"עולם היורה: נפילת הממלכה" - גם הסרט נופל
החלפת השם "פארק היורה" ב"עולם היורה" נותנת רמז עבה לכיוון הכללי של הטרילוגיה המחודשת בהפקת סטיבן ספילברג. הבעיה היא שנקודת הבסיס של "נפילת הממלכה", הסרט השני בסדרה, כל כך מטורללת ולא הגיונית שלא בטוח שיש צורך בהמשך נוסף. לפחות האקשן מהוקצע
שלושת הסרטים הראשונים בסדרת "פארק היורה" נעו מהפרק הראשון והמצליח ביותר (מעל מיליארד דולר הכנסות), לשני הפרקים הבאים שבהם ההכנסות נחתכו כל פעם בחצי. הסדרה הושעתה ל-14 שנים עד שהמפיקים סטיבן ספילברג ופרנק מרשל החליטו להמר על במאי כמעט אלמוני בשם קולין טרוורו כמי שיביים את הסיקוול/ריבוט.
"עולם היורה" (2015) חזר לדינוזאורים המשובטים על האי איסלה נובלר ועשה זאת בהצלחה כלכלית יוצאת דופן (כמעט 1.7 מיליארד דולר). החלפת המילה "פארק" ב"עולם" נותנת רמז עבה למקום שאליו הטרילוגיה החדשה חותרת להגיע. כעת, עם הגעת החלק השני, "עולם היורה: נפילת הממלכה" (Jurassic World: Fallen Kingdom), מוצג המהלך העלילתי המתבקש בדרך למימוש כוונה זו. חבל רק שהחלק השני נופל משמעותית מהראשון, ובעקבותיו פוחת העניין במה שיקרה בסרט הבא.
העלילה של "עולם היורה" עסקה בהחרבתו של פארק השעשועים של הטרילוגיה הראשונה. בתחילת הסרט הפארק משגשג וגדוש מבקרים. קפיטליזם, מיליטריזם ויהירות מניעים יוזמות מפוקפקות - בין אם מדובר בהפיכת הרפטורים המאולפים לכלי נשק או בהנדוס דינוזאור חדש - ה"אינדומינוס רקס" בעל קומבינציית יכולות אימתניות ולא צפויות. מה שכצפוי יוצא משליטה ושני הגיבורים – מנהלת התפעול של הפארק קלייר דירינג (ברייס דאלאס הווארד) ומאלף הרפטורים אוון גריידי (כריס פראט) – פועלים יחד בכדי למנוע טבח רחב היקף במבקרים שבפארק.
לעוד ביקורות בערוץ הקולנוע של ynet:
עלילת "נפילת הממלכה" מתחילה 3 שנים לאחר נטישת הפארק והפיכתו של איסלה נובלר למעין שמורה שבה הדינוזאורים נעים בחופשיות. מתברר שמייסד הפארק ג'ון האמונד הקים אותו, בתבונתו העילאית, על אי עם הר געש פעיל שכעת עומד להתפרץ ולהחריב את כל היצורים שעליו. הדילמה היא האם להציל את הדינוזאורים? מבחינה זו הסרט מציג שלוש עמדות – לתת להם למות, להציל אותם כי (כמו בני האדם) יש להם זכויות, או להציל אותם כדי להפוך אותם לכלי נשק.
בתחילת הסרט הצופים זוכים להופעת אורח של ד"ר איאן מלקולם (ג'ף גולדבלום) המתמטיקאי והמומחה לתיאוריית הכאוס שהופיע בשני החלקים הראשונים של הטרילוגיה הקודמת. כאן הוא מבהיר מדוע אין להתערב במהלך של הטבע שיוביל למות הדינוזאורים. אם לא כן, הוא מזהיר, עלולות להיות השלכות קשות על עתיד המין האנושי. כרגיל תפקיד האזהרה הוא לא שיקשיבו לו, אלא כדי שהקהל ידע למה לצפות.
בזמן שחלף מאז "עולם היורה", קלייר דירינג הפכה למנהלת גוף "למען זכויות הדינוזאורים". האידיאולוגיה המנחה אותה הפוכה לזו של מלקולם, ולכן היא חשה תסכול עמוק מסכנת החיסול הקרובה. היא זוכה להזדמנות לסייע בהצלת הדינוזאורים כאשר היא מגויסת ע"י בנג'מין לוקווד (ג'יימס קרומוול), שותפו לשעבר של האמונד המנוח, בכדי להוביל משלחת איתור וחילוץ של הרפטורית בלו (היצור האינטליגנטי שאיתו יש לגריידי מערכת יחסים אישית). לאור הגילויים לגבי היוזמות הקפיטליסטיות-צבאיות של הסרט הקודם היה ניתן לחשוב שתהיה בה מידת חשדנות כלפי המניע האמיתי של יוזמת ההצלה.
דירינג מגייסת את גריידי (הם נפרדו בזמן שחלף מהסרט הראשון), והם יוצאים לאי יחד עם עוד שני עוזרים – טכנאי המחשבים פרנקלין ווב (ג'סטיס סמית'), ו-וטרינרית הדינוזאורים (שמעולם לא פגשה אחד) ד"ר זיה רודריגז (דניאלה פינדה). בצד של "הרעים" יהיו אלי מילס (ראפה ספאל) יד ימינו השאפתני של לוקווד, קן ויטלי (טד לוין) - שכיר חרב הלוכד דינוזאורים בשליחותו של מילס, גונאר אוורסול (טובי ג'ונס) המבצע את המכירה הפומבית שלהם, וד"ר הנרי וו (ב.ד וונג) – המדען שעבודתו מאפשרת את הפיתוחים הגנטיים שיוצאים משליטה.
בנוסף, כפי שהוכיח "עולם היורה", לא ניתן לוותר על נוכחותו של ילד המפלפלת את רגעי האימה והבריחה הנואשת מפני הדינוזאורים. את התפקיד החשוב ממלאת מייזי (איזבלה סרמון), הנכדה של לוקווד. החלק השני של הסרט מתרחש באחוזת לוקווד אדירת הממדים שהופכת לזירה לרצף ארוך, אינטנסיבי, מבוצע היטב מבחינה טכנית, אך גם מיגע, של הימלטות מפני הדינוזאורים.
מבחינה רעיונית הסרט מציג שתי גישות מטורללות. הגישה העיסקית/צבאית מועדת בהכרח לכישלון אך גם הגישה הדוגלת בהצלת הדינוזאורים אינה טובה ממנה. על "זכויות הדינוזאורים" נלחמים אנשים הנמצאים כל הסרט בסכנת טרף. יתרה מזאת, הם עושים זאת גם במחיר סיכון של יותר ויותר בני אדם. זו הגישה שהסרט מצדיק מבחינה רגשית, באופן המייצר כמה רגעים אבסורדיים שבהם נציגי המין האנושי פועלים בטיפשות מופלגת כנגד האינטרסים ההישרדותיים של עצמם כאינדיבידואליים ושל הגזע האנושי בכללותו. יותר מאשר הקצנה אבסורדית של הגישה לפיה ערך חיי האדם משתווה לזה של כל בעל חיים, זוהי גישה המוצדקת מעצם תנועתה של הטרילוגיה לעבר סיטואציה בה כל המין האנושי יהיה בסכנה.
את מקומו של הבמאי קולין טרוורו תופס הספרדי חואן אנטוניו ביונה – במאי שהוכיח את כישרונו בסרט האימה "בית היתומים" (2007) ובסרט המפלצות הרגיש "7 דקות אחרי חצות" (2016). ביונה לא מצליח לעורר עניין רב בדמויות, או ליצור רגעים משמעותיים המתבלטים בתנועה המתמדת בחלקו השני של הסרט. יש הבלחות של דיאלוג עם רגעים משני סרטי "פארק היורה" אותם ביים ספילברג, אך אלו רק מדגישות את הצורך בעשייה קולנועית שמבינה את חשיבות ההשתהות על הדימוי (גם אם הוא דיגיטלי) ולא רק הלחיצה המתמדת על דוושת הגז של האקשן.
