"טעם של גרגרי חול": זוכרים את הארטיק העברי הראשון?

כיום אנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם, והם בהישג יד במשך כל השנה, אבל היו ימים שבהם בארץ היו מחכים במיוחד לקיץ, לחופש הגדול, לעונת הארטיקים. זוכרים? ובכלל, מאיפה הגיע אלינו הארטיק העברי?

(אוסף ישראליאנה של הדי אור, פרויקט מסע בזמן, הספרייה הלאומית )

מבלגיה. ב-1952 קבוצת יהודים-בלגים הקימה במדינת ישראל הצעירה ומוכת הצנע את מפעל הארטיקים הראשון, וקראה לחברה "ארטיק" - נגזרת של המילה ארקטיק, שמו הלועזי של הקוטב הצפוני הקפוא. הארטיק עצמו לא נקרא אז ארטיק, אלא שלגון - עם שי"ן בחיריק ולמ"ד בשווא. אך הלשון המדוברת הפכה את החיריק לפתח - אולי בגלל הדמיון למילה הבלגית לארטיק - גְלָסוֹן (קרחון).

לכתבות קודמות בסדרת "כמו אז":

הפאשניסטה הראשונה בישראל

מלכת היופי הראשונה של ישראל

(אוסף ישראליאנה של הדי אור, פרויקט מסע בזמן, הספרייה הלאומית )

שנה לאחר מכן הוקמה חברה מתחרה, שחיפשה שם דומה ובחרה ב"קרטיב", שילוב של "קר" ו"טיב". עוד שנה עברה והחברות התאחדו, לשמחת הגזלנים של חופי הים, שקוראים בקול בשם המאוחד "ארטיק-קרטיב!". עם השנים שינו המילים את משמעותן - ארטיק הפך לשם הגנרי לשלגון מבוסס חלב, וקרטיב לשלגון מבוסס מים עם תרכיז בטעם פירות.

החברה לא הסתפקה בזה, וקידמה את הארטיקים באמצעות מבצעים, שהבטיחו פרסים לקונים המסורים: על מקלות הארטיקים הוטבעו האותיות א' ר' ט' י' ק', שהיה צריך לאסוף כדי להשתתף בהגרלה, והיה גם מבצע של שטרות שבו כדי להשתתף בהגרלה היה צריך לאסוף "סלעים" – "סלע" הייתה פיסת נייר קטנה בצורת שטר כסף שצורפה לכל ארטיק.

(אוסף ישראליאנה של הדי אור, פרויקט מסע בזמן, הספרייה הלאומית )

אבל ה"ארטיק-קרטיב" לא נותר מתוק לזמן רב. ב-1961 הסתבכו מנהלי החברה עם המשטרה ורשויות המס. אחרי חקירה הואשמו כמה מהמנהלים בהעלמת מס ובהברחת הון. הם נעצרו, על החברה הוטלו קנסות והיא נקלעה לחובות עתק. החברה מעולם לא התאוששה ופורקה סופית בשנת 1971.

בספרייה הלאומית החליטו לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה, וביקשו מאזרחים ותיקים לשתף זיכרונות מהארטיקים הראשונים בארץ. הנה כמה מסיפורי הגולשים: "היו שניים, וניל-שוקולד ושוקולד-שוקולד. ציפוי השוקולד שלו היה מעדן. באותה תקופה ייצרו קרטיב תאומים (אחד שהוא שניים). קראו לזה 'ארטיק שני מקלות' ואפשר היה לחצות אותו באמצע, ולהגיש חצי לחבר טוב או לאהובה, וללקק יחדיו בחדווה".

(אוסף ישראליאנה של הדי אור, פרויקט מסע בזמן, הספרייה הלאומית )

"הארטיק הראשון שהופיע בסביבות 1953 היה גוש גלידה לבנה רכה על מקל, בטעם וניל ובערך בגודל של 3x3x8 ס"מ. הארטיק היה מצופה בשכבה דקה של שוקולד שהיה נשבר ונמס כשנגסו בו. העטיפה הייתה מנייר אלומיניום שעליו היו מצוירים פסים אלכסוניים בצבעי כסף וכחול ועל כל פס סדרה של דובים לבנים והכתובת 'ארטיק'. המעדן הזה עלה 15 גרוש שהיו אז הרבה כסף".

ואחת הגולשות הודתה: "ממש לא מתגעגעת. היה לזה טעם של גרגרי חול כי היה עשוי מאבקת חלב. רק הציפוי היה טעים". ובאמת, טעמו של הארטיק של תחילת ימי המדינה היה רחוק מאוד מאיכותם של צאצאיו המודרניים. עם זאת, הביקוש הרב נבע מכך שהיה זה אחד הפינוקים הבודדים של שנות הצנע. קרוב לוודאי שהחומרים שהשתמשו בהם בתקופה ההיא לא היו באיכות הכי גבוהה, אבל טעם גן העדן שלו הוא חלק מהילדות של כל מי שגדל אז בארץ. "זו הייתה תקופה בה אכלנו בעיקר אוכל בסיסי ובריא, וכשזכינו בארטיק הייתה התרגשות", מוסיפה אחת הגולשות, ואחרת מפליאה לסכם: "מי שלא טעם את הארטיק שלנו, על ציפוי השוקולד שלו - לא טעם טעם גן עדן קר מימיו!".

לעוד סיפורים מהספרייה הלאומית היכנסו לבלוג הספרנים .