קוני למל בששת הימים: הצצה לאלבום הפרטי של מייק בורשטיין
עם יפה ירקוני, אורי זוהר, גולדה מאיר ויצחק רבין - מייק בורשטיין, קוני למל בשבילכם, פותח את האלבום הפרטי שלו, מספר על המפגשים היחודיים והנדירים שחווה ועל חלקו במלחמת ששת הימים
בגיל 71 מייק בורשטיין, הזכור בעיקר כדמותו של קוני למל בסרט "שני קוני למל" והמשכיו, החליט לביים סרט ראשון. "אזימוט", שייצא לאקרנים בסוף השבוע הקרוב, עוסק בשני חיילים בזמן מלחמת ששת הימים - האחד ישראלי (יפתח קליין) והשני מצרי (סמי שייח) שנתקעים יחד בבניין ישן באמצע המדבר יום לאחר סיום המלחמה. לרגל יציאת הסרט, הוא פתח בפנינו את אלבום התמונות האישי שלו, שממחיש את חשיבותה של המלחמה בהיסטוריה הפרטית שלו.
עם בני ברמן, יוני 1967
"בשנת 1967, שבועיים לפני מלחמת ששת הימים, עידית, חברה שלי שאחר כך הפכה לאישתי, הייתה בין הראשונות שגוייסו לדרום. לא רציתי להיות בלעדיה, אז ירדתי איתה והודעתי לפיקוד שאני מתנדב להופיע בפני החיילים. במשך שבועיים הופענו בכל אזור הדרום שהיה בכוננות. כשפרצה המלחמה אני ובני ברמן היינו בבאר שבע, פתאום ראינו ג'יפ עם חיילים והיה להם מקום מאחור. שאלנו אותם אם הם נוסעים לרפיח והם הסכימו לקחת אותנו. ככה הגענו ביום השני למלחמה לרפיח ובתמונה זו ההופעה הראשונה שלי ושל בני במלחמה. מאותו רגע נסענו אחרי הכוחות, בדרך כלל יום אחרי הלחימה, היינו מגיעים בערב ומופיעים בפני החיילים.
"בפרימיירה של 'אזימוט', אורח הכבוד שלי היה שייקה גביש שהיה אלוף פיקוד דרום בזמן המלחמה, זו סגירת מעגל עבורי כי הוא היה המפקד שלי אז".
עם שייקה אופיר, אורי זהר ואריק לביא, סוף מאי 1967
"זו תמונה בזמן הכוננות, לפני שפרצה המלחמה. זה היה בבאר שבע - אני, שייקה אופיר, אורי זוהר ואריק לביא, ישנו במלון "נאות מדבר" ומשם יצאנו כל יום להופיע. כולנו ידענו שהמצב לא ייגמר בשלום ושתהייה מלחמה. אורי זוהר היה אז במאי גדול, שייקה אופיר מגדולי האומנים שלנו, אריק לביא היה אחד הזמרים הידועים, ואני הצטרפתי אליהם, הייתי הכי הצעיר והייתה אווירה של חברות שלא תחזור כי כולנו היינו שם לאותה מטרה - לעודד את הכוחות שלנו.
"לילה אחד יצאנו להופיע בפני קבוצת חיילים ולא מצאנו את המוצב שלהם. מרחוק ראיתי מדורה והיו שם חיילים שכבר עמדו ללכת לישון. שאלתי אותם אם הם רוצים הופעה והם הסכימו, ככה שעה ישבתי איתם ושרנו יחד. לפני שעזבתי הם ביקשו את הטלפון שלי ואמרו לי, 'תשמע מייק, אם נצא מזה אחרי המלחמה אנחנו נחזור אליך'. ואכן, אחרי המלחמה קיבלתי צלצול - כולם יצאו בשלום. הם הזמינו אותי כאורח כבוד לערב שהם ארגנו. זו הייתה אחת המחמאות הכי מרגשות שקיבלתי. מתברר שהם נדרו נדר שאם הם חוזרים בשלום הם מזמינים אותי ומודים לי על זה שהופעתי מולם באמצע הלילה במדבר".
עם דני קיי ויפה ירקוני, יולי 1967
"כנשגמרה המלחמה דני קיי הגיע לארץ כדי להופיע בפני החיילים והפצועים. היות ונולדתי בארצות הברית התבקשתי להצטרף לסיבוב ההופעות שלו - חיממתי אותו ותרגמתי את כל מה שהוא אמר לחיילים. בשבילי זה היה כאילו אלוהים הגיע כי הוא היה אז גיבור. כשפגשתי אותו בערב הראשון ראיתי שהוא מסתכל עליי באופן מוזר. התקשרתי לאימא שלי באותו הערב, ששיחקה איתו בהצגות במחנות קיץ בארצות הברית כשהם היו צעירים, וסיפרתי לה את זה. היא אמרה לי משהו שלא אשכח לעולם: 'מותק, הוא היה יכול להיות אבא שלך'.
"באחד הערבים הזמינו אותנו ואת יפה ירקוני להופיע בפני חיילי חיל הים בחיפה. ביקשו שנצטלם שלושתינו כי כל אחד מאיתנו קיבל אות הוקרה. זו תמונה היסטורית כי את יפה הכרתי בגיל צעיר והיינו ידידים קרובים כל החיים. אני לא אשכח את הפעם האחרונה שראיתי אותה לפני שהיא נפטרה, היא הסתכלה עליי ולא הכירה אותי וזה שבר לי את הלב. היא חייכה, אבל לא זכרה מי אני".
עם יצחק רבין ומשה דיין, במסיבת הניצחון של חיל האוויר בירושלים, יולי 1967
"דני קיי הוזמן למסיבת הניצחון של חיל האוויר והתלוויתי אליו. הגענו למלון גני יהודה בירושלים וכל גדולי האומה היו שם. בגלל שהייתי עם דני כולם התייחסו אליי ופגשתי את כל הגיבורים שלי. בתמונה, מרדכי בר און, שהיה אז קצין חינוך ראשי, הציג אותי ליצחק רבין. לקח לי כמה רגעים להבין, אבל התברר לי שכל הגיבורים שלי הכירו אותי כי הם ראו את הסרט 'שני קוני למל'. לא תפסתי שהפכתי לשם ידוע כי עד אז הופעתי בתיאטרון ביידיש עם ההורים שלי. רבין אמר לי שהוא נהנה מהסרט שלי וגם משה דיין, הייתי המום שהם הכירו אותי בכלל".
עם גולדה מאיר, 1967
"הוזמנתי להנחות טקס בתיאטרון הבימה ולא ידעתי שגם גולדה תהייה נוכחת. הכרתי אותה בשנת 65 כששיחקתי ביידיש בהצגה "המגילה", שהייתה מאוד פופולרית. גולדה מאוד אהבה יידיש אז היא הגיעה להצגה ונכנסה מאחורי הקלעים, לא אשכח שהיא עמדה איתנו והצטלמה עם סיגריה ביד (תמיד היו לה סיגריות). שנתיים אחרי זה אני רואה אותה בהבימה, חשבתי שהיא לא תזכור אותי. היא הייתה שם עם השחקנית אן בנקרופט שליוותה את גולדה כי היא עמדה לשחק אותה בהצגה בברודווי. קצת התביישתי אז עמדתי בצד ואז גולדה ניגשה אליי עם חיוך גדול, הציגה אותי בפני אן ואמרה לה, 'זה אחד השחקנים הכי פופולריים בישראל'. היא הייתה מלאת חן והעובדה שהיא הייתה כל כך קרובה אליי פיזית עם הצחוק שלה היה כבוד גדול עבורי.
שנים אחרי זה גילמתי את הזמר היהודי אל ג'ונסון בהצגה בניו יורק ואן בנקרופט הגיעה עם בעלה מל ברוקס לבכורה. הם נכנסו מאחורי הקלעים והיא הזכירה לי שנפגשנו עם גולדה בארץ. זו הייתה עוד סגירת מעגל עבורי".
לפנייה לכתב/ת 
