ממרטין בובר ועד ג'סטין ביבר: על קובץ המאמרים של זיידי סמית
Feel Free ממחיש את היכולת המופלאה של זיידי סמית לבחון בצורה מעמיקה תרבות גבוהה ונמוכה. רק חבל שהיא מתאמצת לצאת מעודכנת ועכשווית
סמית תירגמה את החוויות והשיחות האלה למאמרים שאותם פירסמה לאורך השנים במגזינים נחשבים, ועכשיו הם מתכנסים לספר שמבקש להראות שהיא לא רק סופרת מעולה "שיניים לבנות", "סווינג טיים"), אלא גם מבקרת תרבות. במובן הזה, הספר מצליח במשימה שלו. Feel Free מכיל כמה מהטקסטים הטובים והחדים ביותר שפירסמה סמית אי פעם, וכשהם מופיעים זה לצד זה הם ממצבים אותה כאחת האינטלקטואליות החשובות והרלוונטיות של ימינו. לסמית יש את היכולת המופלאה של סוכנת תרבות אמיתית, לבחון כל תופעה או תוצר תרבותי כחלק מדיון רחב ומעמיק, מבלי לתת לרוחב היריעה לבלבל אותה או להסיט את תשומת ליבה ממרכז הדיון.
חלק מהכוח בכתיבה העיונית שלה נובע מכך שהיא עוסקת במנעד כמעט בלתי נתפס של נושאים עכשוויים, אלא שבאופן פרדוקסלי זו גם נקודת התורפה שלה.
סמית כותבת על כל הרעיונות ה"נכונים" והאופנתיים של התקופה, משלבת בין תרבות גבוהה לפופולרית, מתוך מה שנראה כמו מאמץ להישאר בעניינים. הרגעים המצוינים באמת בספר הם אלה שבהם היא מצליחה לשחרר קצת מהצורך להיראות מגניבה - למשל במאמר שבו היא בוחנת את האפשרות לשנות דעה ברגע אחד, דרך מערכת היחסים ההפכפכה שלה עם המוזיקה של ג'וני מיטשל. כשהיא אינה מתעקשת לכתוב על הטרנדים הלוהטים של עולם התרבות אלא על חוויות תרבותיות יסודיות יותר, היא מוכיחה את הרלוונטיות והנחיצות שלה כמבקרת. אבל אם נקרא את שם הספר - "הרגישי חופשית" - כציווי שסמית לוקחת על עצמה, הרי שדווקא בנקודה הזאת היא כושלת.
Feel Free, Zadie Smith, 2018
הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות", "ידיעות אחרונות".