הוא משלנו: הגיטריסט הישראלי של אנריקה איגלסיאס
בהופעה הקרובה של אנריקה איגלסיאס בתל אביב יעלה על הבמה הגיטריסט הישראלי שון הורביץ, יליד ירושלים שמלווה את הכוכב הלטיני כבר שנים. בריאיון הוא חושף את סיפור הסינדרלה שחיבר ביניהם, נזכר בהופעות המלחיצות בכוויית ומסביר איך הוא שורד את הכול בלי לשתות אלכוהול
בפעם הראשונה שאנריקה איגלסיאס הגיע להופיע אצלנו, מלווה בגיטריסט הישראלי שלו שון הורביץ, הוא בכלל שכח שהורביץ יליד ירושלים. יום אחרי ההופעה הראשונה הטעות תוקנה: איגלסיאס זימן את הורביץ לחדרו במלון ופצח בסדרת התנצלויות. הוא ביקש סליחה על כך שלא הציג אותו כישראלי, וביקש לדעת מי ממשפחתו של הגיטריסט יגיע להופעה השנייה. באותו הערב, בהופעה השנייה, איגלסיאס לא איכזב והכריז בפני קהל האלפים שהגיטריסט שלו יליד הארץ. הקהל הגיב בשריקות ובמחיאות כפיים, והוריו של הורביץ, ג'ודי ואיירה, המתגוררים בירושלים, התפוצצו מגאווה.
הורביץ, יליד ירושלים שגר היום בלוס אנג'לס, משמש כגיטריסט הראשי של איגלסיאס כבר שלוש שנים. הוא יתלווה לאיגלסיאס כמובן גם בהופעתו הקרובה בישראל, ב־27 במאי בפארק הירקון. לפני שחבר לכוכב הלטיני הוא שימש כגיטריסט להקת סמאש מאות' ("All Star, I’m a believer"), עבודה שסידרה לו הופעות מסביב לעולם. החיבור בין הגיטריסט הישראלי והלהקה שהתפרסמה בשנות ה־90 התרחש ב־2011, אז קיבל הורביץ טלפון מחבר ששאל אם הוא פנוי. "האמת שלא הייתי ממש פנוי, אבל אמרו לי שהלהקה יוצאת לסיבוב הופעות והגיטריסט שלהם עזב בדיוק".
זמן קצר לאחר מכן קיבל שון טלפון ממנהל הלהקה, שסיפר לו שהלהקה עומדת לנסוע להופעות בפני חיילים אמריקאים בעיראק ובכוויית. "הדבר הראשון שאמרתי להם הוא שבדרכון האמריקאי שלי כתוב שאני ישראלי ואם זו בעיה אז כדאי שידעו את זה מראש. הם אמרו שזה בסדר, ותוך 4־3 ימים למדתי את כל השירים שלהם כך שאהיה מוכן לקראת ההופעה".
עם זאת, קבלת הפנים בכוויית לא עברה כל כך חלק. הפקידים שקיבלו את דרכונו של שון בחנו אותו בקפידה ודיסקסו ביניהם מה בדיוק עושים עם הישראלי שנחת עליהם. "זאת הייתה חוויה מפחידה", נזכר הורביץ. "כולם קיבלו אשרות כניסה תוך חמש דקות ורק אני לא קיבלתי. הלב שלי דפק, ראיתי כבר ברוחי את הכותרות בסי־אן־אן: הגיטריסט של סמאש מאות' נעצר בכוויית. אחרי 45 דקות, לשמחתי, קיבלתי את הוויזה ויצאנו לדרך. הופענו בפני חיילים בשבעה בסיסים והיה מדהים. מבחוץ שיחקתי אותה קול אבל בפנים הרגשתי: וואו, אני בעיראק וכוויית, מופיע בפני חיילים אמריקאים. זו הייתה חוויה סוריאליסטית. הביקור בבסיסים היה בכלל חוויה, לקחו אותנו בבלק הוק, באפאצ'י, נתנו לנו לירות ברובים. היה מדהים".
הורביץ, שהוריו אמריקאים שעשו עלייה לארץ, גדל במשפחה דתית אך חזר בשאלה עוד בהיותו נער צעיר. הוא לא סיים תיכון, עזב את הלימודים בגיל 16 והסתובב ברחובות ירושלים כפנקיסט עם פירסינג ומוהאק בשיער. "כשהייתי נער, הייתי הולך למרכז העיר, לכיכר ציון או לכיכר החתולות, או הולך ל'בית חם', מקום לשתות משהו חם או לאכול במקום להיות ברחוב", מספר הורביץ.
ההורים היו די מודאגים לגבי מה שיצא מהילד, ורווח להם כשהוא החליט ללכת ללמוד הנדסת קול. "למרות שמאוד אהבתי את המקצוע הזה, תמיד חלמתי להיות גיטריסט. דיברתי עם אמיר בן עמי, הגיטריסט של 'הדג נחש', והוא אמר לי: דבר ראשון שאתה צריך לעשות הוא לנגן. כולם מכירים אותך כמהנדס קול. תתחיל לנגן, ולא משנה איפה ועם מי, העיקר שתתחיל להופיע".
עברו עוד כמה שנים עד שהורביץ החליט שהוא הולך להגשים את חלומו בארה"ב. כתושב ירושלים הוא היה חשוף לפיגועי טרור רבים, אך מה שהביא אותו לעזוב בסופו של דבר לאמריקה היה דווקא פיגוע שהתרחש בתל־אביב. "זה היה ב־2003", הוא נזכר, "הייתי בדיוק במכונית בדרך לירושלים מתל־אביב לפגוש כמה חברים, ואז שמעתי על הפיגוע ב'מייק'ס פלייס' והבנתי שאני חייב פסק זמן מהמציאות הזאת, יש לי הרי אזרחות אמריקאית מההורים. חודשיים לאחר מכן טסתי ללוס־אנג'לס. ישר התחלתי להכיר חבר'ה ולעשות אודישנים. עד שהצטרפתי לסמאש מאות'".
העבודה עם סמאש מאות' הגשימה אומנם את החלום של הורביץ להופיע כרוק סטאר על הבמה, אבל הוא חיפש הצעות להופעות גם עם אמנים נוספים, אז גילה שהגיטריסט הראשי של אנריקה איגלסיאס עוזב. "מנהל הסאונד של סמאש מאות' שאל אותי אם ארצה להחליף אותו, ואם כן הוא יעזור לי. אז עניתי שבטח".
איגלסיאס צפה אז במספר קליפים של הגיטריסט הישראלי והתרשם לטובה. למרות שהוא זמר פופ, ביקש איגלסיאס ליצור אווירת רוק במסע ההופעות העולמי ואהב את הדינמיקה של הורביץ על הבמה. לבקשת מנהלו של איגלסיאס הקליט הורביץ את עצמו מנגן גיטרה בלהיט הענק של איגלסיאס "ביילאמוס", וכך, בשלט־רחוק, הביס את שאר המתמודדים וקיבל את העבודה.
למרות המראה הרוקיסטי שלו, הורביץ פחות בעניינים של סקס, סמים ורוקנרול, ומתנזר מאלכוהול ומחומרים ממכרים. "כן, זה בהחלט לא רגיל", הוא מודה. "אלכוהול הוא כלי חברתי ויש חברי להקות שרוצים מישהו כמוהם שיצא לבלות ולהשתכר איתם. יחד עם זאת, אני יכול בהחלט לבלות, להרוס גיטרות ולהתפרע גם בלי העזרה של האלכוהול. אני תמיד מתייחס לעצמי קודם כל כאיש עסקים ורק אחר כך כגיטריסט. העסק שלי הוא הגיטרה".
לפנייה לכתב/ת 
