"כינורות של תקווה": לספר את הסיפור דרך המיתרים
כינור אחד שניגן לאסירים באושוויץ תחת השלט "העבודה משחררת" ואחר שחרטו בו בסתר צלב קרס ו"הייל היטלר" - "כינורות של תקווה" הוא פרויקט החיים של משפחת ויינשטיין, שמשפצת כלי קשת מתקופת השואה ומספרת את סיפור חייהם של המוזיקאים היהודים - שהמוזיקה החזיקה אותם בחיים
בבית המלאכה של אמנון ויינשטיין בתל אביב, תלויים עשרות כינורות ששיפץ ושימר. לכל אחד מהכלים סיפור טראגי ייחודי משלו. "כינורות של תקווה" הוא אוסף נדיר של כינורות בהם ניגנו מוזיקאים יהודים בתקופת השואה ומתחזקים אותו אמנון ויינשטיין ובנו אבשלום. הם משפצים כלי קשת מימי השואה כדי לספר את סיפוריהם של המוזיקאים היהודים שהכינור היה עבורם האחיזה בחיים. אביו של אמנון ייסד את הפרויקט בארץ ב-1940 וניצולי שואה הגיעו אליו והציעו לו לקנות מהם את הכינורות, משום שלא יכלו לשאת את הזיכרונות הכואבים שכלי הנגינה העלו בהם.
אחד הכינורות שייך למוזיקאי בתזמורת הגברים של אושוויץ, שפעלה במחנה ההשמדה החל מ-1941 ובה ניגן גם מוזיקאי הג'אז קוקו שומאן שהלך לעולמו בתחילת השנה. התזמורת מוקמה ליד השלט "העבודה משחררת" וניגנה כאשר הגיעו טרנספורטים, במסדרים ובאירועים שונים וגם מדי בוקר כשהאסירים הלכו לעבודה. הנאצים השתמשו בכינורות כדי לרמות את היהודים. ברגע שירדו מהרכבת נגן הכינור נתן ליהודים את ההרגשה שכאן לא יקרה להם כלום - היה להם אמון מלא בכינור שהציג מציאות שונה בתכלית מזו שנרקמה סביבם.
על כינור נוסף נחרט צלב קרס עם הכתובת "הייל הילטר 1936". נראה שבעל הכינור היה צריך תיקון והלך למתקן כינורות מקומי. האיש פתח את הכינור ללא רשות והשאיר את החותמת המזעזעת. לדברי המשפחה מדובר בכינור אישי במיוחד, שמי שהחזיק בו היה מחובר אליו מאוד. הכתובת הזו פגעה בו עמוקות.
האוסף הוטס בחודשים האחרונים אל הקהילה היהודית הגדולה בנאשוויל, שבמדינת טנסי בארצות הברית. שם שמחו לקבל את הכינורות והקהילה מקיימת קונצרטים, תצוגות ואירועים קהילתיים סביבם.
בכדי להעביר את האוסף נדרש מערך לוגיסטי מיוחד משום שלכינורות ערך רגשי רב והם רגישים ללחות ולטמפרטורה. אלינער פרידן, הבעלים של חברת "אורדן קרגו" ובת לשורדת שואה מוילנה סיפרה על תהליך ההעברה כי היה מדובר ב"מבצע לוגיסטי מורכב ומסובך שדרש מאיתנו פתרונות יצירתיים, אך עם זאת, היה לי את הכבוד להשתתף בפרויקט ואני רואה בו שליחות להנצחת השואה ושימור המורשת".
