"רציתי לעזור לאימא וגם למלא אולמות"
אביאור מלסה, שהתחיל לא מזמן כחייל אנונימי עם שיר בפייסבוק כבר בדרך לאלבום שני. בריאיון הוא מספר על השינוי הגדול בחייו - גם בקריירה, גם בחשבון הבנק, וגם כשירד 35 קילו. "רציתי להוכיח שאפשר לעשות את זה בלי קשרים ובלי יוטיוב, פשוט עבודה קשה"
את הערב הזה לפני שלוש שנים, שבו ישב כחייל בבסיס שלו, התחיל לשיר וצולם על ידי חבר שהעלה את הסרטון לפייסבוק – אביאור מלסה לא ישכח לעולם. אותו סרטון שינה את חייו של מלסה, שהיה אז חייל אנונימי בן 19 שרק רצה לעזור בכלכלת הבית ולסייע לאימו לגדל את שני אחיו הקטנים, והפך אותו לאחד הזמרים המבטיחים במדינה – ואת החלום למציאות.
"כשראיתי איך 'קפה שחור חזק' הצליחו זה בער בי. אמרתי לעצמי. 'גם אני רוצה לעזור לאימא שלי לגדל את האחים שלי. גם אני רוצה למלא אולמות", הוא מספר בריאיון ל-ynet מביתו שבבאר שבע. "החיים שלי השתנו", הוא מוסיף בהתרגשות, "רציתי להוכיח שאפשר לעשות את זה בלי קשרים ובלי יוטיוב, פשוט לעבוד קשה. בתוך תוכי תמיד ידעתי שאצליח. אני ילד מופנם אבל כשעולה לבמה הכול מתפוצץ ואני מרגיש בבית".
מלסה היום כבר בן 22, בדרך לאלבום שני עם שיר חדש שיוצא היום (ג'), לא שוכח מאיפה הוא בא – אבל רוצה לנסות להיות עצמאי: "זה הזמן הנכון לעבור למרכז. נגיד, אם היית שואל אותי לפני שנה הייתי אומר שאני תוך שבוע-שבועיים עובר וזאת הייתה התרגשות של ילד שרק רוצה ללכת למרכז. עברתי שיעורים בחיים והיום אני מרגיש בשל".
מה עצר בעדך לעבור כבר אז?
"המחשבה הזאת שאולי זה סתם דחף של התלהבות. לא היה לי פחד שאני אעבור והכול ייגמר, אבל הבנתי שאני אולי רוצה את זה כמו ילד מתלהב".
אז למה לעבור בעצם? אתה יכול להישאר בבית ולהצליח משם.
"אני בן 22, אני רוצה לנסות ללמוד, לאתגר את עצמי עם הלבד. אזור הנוחות זה תמיד כיף, אבל יותר כיף לאתגר את עצמך. בסופו של דבר אנחנו מקימים משפחה ואני רוצה לנסות להיות עצמאי.
"בבאר שבע זה המשפחה שלי, החברים, וכולם מכירים אותך כמו מי שאתה באמת ולא דרך מהמצלמה והעדשה. זה הבית שלי, אלה אנשים שגדלו איתי וגדלתי איתם, אין טוב מזה. כשאני מסתכל על עצמי במראה אני רואה את באר שבע, כל העקרונות שלי זה באר שבע, כל מה שאני היום זה בזכות באר שבע".
בצאת החג, חגגו בבירת הנגב את אליפות המדינה בכדורגל. מלסה לא היה שם, אבל חלם להופיע על במות הניצחון. "ראיתי שהזמינו את אייל גולן ואיתי לוי, זאת חפלה. ברור שהייתי שמח אם היו מזמינים אותי, אבל אני כל כך שמח בשבילם שזה לא ממש משנה", הוא אומר.
"אני זוכר כשהפועל באר שבע הייתה בליגה השנייה, הייתי הולך למשחקים ועומד בחוץ בלי כרטיס. אני והחברים היינו מבקשים טובות שיכניסו אותנו, רצינו להיות חלק מזה. והיום אני שמח לסגור מעגל, הצבתי לעצמי מטרה ללכת לכמה שיותר למשחקים בעונה הבאה, עכשיו כשאני יכול להרשות לעצמי".
ההצלחה של מלסה הצליחה לייצב אותו ואת משפחתו גם ברמה הכלכלית. "האחים הקטנים שלי עוד מעט בני 16, לא עוברים את מה שאני עברתי. בתור ילד אני זוכר שחברים שלי היו נועלים נעלי נייקי, ולי לא היה. אימא שלי עשתה הכול כדי שיהיה. עכשיו גם היא התייצבה וגם אני כך שהם לא יעברו את מה שאני חוויתי".
את השינוי מלסה מרגיש לא רק בחיים המקצועיים או בחשבון הבנק – אלא גם ברמה הפיזית. "הורדתי 35 קילו, הוא מספר בגאווה, "הלכתי למאמן כושר ועליתי על המשקל, פתאום ראינו שאני שוקל 94 קילוגרם. המאמן אמר לי 'אתה לא נראה', אבל אני אמרתי, 'נראה או לא, בוא נתחיל לעבוד'".
אתה מוכיח שהכול אפשרי, אם רק רוצים.
"אני מאמין ומקווה שאני מעביר את המסר הזה שאפשר לעשות הכול, והחלומות לא שייכים לאף אחד. תשמע, גדלתי בשכונה מעורבת ולא תשמע ממני דברים על אפליה, אין לי צלקות. תמיד התגאיתי במי שאני ומאיפה באתי".
אתה מוציא היום שיר חדש מתוך אלבום שני. איך זה מרגיש?
"זה כיף שיוצא שיר חדש אחרי חצי שנה שלא הוצאתי שירים. יש לי את הצוות הכי טוב שיכולתי לבקש – טל קסטיאל שהוא המנהל שלי, וסתיו בגר שהפיק את Toy. אלו שני אנשים שאני מרגיש שאני יכול לסמוך עליהם, ואני לא יודע אם יש עוד כאלה".
