רון הווארד: "בהתחלה לא רציתי לביים את סולו"
לקראת סוף צילומי "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" הוחלפו הבמאים המקוריים ברון הווארד הוותיק, אולם הוא לא הסכים לכך מיד. "מעולם לא קפצתי על פרויקט של מישהו אחר", הוא אומר בריאיון ל-ynet, מודה שהוא טיפה מודאג ממבול סרטי "מלחמת הכוכבים" ("זה עלול למצות את עצמו, אבל למארוול זה עדיין עובד") ומסרב להספיד את הקולנוע
הבמאי רון הווארד חתום על כל כך הרבה סרטי איכות וגם שוברי קופות – מ"ספלאש" ו"קוקון" ל"אפולו 13"; מ"קוד דה וינצ'י" ו"פרוסט/ניקסון" ל"נפלאות התבונה", עליו זכה באוסקר. אבל הקולנוען בן ה-64 מעולם לא עמד בפני אתגר דומה לזה שניצב בפניו בהפקת "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים". לפני פחות משנה, הופקד בידיו הסרט לאחר שהבמאים כריס מילר ופיל לורד פרשו מהפרויקט בעקבות חילוקי דעות עם האחראים מטעם חברת לוקאספילם. פתאום, אחרי ששבעים ימי צילום כבר הושלמו, היה על הווארד להעמיק אל תוך התסריט, לתכנן מחדש את הסצנות הטעונות תיקון, לעשות היכרות מעמיקה עם השחקנים ולצאת לדרך באופן מיידי כדי להציל הפקה שעלתה לדיסני יותר ממאתיים מיליון דולר.
"זו הייתה משימה יוצאת דופן בגלל הנסיבות שגרמו לי להצטרף מאוחר, ולנסות לשחק תופסת", אומר הווארד בריאיון שהתקיים לאחר ההקרנה החגיגית של הסרט בפסטיבל קאן. "ההפקה נכנסה כבר לשלב הפוסט-פרודקשן, בעוד שהחלק שלי היה בשלב הפרה-פרודקשן. היו לי רק שבועיים של הכנות כדי לעשות את ההתאמות הנדרשות". עם זאת, הבמאי הוותיק מספר כי זה לא היה הסרט הכי מאתגר עבורו. תואר מפוקפק זה שייך לסרט אחר מבית לוקאספילם – "ווילו והנסיכה" מ-1988, שכתב והפיק ג'ורג' לוקאס. 15 שנה לפני כן, האב המייסד של פרנצ'ייז "מלחמת הכוכבים", נתן הוראות בימוי לשחקן רון הווארד בסרטו "אמריקן גרפיטי". מאוחר יותר השניים חזרו לשתף פעולה כאמור ב"ווילו והנסיכה", כשהפעם הווארד בתפקיד הבמאי ולרשותו צוות שחקנים שכלל בין השאר את וורוויק דיוויס קטן המידות, שגילם דמויות שונות ב"שובו של הג'דיי", "אימת הפנטום", "הכוח מתעורר", "רוג אחת", "אחרוני הג'דיי", ואף מופיע לרגע ב"סולו".
"הסרט הגדול הראשון שהייתי בו היה 'ווילו והנסיכה' והוא היה הפרויקט הכי קשה שעבדתי עליו", נזכר הווארד, "בימים ההם הדברים לא התנהלו מהר כל כך. היו המון ימי צילום, איכות הציוד לא הייתה טובה, היה קשה לתקשר עם הצוותים ונדרש הרבה יותר זמן ומאמץ כדי להשלים את הסרט. היום הטכנולוגיה הופכת את הכול להרבה יותר קל".
בהפקה עתירת תקציב כמו "סולו", הטכנולוגיה שעמדה לרשותך לבטח אפשרו ללכת רחוק יותר עם החזון שלך.
"אני אוהב טכנולוגיה דיגיטלית ומה שהיא מסוגלת לעשות. מלבד העובדה שהיא מקרינה את הדימוי שבראש של הבמאי הישר על המסך בדרך מדויקת, היא גם הופכת פעלולים להרבה יותר בטוחים. עם הגרפיקה הממוחשבת אפשר להסתיר את אמצעי המיגון והכבלים על הסט, וכך אתה יכול להיות שאפתן יותר בפעלולים, ועדיין להיות הרבה יותר בטיחותי. לצלם אקשן תמיד הפחיד אותי כי אין לי כל עונג בלסכן חיי אדם. אז זה היה ממש כיף לצלם את סצנות האקשן בחסות הטכנולוגיה וליצור מעין מציאות של הגלקסיה. זה הדבר שהפתיע אותי הכי הרבה. חשבתי שאהנה בעיקר לעבוד עם השחקנים על מערכות היחסים שלהם בין הדמויות, אבל קצת שכחתי כמה כיף זה צילומי אקשן גדולים, ונהניתי מכך מאוד".
במהלך הריאיון הווארד מגלה כי היוזמה שלו להחזיר את "ווילו" למסך, היא זו שהובילה אותו להפקת "סולו" בסופו של דבר. "זו הייתה תאונה", הוא מספר, "לא הציעו לי הצעה רשמית, זה עלה במקרה תוך כדי שיחה עם קתלין קנדי שאותה אני מכיר זמן רב. שוחחנו על האפשרות שנעשה מחדש את ווילו כסדרת טלוויזיה או משהו בסגנון. ואז היא הזכירה שהם הגיעו לנקודה שבה יש חילוקי דעות יצירתיים עם הבמאים, ותהתה אם אני אהיה מעוניין. זה היה גישוש שכזה".
ומה ענית לה?
"התגובה הראשונית שלי הייתה להשיב בשלילה. אני מקפיד לעבוד על פרויקטים שלי. מעולם לא קפצתי על פרויקט של מישהו אחר לפני כן. אבל הסכמתי לקרוא את התסריט, ומאוד אהבתי אותו. מכיוון שלא תכננתי לצלם שום דבר בשנה שעברה, חשבתי שאוכל לעזור. ביקשתי לצפות בקצת מהחומרים שצולמו כבר כדי שאוכל להתרשם מהשחקנים כי להחליף אותם לא הייתה אופציה. התרשמתי מהם מאוד. מבחינתי התייחסתי לזה כמו מעקף הרפתקני לא צפוי. זו הייתה הגישה שלי בהתחלה, אבל בהמשך הייתי יותר מושקע באופן אישי. הופתעתי לטובה שיכולתי להקדיש יותר מעצמי לפרויקט".
למרות הקרבה ללוקאס, שגם הגיע לבקר על הסט אחרי חידוש הצילומים, הווארד מודה כי הוא מעולם לא היה מעריץ אדוק של סרטי "מלחמת הכוכבים", בהם צפה כמה פעמים בעיקר כמקצוען שמעוניין ללמוד כמה שיותר על קולנוע. כבמאי של "סולו" היה עליו להשלים פערי ידע בנוגע ליקום הנרחב והעשיר של הפרנצ'ייז. העלילה חוזרת לנעוריו של האן סולו, אותו הכרנו בגילומו של הריסון פורד בטרילוגיה המקורית. הפעם מגלם אותו אלדן ארנרייך שיוצא למסע הרפתקאות בעולם הצללים של הגלקסיה. בדרך הוא מצטרף לצוות פושעים בראשות בקט (וודי הארלסון) ו-ואל (תאנדי ניוטון), ופוגש את צ'ובאקה (יונאס סוטאמו) ולאנדו (דונלד גלובר) איתם יחלוק היכרויות ארוכות כפי שאנחנו יודעים מהטרילוגיה המקורית. עוד מככבים בסרט אמיליה קלארק כאהובתו של האן, קירה, וגם פול בטאני כנבל הראשי דריידן ווס.
בעצם "סולו" מציג פיסת היסטוריה עובדתית של מציאות מדומיינת, אבל כזו הנוגעת לרבים כל כך. כמעט מדובר במציאות חלופית עבור המעריצים. התחקיר שנדרש כדי להגיע למימוש שלה על המסך הוא משימה מורכבת ומפורטת עבור התסריטאים לורנס וג'ונתן קסדן, וגם עבור הווארד עצמו. "יש בלוקאספילם אנשים שעובדים במקביל על סרטי העבר, סדרות האנימציה והספרים. הם חיים עם זה לאורך שנים ושנים, והם מאוד מועילים", אומר הבמאי. "יש גם את ספר הקאנון, שהוא כמו אינציקלופדיה. כשעשיתי את "אפולו 13" הייתי מדבר עם היועצים הטכניים, האסטרונאוטים ואחראי המשימה על איך הדברים עובדים. פה היו לנו את אותו סוג של שיחות על מה קורה בגלקסיה, ומה אנחנו יודעים על כוכב זה או אחר. זה כמעט כאילו שהמומחים של לוקאספילם היו מדענים במדעי החברה. במידה רבה התייחסתי לזה כאילו מדובר בסיפור אמיתי. בחנתי תרבות שהתעניינתי בה אבל לא ידעתי הרבה עליה. ניסיתי להפעיל את הרגישות שלי עליה כמספר סיפורים".
זה נדיר שאולפנים בהוליווד שרוצים לעשות כסף במציאות, שקועים עמוק כל כך בעולם דמיוני.
"מה שאני מעריך בנוגע לאנשים שמעורבים ב'מלחמת הכוכבים' זה שגם אם הם הולכים עם הסדרה הזו כבר עשרים או שלושים שנה, הם לא רואים בה תעשייה. מה שמניע אותם זה לא אספקה של פרויקטים, אין קו ייצור. הם רוצים להרחיב את הגבולות. למרות שהם מכבדים את הנאמנות לקאנון של הפרנצ'ייז, הם תמיד מחפשים הזדמנויות לעשות משהו חדש ולחקור דמויות שלא דובר על עברן".
הווארד מתאר מוטיבציית יתר של אנשי לוקאספילם בכל הנוגע לתכנים של "מלחמת הכוכבים" אבל בקרב המעריצים מתעוררת דאגה אמיתית לגורל הפרנצ'ייז. לוקאס הוביל שישה סרטי "מלחמת הכוכבים" ב-28 שנים (בין "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" מ-1977 ל"נקמת הסית'" מ-2005), ואלו זכו למעמד איקוני. מאז שמכר את הזכויות לדיסני בסתיו 2012, תאגיד הבידור הגדול של הוליווד הוציא מתוכו לא פחות מארבעה סרטים מאז "הכוח מתעורר" ב-2015, והרצף לא עומד להפסיק. כידוע, ריאן ג'ונסון עמל על טרילוגיה חדשה, וכך גם יוצרי "משחקי הכס" דיוויד בניוף ודי.בי. וויס שמתכננים טרילוגיה משלהם. בינתיים גם התבשרנו שסרט ספינאוף נוסף יופק בקרוב בהובלת הבמאי ג'יימס מנגולד שיוקדש לדמותו של בובה-פט. לאור הנתונים החלשים בקופות של "סולו" ראוי לבחון האם זה לא יותר מדי. הווארד מגמגם כשהוא נשאל האם קיימת סכנה שהפרנצ'ייז ימצה את עצמו אל מול אינפלציית הסרטים שכופה עליו חברת לוקאספילם במתכונתה החדשה תחת דיסני, ובכל זאת, נראה כי הוא מכיר באפשרות העגומה שהתרחבות היקום תביא בסופו של דבר להתכווצותו העתידית, ואולי גם להכחדתו.
"מתוך העבודה על הסרט הזה גיליתי שיש יותר סימני שאלה מאשר תשובות בנוגע למה המעריצים רוצים, ומה אפשר לספק להם מבחינה יצירתית", הוא אומר, "אני יכול להגיד לך שהכול נובע מרצון להיות יצירתי, מעניין ושאפתני. דיסני מנסים לחוש מה מרחב הפעולה שלהם, אבל אנחנו יודעים מסדרות האנימציה, הספרים ומשחקי הווידאו שיש המון פינות בגלקסיה הזאת שאפשר לשחק איתן. חוץ מזה, יש המון סרטי מארוול והם עדיין עושים את העבודה. אף אחד לא יכול להיות בטוח, זו דאגה נכונה. זה עלול למצות את עצמו, אבל כרגע אף אחד לא יכול לדעת".
ומה לגבי הקולנוע כמכלול – גם הוא מתחיל להיראות סימני מיצוי אל מול הסטרימינג?
"לצערי זה תלוי בקהל יותר מאשר בקולנוענים. אם הקהל מעדיף לא ללכת לבית הקולנוע כדי לראות דרמות, אז זה נהייה בלתי אפשרי למצוא מימון לפרויקטים כאלה. זה מאכזב עבור במאים, וכנראה שגם הצופים מפספסים משהו, אבל אני לא חשוב שאפשר להכריח אותם ללכת לבתי הקולנוע. הבמאים פשוט צריכים להסתגל לזה. זה גורם להמון תסכול, אבל אני לא רואה בזה אסון. למעשה, היום יוצרים יכולים למצוא יותר במות לסרטים שלהם. אולי לא יהיה להם תקציב, והשכר שלהם לא גבוה כמו לפני עשרים שנה, אבל יש אפשרות לספר את הסיפורים שלהם".
