימפטומים של גברים ביחס לנשים או רווקות מול זוגיות".
"אספקט של בגידה"
ייתכן שאף מאבחנת לא מתעכבת על זה בגיל 18, אבל ברבות השנים, ובמבט לאחור, עולות שאלות מוסריות, או לכל הפחות כאלה שגורמות לנוע בכיסא באי-נוחות, נוכח תהליך הריאיון. "אצלנו היה מין מוטו כזה - אחרי שלוש דקות המרואיין צריך לשכוח שהוא במדים, אחרי שש דקות להרגיש שמדבר עם חברה טובה ואחרי 10 דקות הוא יתחיל לנדב את המידע בעצמו", מספרת יהלומי.
במהלך השירות הצבאי אין עיסוק באספקט הזה, במסגרתו המאבחנות נדרשות להפעיל מניפולציה, ליצור תחושה מדומה של קירבה למלש"ב, והכל במטרה לגרום לו לספר את סודותיו הכמוסים - אלה שעשויים לפעול לרעתו מאוחר יותר. בפועל, כל האמצעים כשרים, והכל מקבל לגיטימיציה בחסות המערכת הצבאית. "מי היא מראיינת טובה? מישהי שיש לה אינטואיציות חזקות, רגישה וקשובה, ומצליחה לגרום למרואיין להיכנס לחלקים שהיה מעדיף לא לדבר עליהם. היא עושה את זה מצד אחד כי היא חייבת לגעת במרחבים העמוקים ביותר כדי לדעת אם הוא מסוגל לשירות קרבי או לא, אבל מצד שני, כן, יש פה אספקט של כוח שאני חושבת שהוא מציצני", מציינת יהלומי.
"היכולת להוציא מידע רגשי, הכוח הזה של איך ומתי את מפעילה אותו - זה משהו שעם השנים הייתי צריכה ללמוד לווסת, ולבחור בו. אני כן חושבת שזה מה שהצבא צריך, ובאיזשהו אופן יש הכשרה לבגידה מסוימת באמון. זה לא קורה בכל ריאיון. אחת המראיינות סיפרה שהיה מרואיין שהגיע מסיטואציות קיצוניות, הגיע בריאיון לסיפורים שהיה ברור שיפנו אותו לקב"ן, אבל כשסיפר לה הוא עשה את זה מתוך תחושה שהיא קרובה אליו. אותו מרואיין חיפש את המראיינת אחרי הריאיון, ושאל אותה איך זה יכול להיות שהיא הפנתה אותו לקב"ן, כשהוא הרגיש שהיא מבינה אותו ושהוא סומך עליה, ופתאום היא כאילו אומרת לו 'אתה לא נורמלי'. אז כן, אני חושבת שיש אספקט של בגידה בחלק מהמקרים".
שיטת הריאיון, הנהוגה עד היום עם מעט שינויים, פותחה ב-1955 על ידי זוכה פרס נובל לכלכלה ומפתח תורת המשחקים פרופסור דניאל כהנמן, כשהיה חייל בן 21. מצויד בתואר ראשון בפסיכולוגיה, הוא המציא את המודל הכולל את התכונות והדירוג על פי ציונים, כמו גם את המושג "סימפטומים" - למשל האם נער שותה והאם היה בטיפול פסיכולוגי.
"אנחנו מבינים שהצבא מייצר נורמות חברתיות, כי אם הוא צריך להגדיר מה כמות השתייה הנורמלית עבור נער - שש בירות בסוף שבוע הן סימפטום לבעיית שתייה, או שתי בירות פלוס שלושה צייסרים - מה הגבול?", אומרת-שואלת יהלומי. "פעם היה סימפטום שמגדיר נטייה מינית - אם למישהו יש העדפה לגברים, והיום זה בכלל לא קיים. זה לא מופיע על הדף של המראיינת. אז זה משקף נורמה חדשה, ונמצא ביחסים הרבה יותר מורכבים עם מי שאנחנו. מצד שני יכול להיות שהצבא רק מהדהד נורמות קיימות. בכל מקרה, בדרך כלל אתה לא חושב על הצבא כגוף שמדבר רגשות, מקסימום משמיע שירים ברדיו. לי זה העלה חמלה, וגרם לי לחשוב על תפקידים יותר פואטים של הצבא אצלנו".
אירוע "ריאיון" של תנועה ציבורית יתקיים ב-15-16 במרץ בגלריה בית הגפן בחיפה.
