"האח הגדול": השואו של האחות הגדולה
הדרמה הגדולה מתרחשת בינתיים מחוץ לבית האח - בזמן שהאחות הגדולה פורשת, הדיירים יושבים ומנהלים דיונים משעממים מלאים בסיסמאות. ואם זה לא מספיק, גם איבדנו דייר יקר
ערב מסעיר עבר סוף סוף על צופי "האח הגדול", אבל לא מהסיבות הכי נכונות. ברוב המקרים מעניין יותר להתעסק במה שקורה בתוך הבית מאשר מסביבו, ברמת ההפקה. אבל העובדה שהעורכת הראשית רוית ליאור מנדל נטשה את הבניין תוך שלושה שבועות מיום עליית העונה היא לא משהו שאפשר להתעלם ממנו, בטח לא בעונה שבה ההתרחשויות בתוך הבית המדוגם של "האח הגדול" עסיסיות כמו שידור מהכנסת ביום פגרה. אבל מאחר ששינוי היה נחוץ, אפשר לקוות שהעורך החדש, שהספיק להיות ב"אח הגדול" כשהוא רק התחיל למשך שלוש דקות בערך ובטח זוכר משהו, יצליח להמיר את החומרים שהוא יקבל מהבית למשהו קצת יותר ממכר.
שיחות ליד האח:
מי שלמרבה הצער לא יהיה חלק מהאפטר פארטי הוא אילן הג'וקר. העמדה קולקטיבית להדחה זה דבר חיובי, כלומר זאת הדרך הכי טובה לנפות את הדיירים שלא מייצרים ענייין והשתרכו על הגג של האוטובוס משבוע לשבוע מבלי שמישהו יעמיד אותם להדחה. אבל בחייכם, אנחנו רק בשבוע השלישי עם עריכה שהעלימה שליש מהבית בזמן ששליש אחר נמנם ושליש אחרון קיבל יד חופשית לכרסם לנו את האונה בקשקשת אינסופית. לא ברור לי איך בחור כמו אילן, עם אלף מסכות ועם חגורה שחורה באירוניה, לא מצא את עצמו בחזית הפרקים. ההיעדר הזה עלה לו בהדחה ולנו בעוד בנאדם מעניין בתוך הבית. אילן אנחנו מצטערים על הכול, תחזור.
מי שנהנית בינתיים מזמן מסך חופשי היא שמס, אם כי קצת קשה לקרוא לזה הנאה כשאת מוסלמית שצמה כל יום כל היום עד השקיעה, כשמסביבך אנשים שעושים קידוש כל שתי דקות ומתעקשים ללרלר לך על אוכל. שמס מן הסתם סומנה כמי שאמורה לייצר את הדרמה במשימת הקמת החברה האנושית האידיאלית בחלל. יש בה הכול, היא חריגה, ורבלית יחסית, היא מעטה מול רבים, היא תסתובב עצבנית ורעבה וצמאה בשרב הירושלמי ותתבקש לבנות בתים שלעולם לא תגור בהם, ואז, כשהקבוצה תתבקש לתת את הדעת בענייני מהות כמו מהי התלבושת הלאומית של החברה החדשה, כולם יגידו שכאפייה זה איכסה. ואנחנו נקבל דיון סוער שיתחיל מפסים פוליטיים וימשיך לפסים רגשיים ויפרנס לפחות פרק אחד שיצדיק את ההשקעה הכספית (הניכרת) בחליפות חלל ותאי שינה.
אבל תנו לי להגיד לכם משהו על דיונים פוליטיים, במיוחד כאלה שמתקיימים בין אנשים רגילים, כמונו וכמו האנשים שיושבים עכשיו בבית האח. איך לומר את זה בעדינות? הם משעמממממייים. אין מספיק קיסמים בעולם שיחזיקו את העיניים שלי פקוחות מול דיון פוליטי גנרי מדוקלם בין שמאל לימין. אלוהים אדירים, כשאני נכנסת לפייסבוק או טוויטר אני צריכה לשים לב טוב טוב שלא לדרוך על אחד כל כמה צעדים, הסיכוי שמדיירי האח תבוא איזו בשורה בעניין זהה לסיכוי שנמסור לידי האיראנים את הדיסק און קי עם כל הפרטים של הכור בדימונה. כלומר, בלי הרחפן הפעם. אנחנו את הלקח שלנו למדנו.
מה גם שמועצת החלל, שהסריחה מפרובוקציות, באמת, למרות שכל כך רצתה להקים בצדק את ישראל המתפקדת, הבלתי גזענית, חברת כל אזרחיה, עם ביטוח לאומי שבאמת עוזר לך וכרטיסים זמינים לעומר אדם, בחרה להתמקד משום מה באפיונים כמו המאכל הלאומי (במבה) או קבוצת הכדורגל הלאומית (בית"ר ירושלים), שהם כידוע הבסיס המוסרי לכל חברה מתוקנת. זה הזכיר לי בעיקר את החללית המאוישת מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", שמתעתדת להתרסק על כדור הארץ ולהקים שם חברה שתתמקד בעיצוב שיער ותאי טלפון נקיים.
שמס, שהיא ממילא כזה, "לא באתי לפה לדבר על פוליטיקה אבל אני רוצה לדבר על פוליטיקה, אבל בלי להיכנס לוויכוחים פוליטיים", ונעה בין צורך להגן על המקום שהיא הגיעה ממנו ובין הבעת חשש אינסופית מפגיעה מצד המקום הזה. היא רוצה שיקבלו אותה בבית אבל לא בטוחה שמקבלים אותה במקום שממנו באה (לפחות כרגע את במקום הכי בטוח בארץ, לא ככה?), אולי גם בגלל זה לא ממש מצליחה להחזיק את המשימה הזו עליה, ומזל. כי עיסוק פוליטי באח הגדול לעיתים נדירות יוביל לעניין אמיתי. כל מה שהוא עושה זה לדחוף את הדיירים לפינות ולהוציא מהם נאומי סיסמאות שאין שום דבר בינם ובין המקום האישי שהם מתמודדים איתו בבית.
בזה נראה לי מוצה העניין, ועברנו לרגעים נעלים וערכיים פי כמה – אורליטה בוכה בגלל עוגה ותומר אומר לתמי ש"לא יודע, כששטפת כלים היום זה הרגיש לי פייק". בברכת ימים יפים לפנינו, יום טוב לכם.
