גודזילה, קונג ומגה-זורד: מפלצות נגד רובוטים בקולנוע
גודזילה בקעה מתוך הטראומה היפנית של פצצת האטום, אך מצאה את עצמה נלחמת מול יריבים טכנולוגיים בסדר הגודל שלה. מאז, מורשת הקרב בין המפלצות למכה-רובוטים עברה דרך "וולטרון", "פאוור ריינג'רס", הקליפ של הביסטי בויז ועד ל"פסיפיק רים: המרד". אז מי נגד מי בקרב הענקים הזה, ואיפה בני האדם בכל הסיפור?
חלוקה למחנות עוינים היא עניין נפוץ בקולנוע העולמי. שוטרים נגד גנבים, קאובוים נגד אינדיאנים, ערפדים נגד אנשי זאב. שדות הקרב שבין האויבים הניצבים אלה מול אלה מסומנים על פי גבולות גזרה ברורים, וממוסגרים היטב בהתאם למסך. יש יצירות קולנוע שמנסות להתריס נגד ההגדרות הנוקשות הללו, אולם בכל הנוגע לבידור קליל להמונים, הוליווד נישאת על גבי יריבויות מסורתיות, כאלו שהופכות את הכללים לברורים יותר. ממש כמו מתאגרפים בזירה - זה שבפינה הימנית, וזה שבפינה השמאלית. או לחילופין כמו מפלצות נגד רובוטי ענק על רקע עיר גדולה, בדרך כלל במזרח אסיה.
"נולדנו לתוך עולם של מלחמה בין המפלצות שהחריבו את הערים שלנו לבין המפלצות שיצרנו כדי לעצור אותן" - זוהי תמצית עלילת "פסיפיק רים: המרד", כפי שהיא מובאת בטריילר מפי ג'ון בויגה. מצד אחד מפלצות הקייג'ו העצומות שהתנחלו בעולמנו ומהוות סכנה מיידית וממשית לקיומו, ומצד שני הרובוטים המשוכללים אדירי המימדים שנבנו כדי להתמודד איתם. הסרט נשען על היסודות שהניח גיירמו דל-טורו ב"פסיפיק רים" מ-2013, שבעצמו שואב ממורשת קרב ארוכה שמפלצות חולקות עם רובוטים בסרטים, סדרות טלוויזיה, משחקי מחשב וגם בקליפים – כמו Intergalactic של הביסטי בויז מ-1998.
הביסטי בויז - Intergalagtic
הקליפ בו חברי הלהקה מתפעלים רובוט צעצוע גדול במלחמתו נגד מפלץ חייזרי דמוי קרפדה הוא כמובן פרודיה משעשעת על הז'אנר, אבל אם לשפוט לפי ההשקעה הכספית והיצירתית של דל-טורו ב"פסיפיק רים" ושל סטיבן דה-נייט בסרט ההמשך הנוכחי, ניכר כי הם לוקחים את העניין מאוד ברצינות. כמעט כמו היפנים שבראו את גודזילה וצאצאיה הרוחניים המכונים קייג'ו (Keiju) בשנות החמישים, ואז התקינו רובוטים עצומים, המכונים מכה (Mecha) בניסיון למצוא מישהו בגודל שלהם שיוכלו להתעסק איתו. כך לאורך השנים התגבשו שני המחנות היריבים בטוקיו, וכמו אינספור תכנים אחרים המזוהים כמדע בדיוני, גם אותם ארצות הברית ייבאה באמצעות רשתות הטלוויזיה ואולפני הקולנוע.
הפתיח של Gigantor
כמו המפלצות בחדר שבוקעות בלילה מתוך ראשם של ילדים, כך גם הקייג'ו צצו מתוך הטראומה הקולקטיבית של האומה היפנית בצל האסון בהירושימה ונגסאקי. כמו פצצות האטום האמריקניות שהוטלו על הערים הללו באוגוסט 1945, כך גם גודזילה העצומה שיצאה לפתע מהים, ואיימה להחריב מטרופולין שלם על תושביו. הביוגרפיה המומצאת של לטאת הענק, והביולוגיה המדומיינת שלה, שואבות מתוך סיוטי המתקפה הגרעינית והקרינה הרדיואקטיבית – שהיו למציאות מזוויעה.
גודזילה היא מוטציה, צורת חיים שהושחתה ועוותה. ההסתערות הפראית שלה על טוקיו היא תגובה מידית להתערבות הטכנולוגיה ההרסנית בסדר הדברים הטבעי והתקין. המפלצת ביטאה חרדה קיומית נוראה מצד אחד, ומנגד רתיעה מנשק להשמדה המונית שהוא מעשה ידי אדם, הפוגע אנושות בסביבתו. כך גודזילה שנולדה ככוח טבע העוין לאנושות, הפכה בדיעבד למגן שלה.
גודזילה לאורך השנים: מאויב לחבר
פרופ' לי מקאלה, חוקר היסטוריה יפנית מאוניברסיטת קליבלנד סטייט, סבור שיש במפלצות אלמנט אמביוולנטי המייצג את הדרך בה היפנים רואים את הטבע. "תורת השינטו מטיפה לחיים בהרמוניה עם המסתורין סביב, והיא אינה מבדילה במובהק בין העולם הטבעי והאנושי, בין המציאותי לדמיוני, בין החיים למתים ובין הטבעי למכני. לפני שגודזילה הפכה להיות מגינתה של ארץ המפלצת העולה, היא תקפה את האימפריה כביטוי של החרדה היפנית מהשלכות הקרינה האטומית. מבחינה מסוימת, מפלצות הן כוח טבע אדיר שהוא חלק מהעולם בו כולנו חיים. בעיניים יפניות יש להן ערך חיובי יותר משלילי. הטבע הוא טוב כפי שהוא מסתורי, ויש לחיות עמו יותר מאשר לנסות לשלוט בו".
מאט אלט, סופר ומתרגם אמריקני המתגורר בטוקיו, מוסיף: "על פי המסורת היפנית קיימים כשמונה מיליון אלים המתגוררים באיי יפן, מאלה הנחשבים לנשגבים ועד לאלו ששולטים למשל בחדר השירותים. כל חפץ תחת השמש עשוי להיות מאויש על ידי נשמה. אם מפלצות ענק הם ביטוי אישי לכוחות הטבע אז רובוטים בהחלט יכולים להיות ביטוי אישי של עוצמת הטכנולוגיה. רובוט דמוי אדם הוא למעשה האנשה של טכנולוגיה".
גודזילה נגד מכה-גודזילה
הברירה הטבעית של גודזילה הועידה לה תחילה קרבות נגד מפלצות אחרות כמו קינג ג'ידרה, אנגריוס, ואפילו קינג קונג. מנגד, טצואין 28-גו נאבק על פי רוב נגד גדוד של רובוטים רבי עוצמה בשירות רודן נבזי. אבל בואו נודה על האמת, גדולה ככל שתהיה, טוקיו קטנה מדי בשביל שניהם. מסלול ההתנגשות בין המפלצות למכה-רובוטים היה בלתי נמנע, וב-1974 מצאה עצמה גודזילה מתמודדת מול העתק מכני עוין של עצמה שהגיע מהחלל החיצון ב"גודזילה נגד מכה-גודזילה". קרב האיתנים הזה סימן את הקרב בין כוחות טבע בשר ודם לחיקויים הטכנולוגיים הקרים, המלוכלכים והמסוכנים שלהם.
"הפתיחות של יפן לרעיונות מערביים, הטכנולוגיים, באמצע המאה ה-19 איימו על האינסטינקטים הטבעיים של החברה המקומית", אומר ד"ר קורד סקוט המלמד באוקינאווה שביפן, "הסרט 'גודזילה' עסק בדרך בה מדע וטכנולוגיה השחיטו את מהות האנושות. בסרט ההוא גודזילה מתעורר בגלל ניסויי גרעין באוקיינוס השקט. באותה התקופה הרגשות סביב פצצות האטום היו עדיין טריות. מנגד השימוש ביצורים מכניים כדרך להשמיד את מפלצות הקייג'ו הוא דרך לאזן את הטבע, אבל במקביל להדגים את יוהרת האדם. המכה-רובוטים הללו פגומים ולמרות שהם נועדו לתרום לבני האדם, הם מהווים גרסאות מכניות לאנושות שעומדת בפני כליה. הקונספט הכללי הוא שהן מפלצות הקייג'ו והן הרובוטים הם כוחות טבע שמביאים עמם נטיות הרסניות".
מול גודזילה של היפנים, לאמריקנים יש את קינג קונג. ומול קינג קונג יש את מכני-קונג – רובוט ענק שייצר המדען המרושע ד"ר הו (לא הנוסע בזמן המפורסם, חס ושלום), אשר שולט בו מתא טייס הממוקם בראשו. המאבקים בין כסוף הגב לדגם המוכסף שלו הובאו למסך הקטן בשנות השישים בסדרת האנימציה The King Kong Show של חברת ההפקה הניו יורקית רנקין/באס. השותפים היפנים באולפני טוהו שחזרו את היריבות של השניים בסרט King Kong Escapes מ-1967.
התפנית לכיוון המכה-רובוטים הגיעה ככל הנראה בעקבות הקשר המתהדק בין חברות ההפקה היפניות והאמריקניות בשנות השמונים. שיתוף פעולה שכזה הניב את הסדרה "וולטרון" (1985-1984) המבוססת על Beast King GoLion. במרכז העלילה סופר-רובוט המתופעל על ידי חמישה צעירים ותפקידו לבלום בגופו וחרבו מזיקים שונים מרחבי החלל החיצון. "וולטרון" התנחל בלבבות של הצופים האמריקנים מכיוון שהפעם הרובוט הוא הגיבור, גילום עשוי פלדה וטיטניום של בני אנוש בשר ודם שבתוכו – גוף האדם מועצם אלפי מונים, אך את ההחלטות מקבל מוח אנושי.
השילוב המנצח הזה הוא הדרך הבטוחה והמנחמת, להתמודד מול כוחות הטבע הבלתי צפויים – דור חדש של מפלצות חייזריות המונעות מדחפים פראיים והרסניים. הטכנולוגיה הפכה לתקווה היחידה של בני האדם להתמודד עם איתני הטבע המאיימים, מבלי לוותר על אנושיותם. מאז שנות השמונים שבה דמותו של וולטרון למסכי הטלוויזיה בשלל גרסאות. לפני שנתיים, דל-טורו עצמו יזם בשיתוף נטפליקס את חידוש הסדרה "וולטרון: המגן האגדי". כך בעצם הושלם המהפך. במקום גודזילה וקינג קונג שהגנו על האנושות מפני מפלצות אורגניות או מתכתיות, אלו הם המכה-רובוטים שהפכו לאבירים בשירות האומה מול אויביה. רובוטים מאולפים שאפשר לסמוך עליהם, ללא סכנת מרד מהזן של מחשבי הבינה המלאכותית.
וולטרון משנות השמונים
"הרובוטים הפיזיים, לעומת בינה מלאכותית, מסמלים עבורנו את הטראנס-הומניזם - העצמת האדם באמצעות הטכנולוגיה", אומר ד"ר ליאור זלמנסון מהחוג לניהול מידע וידע באוניברסיטת חיפה, "על פי מחשבה זו האדם עדיין במרכז הקיום, הוא לא בסכנת החלפה אלא יש בו את היכולת להעשיר את יכולותיו באמצעות הרובוט. במובן זה הדבר מתקשר לתפישה שהטכנולוגיה היא מעין הארכה של הגוף והרובוט אינו אלא זרוע ארוכה של האדם לביצוע משימות מעיקות, או קשות מדי פיזית". לפי זלמנסון יש חשיבות גדולה בעיצוב של המכה-רובוטים כדמויי אדם, אבל בעלי אלמנטים מכנים ברורים (בניגוד למשל לאנדרואידים מ"בלייד ראנר"): "בעולם הרובוטיקה יש מושג בשם 'עמק המוזרות', תופעה שמתקיימת כאשר הרובוט נראה כמעט כמו אדם אבל כמובן לא זהה לו. אנו חווים תגובות פיזיולוגיות של גועל ופחד. בפועל זו גם הסיבה שמפתחי רובוטים רבים אינם מנסים שידמה לאדם אלא לסוג של בובה או צעצוע. הדבר הזה מקל עלינו לקבל את הרובוט הפיזי ולא לפחד ממנו".
במקביל ל"וולטרון" פותחו ביפן סדרות אנימציה נוספות כמו "גו-שוגון" או "אקו דאי סאקוסן סרונגל" שבמרכזן סופר-רובוטים וצוותם המגינים על האנושות מפני פולשים מן החלל. השתיים נערכו יחדיו ב-1985 על ידי חברת ההפקות של חיים סבן ומותגו מחדש כ"מקרון 1". במקרה זה הצוות והמכה-רובוט שלו נאבקים ברובוטים אחרים, עוינים. מפלצות אין פה כמעט, אבל אלו הגיעו בצבעים וגדלים שונים זמן קצר לאחר מכן בשנות התשעים, בהפקה נוספת של סבן – "פאוור ריינג'רס".
צוות הגיבורים הורכב משישה צעירים המצוותים יחדיו כדי להפעיל את הרובוטים האישיים שלהם. אלו מתאחדים לכדי מגה-זורד אחד שיכול להביס כל הכלאה מפלצתית הזויה שריטה רפולסה, לורד זד ושאר הנבלים שולחים לכדור הארץ. הסדרה זכתה להצלחה יוצאת דופן לאורך יותר משני עשורים וכך גם סרטי הקולנוע שהתבססו עליה, וסדרות אנימציה שנוצרו בהשראתה כמו "ניאון ג'נסיס איוונגליון" היפנית. המכנה המשותף לכולם הוא מכה-רובוטים המתופעלים על ידי בני אנוש במלחמה נגד מפלצות ענק מסוכנות.
"פאוור ריינג'רס": מגה-זורד נגד דלעת
את המכנה המשותף הזה חולקים סרטי "פסיפיק רים" המתרחשים באזור האוקיינוס השקט בואכה המזרח הרחוק, איפשהו בין מולדת הז'אנר יפן לבין שוק הקולנוע הגדול ביותר בסביבה סין. למעשה הקהל הסיני נהר אל האולמות לרגל הסרט הראשון ב-2013 והציל אותו מאכזבה מסחרית. "פסיפיק רים: המרד" כבר ממומן ברובו ברנמיניבי (המטבע הסיני) דרך תאגיד וואנדה מבייג'ינג - הבעלים של אולפני לג'נדרי שעל ההפקה. כמו בסרט הראשון של דל-טורו בכיכובם של צ'ארלי הנאם, אידריס אלבה, צ'רלי דיי ורון פרלמן, גם הפעם נתלווה אל יחידה מיוחדת של מפעילי מכה-רובוטים (המכונים "יאגרים") - הדבר היחיד שחוצץ בין מפלצות הקייג'ו שהופיעו מבטן האדמה לבין הכחדת החיים על פני כדור הארץ. בסרט ההמשך ג'ון בויגה, סקוט איסטווד וקיילין ספייני הצעירה לוקחים את ההגה לידיים שלהם. רינקו קיקוצ'י חוזרת כנציגה היפנית בצוות, ולצדה ז'ינג טיאן, ז'אנג ז'ן וז'ו ז'ו הסינים, ומאקניו מאידה מליטל טוקיו שבלוס אנג'לס. כולם קורצים לשוק האסיאתי, שבניגוד לזמנים עברו מתייצב חד משמעית לצד הרובוטים הענקיים והטכנולוגיה, על אף שאנחנו יודעים כיום עד כמה תוכנות זדוניות בעלות בינה מלאכותית מסוכנות לנו באופן אישי, ובמבט לעתיד עשויות להמיט אסון על האנושות כולה.
כך התגבשה לה היריבות בין המגה-מפלצות למכה-רובוטים לאורך השנים על מסך הקולנוע אל מול עינינו בני האדם. פעם היינו בצד של גודזילה ומלחמתה בשם הטבע כנגד מפגעי הטכנולוגיה, בהמשך עברנו לצד של וולטרון והאחרים שאפשרו לנו להרגיש בטוחים יותר מול איתני הטבע והסכנות שהם מניחים לפתחנו. ואולי אנחנו פשוט לוקחים את זה יותר מדי ברצינות, ומדובר פשוט במורשת של תרבות פופולרית שאולי נבעה מהלם הקרב של היפנים אבל כיום היא עוד נתיב אפשרי בחיפושים הנואשים של הוליווד אחרי שוברי קופות. כך בהפקות עתירות תקציב כמו "פסיפיק רים" או בפרודיה משעשעת כמו בדרמה הקומית "קולוסאל" שהופכת קרב מאסף בין מפלצת לרובוט למפגן סוריאליסטי מטורלל, או כמו באותו קליפ מופתי של הביסטי בויז – טראשי, דל תקציב, ויעיל באותה מידה.
