קאמל בישראל: קונצרט רוק משובח
עם סולואים ארוכים, יצירות מכל התקופות ורגעי שיא שהזכירו כיצד נראו בשנות השבעים - להקת הפרוג רוק הוותיקה, קאמל, הופתעה מהחיבוק האוהב של הקהל המפרגן ובתמורה העניקה לו קונצרט רוק מהנה ונטול אגו
אמש (יום ו') עלתה לבמה בפעם הראשונה בישראל (היא תופיע גם היום ומחר, 27-26 ביוני, באותו מקום) ופגשה חיבוק אוהב מצד הקהל שרק חיכה שתגיע לכאן. כיאה לז'אנר שיצירות ארוכות ואלבומי קונספט הם הלחם והחמאה שלו, הרביעייה החלה את ההופעה עם האלבום Moonnmadness משנת 1976, וניגנה אותו מתחילתו ועד סופו מבלי לפספס אף תו, סולו או מעבר תופים, במה שאפשר לכנות כקונצרט רוק.
מבין שלושת האלבומים המוקדמים של הלהקה שיצאו בתור הזהב של הפרוגרסיב רוק במחצית הראשונה של שנות השבעים. הראשון הוא Mirage הכסחיסטי והרוקי יותר והאהוב על כותבת שורות אלו. השני הוא האפוס The Snow Goose המפורסם שבהם וזה שקנה להם את התהילה – יצירה אינסטרומנטלית שנכתבה בעקבות ספר עלום שנערים בכל העולם פשטו על חנויות יד שנייה בחיפוש אחריו. והשלישי הוא כאמור, אותו Moonmadness הענוג והכובש שגם הפך לאחד האלבומים המצליחים ביותר של הלהקה.
עוד ביקורות בערוץ המוזיקה:
מקיטש רומנטי לפיאסטה לטינית: אנריקה איגלסיאס על הבמה
החדש של ארקטיק מאנקיז - ההברקה שלא ציפינו לה
בקסטריט בויז בישראל - זה עדיין עובד להם
על הבמה עלו אנדרו לאטימר, מנהיג הלהקה מראשיתה, היחיד מבין חברי הלהקה המקוריים ומי שמנגן ביד רמה על הגיבסון שלו ומדי פעם חורג אל חליל הצד והחלילית בסאונד ששמור רק לו. לצידו על הבס והשירה קולין באס, חבר הלהקה משנות השבעים, בתופים דניס קלמנט שהצטרף בשנות האלפיים ורב האומן בפינה הימנית של הבמה, הקלידן והסקסופוניסט פיט ג'ונס שהצטרף לאחרונה ועוד מצליח לעלות אל תווי השירה שלאטימר כבר אפילו לא מנסה להגיע אליהם. לאטימר שר מעט, אבל מוביל את ההופעה עם הגיטרה ששרה במקומו. לא סתם שרה - מייללת, צועקת ובועטת. ברגעים מסוימים כמעט שאפשר היה לראות את לאטימר הצעיר בוקע מתוך הסולו שנמתח על פני כמה דקות ומתענג על כל רגע.
ההופעה חולקה לשני חלקים, אחרי ביצוע האלבום המלא, ירדה הלהקה להפסקה ולאחריה ביצעו הגמלים מבחר שירים מאלבומיהם מכל התקופות. אף על פי שהם לא חפים מסולואים ארוכים - מנת חלקו של הז'אנר. עדיין נדמה שיש פחות אגו על הבמה והלהקה פועלת כמקשה כאחת. מקשה מאוד מופתעת נוכח הקהל המפרגן שהגיע מרחוק לראות אותה אי שם בעמק.
החלק השני של ההופעה התחיל לאט ודישדש מעט, לאטימר ובאס סיפרו מה ינגנו והודו לקהל בעברית. אך רגע השיא החל עם שתי הרצועות העוקבות מתוך The Snow Goose: Rhayader ו-Rhayader Goes To Town שהלהיבו את הקהל – כצפוי, גברי ברובו המוחלט אך נמתח על פני טווח גילאים רחב, כמעיד שהלהקה עדיין צוברת מעריצים גם היום. ואילו בשיר ICE שהגיע מיד אחרי כן, סולו הסקסופון הארוך והמרשים לצד לאטימר שנעמד בקדמת הבמה - הלהיבו את הנוכחים ושלחו אנרגיות שהתפשטו מאזור האורקסטרה ועד לגג.
שלושת השירים העוקבים אומנם הורידו את מפלס האנרגיה ואולי אפילו היו מיותרים. אך כשהלהקה ירדה מהבמה היא זכתה לתשואות יוצאות דופן שהפתיעו אפילו אותה, מי שרואה במות כבר כמעט 50 שנה. "אתם קהל נפלא" אמר לאטימר, כשהחבורה עלתה להדרן וביצוע נהדר של Lady Fantasy – השיר היחיד שביצעו מתוך האלבום Mirage. הקהל שנשאר בעמידה יכול היה סוף סוף גם להניע קצת את הגוף. ומלמעלה זרמו הצעירים ומילאו את קדמת הבמה - ולכמה רגעים הפכו את לאטימר שוב לרוקסטאר – גם בגיל 69.
לבסוף ירדו הקאמלים מהבמה לקול תשואות רבות ואחרי לא מעט השתחוויות והוקרת תודה. יש לומר שמי שלא מכיר את הרצועות שמנוגנות עלול למצוא את עצמו משועמם לפרקים. אך יש בהופעה הזו רגעי רוקנ'רול נהדרים ופרוגרסיב מהסוג הפחות אקסטרווגנטי ומעייף, הרבה יותר מלודי ונטול אגו ולהקה שפשוט אוהבת לנגן יחד. אם יש בכם אהבה ולו ליצירה אחת של הלהקה, נסו לשים יד על כרטיס לאחת משתי ההופעות הבאות. כי לאור גילם לא בטוח שהם יגיעו לכאן שוב.
