ביקורת סרט: "טומב ריידר" - תתכוננו להשתעמם
המאמץ להציג את לארה קרופט הצעירה כדמות אנושית, כזו שאשכרה מתאמצת כשהיא נלחמת ולא קוטלת בלי להניד עפעף - מעניינת אולי בחצי השעה הראשונה של הסרט. גם הניסיון להפוך את העלילה לסוג של "אינדיאנה ג'ונס" לא ממש עוזר. הבשורה הטובה: הוא נסבל יותר מהגלגול הקולנועי הקודם
21 שנים חלפו מאז יציאת החלק הראשון בסדרת משחקי המחשב "טומב ריידר", המקור לדמותה של הארכיאולוגית הבריטית לארה קרופט. במקור "היא" הייתה אמורה להיות "הוא" – חיקוי די מדויק למראה של אינדיאנה ג'ונס. בסוף זה נגמר בדמות נשית חזקה, עצמאית, אתלטית ומשכילה שהייתה יכולה להיות אייקון נשי מתקדם ללא כל סייג. אבל החזה הפנאומטי שעוצב לה, והבגדים הקצרצרים שבקושי הכילו את הנשיות הפיקסלית הפכו אותה גם לסמל מין הראשון של משחקי המחשב.
בשיא ההצלחה של סדרת המשחקים נעשה העיבוד הקולנועי בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי בדרך התואמת עיצוב זה. הסרט האיום "טומב ריידר" (2001), והסרט הבינוני מאוד "טומב ריידר 2 - סוד החיים" (2003) סיימו את הסיבוב הקולנועי הראשון שאכזב באיכות ובהכנסות. אם או בלי קשר לסרטים הייתה זו גם הנקודה בה סדרת המשחקים החלה לצנוח במכירות.
השחקנית זוכה האוסקר אליסייה ויקנדר היא לארה קרופט הקולנועית החדשה. סצנת הפתיחה של הסרט בה קרופט מתגוששת בזירת אימונים של MMA ממחישה את ההבדלים החשובים ביחס לדמות שגילמה אנג'לינה ג'ולי. החזה השופע שהודגש בגירסה המקורית הומר לטובת התמקדות בריבועי שרירי הבטן של ויקנדר. חשובה לא פחות ההצגה שלה כמי שמפסידה את קרב האימונים מול היריבה הדומיננטית. היא לא קריקטורה של שלמות אלא דמות אנושית – בדרך שאמורה לתת תוקף אמיתי למעלותיה הרבות – הנחישות, האומץ, התושייה והמאמץ הפיזי "האמיתי" הנדרש כדי לעמוד באתגרים בדרכה.
הקונספט הזה ראוי לשבח, והסרט הוא נסבל יותר מהגלגול הקולנועי הקודם. אבל כל זה לא הופך, בסופו של דבר, את הדמות למעניינת במיוחד. כאשר העלילה הופכת לשחזור סצנות שהיו בשני משחקי המחשב האחרונים, קשה לא לאבד בהדרגה עניין. בנוסף הסרט מתייחס לעצמו במידה מופרזת של רצינות שהופכת למעיקה ככול שהסרט מתקדם. חצי השעה הראשונה בה מוצגת "לארה החדשה" מוצלחת למדי, אבל החולשות של הסרט ניכרות במונוטוניות של השעה האחרונה ומעוררות רצון עז שזה כבר יגמר.
בתחילת הסרט אנו פוגשים את לארה כאישה צעירה שלא סגורה על דרכה בחיים. היא בתו האהובה של ריצארד קרופט (דומיניק ווסט) אריסטוקרט ומיליארדר שנעלם לפני שבע שנים. לארה מסרבת לחתום על המסמכים שמניחה לפניה מנהלת העיזבון אנה מילר (כריסטין סקוט תומס) מכיוון שהחתימה עליהם תהייה בבחינת הכרה בכך שאביה לא יחזור. בינתיים היא מתאמנת ומתפרנסת בדוחק כשליחה של מסעדה הודית המזגזגת באופניה ברחובות לונדון.
ביקורות קולנוע נוספות ב-ynet:
כשנדמה כי העברת העיזבון לידיה היא בלתי נמנעת קרופט מגלה מידע חדש על אביה. היא מוצאת את המשרדים הסודיים הנמצאים במתחם האחוזה ולומדת על הצד ההרפתקני של האב. מסתבר שהוא נעלם במהלך חיפוש קבר של מכשפה יפנית עתיקה בשם הימיקו. לפי האגדות הייתה להימיקו יכולת קטל יוצאת דופן עד שהוכרעה ונקברה. בצילום הווידאו שהאב הותיר לבת הוא מבקש שהיא תשמיד את כל הממצאים והראיות שאסף העלולים להוביל אנשים מסוכנים לקבר המכשפה. במקום זאת לארה מחליטה לנסות ולחפש את האי היפני שכוח האל שאליו הוא נסע.
המתכונת העלילתית מזכירה את החיפוש אחר תיבת הברית ב"שודדי התיבה האבודה" (1981). ובאופן דומה יש גם תחנת בינים שמאפשרת פגישה עם סייד קיק אקזוטי (במקום מצריים כאן מדובר בהונג-קונג, מה שאמור להגביר את הפוטנציאל המסחרי של הסרט בשוק הסיני). לו רן (דניאל וו) הוא הבן של הקפטן שהושיט את ריצ'ארד קרופט ליעד הלא הידוע שממנו הוא לא חזר. כעת הבן חובר לבת ויחד הם שטים לעבר האזור הימי המסוכן שבו נמצא האי עם קבר המכשפה.
האי משמש כזירה בה משוחזרות הסצנות ממשחקי המחשב. חובבי המשחק מכירים את התפריט: ריצה, קפיצות, טיפוס, פתרון חידות. כאמור, ללא הומור ומעוף
יצירתי באמת מבחינה קולנועית זה הופך ליותר ויותר מונוטוני. התסריט (ג'נבה רוברטסון-דוורט ואליסטר סידונס) מקפיד מאוד בכבודה של לארה קרופט "הדמות האמיתית", אבל זה לא הופך אותה לכזו באמת. אומנם לא פלקט דו-ממדי ובכל זאת האינטראקציות שלה עם הדמויות האחרות אינן מעניינות במיוחד. הבימאי הנורווגי רור אות'אוג זכה להערכה על סרט הצונאמי "הגל" (2015) ועושה כאן את סרטו ההוליוודי הראשון. קשה לומר שזו פתיחה המעוררת יותר מדי ציפייה לפרקים הבאים למה שללא ספק אמור להפוך לסדרת סרטים.
