אם אין אוסקר, קבלו טוני: גלגולו של "ביקור התזמורת"
העיבוד הבימתי בברודוויי אומנם נהנה מתהילת הזכייה בטוני, אבל שנים לפני כן הסרט הישראלי של ערן קולירין נאלץ להתמודד עם פסילת מועמדותו לאוסקר. מאז הרבה השתנה בפתח תקווה פינת ברודוויי. אז איך נראים גבאי ואלקבץ האמריקנים? קבלו אותם - המחזמר מול הגרסה הישראלית
מי שלא רצה את "ביקור התזמורת" באוסקר, קיבל אותו הבוקר (ב') בטקס פרסי הטוני. כזכור, לפני כעשור קטף סרטו של ערן קולירין שמונה פרסי אופיר, בהם הפרס לסרט הטוב ביותר, מה שהפך אותו אוטומטית לנציג הישראלי לאוסקר הסרט הזר הטוב ביותר. אלא שאז החלו להישמע טענות לפיה הסרט אינו יכול להתמודד כלל בקטגוריה זו, שכן אחוז הדיאלוגים בו בשפה האנגלית פוסל את הגדרתו כסרט בשפה זרה. בסופו של דבר, נפסלה מועמדותו של הסרט, ובמקומו נשלח "בופור" של יוסף סידר שאף הצליח להתברג למצבת חמשת המועמדים הסופיים לפרס.
מים עכורים בצד, "ביקור התזמורת", הסרט, ייצג פנטזיה של השתלבות וקבלה של ישראל במרחב התרבותי של המזרח התיכון. סיפורה של תזמורת המשטרה של אלכסנדריה שמגיעה במקום לפתח-תקווה אל בית-התקווה, עיירה דרומית שכוחה, ביטא כמיהה מלנכולית לאותה אותנטיות מזרח תיכונית שהתרבות הישראלית זנחה זה מכבר.
אך בעיקר היה זה סרט שעסק במפגש בין בני אדם, שבמהלך לילה קסום אחד פותחים את לבם זה בפני זה. ששון גבאי בתפקיד תאופיק זכריה, מפקד המשטרה שאוצר בתוכו כאב נורא ואשמה, יוצא עם דינה, רונית אלקבץ, בעלת המזנון המקומי לבילוי אינטימי במזללת השווארמה הפתוחה היחידה בעיירה. במדי התכלת המהודרים שלו הוא נדמה כאביר על הסוס הלבן שיצא מאיזה סרט מזרח תיכוני כדי לגאול את האישה משממון השגרה. תאופיק נבוך מהמבטים שננעצים בו מסביב, ודינה מרגיעה: "עזוב, האנשים כאן הם מתקופת האבן". בגרסת ברודוויי אלו הם טוני שלהוב ("מונק") וקתרינה לנק.
חאלד (סאלח בכרי) יוצא לבלות במועדון הגלגיליות. הדרך המרושלת בה הוא לובש את מדיו מעידה על היותו הצעיר המורד של התזמורת המצרית. צעירה מקומית (רינת מטטוב) מזמינה את פאפי הנבוך (שלומי אברהם) להחלקה רומנטית. בביישנותו, פאפי מסרב וגורם לתאונה מביכה. חאלד, שמזהה את מצוקתו, מושיט לו ממחטה על מנת שימחה את דמעותיה של הצעירה הבוכיה היושבת לצדם על ספסל, מעביר לו בקבוקון וויסקי שהוא מעביר אליה, ומניח את ידו על ירכו של פאפי שבתורו מניח את ידו על ירכה – הכל לצלילי גרסת קאבר של "יש לי ציפור קטנה בלב". סוף טוב הכל טוב, ושיעור החיזור נחתם בנשיקה. על הבמה האמריקאית אלו הם אריאל סטצ'ל (חאלד), איתי בנסון (פאפי) ורייצ'ל פרת'ר.
תאופיק ודינה יושבים על ספסל ברחוב הריק, במה שאמור להיות שיאו הרומנטי של הבילוי הלילי. "זה לא נראה כמו פארק, אבל זה פארק", היא אומרת לו ומצביעה על עץ בודד. "וזה הים", היא מוסיפה ומורה על נקודה דמיונית. ואז, בתקווה, היא תוהה אצל תאופיק איך זה מרגיש לנצח על תזמורת. מפקד התזמורת מתקשה למצוא את המילים המתאימות, אך הוא מניף את שתי ידיו בתנועות חגיגיות שאותן דינה מחקה. מכאן עובר תאופיק לדבר על אהבתו האמיתית, לדיג, וגעגועיו לאשתו המנוחה, ומניסוחיו המרומזים עולה שדינה לא תעלה דבר בחכתה.
בסיום הסרט, בפתח תקווה, מבצעת סופסוף תזמורת המשטרה של אלכסנדריה את הקונצרט שלשמו הגיעה. בתמונה הבימתית, אם המושבות מקבלת לראשונה גרסת ברודווויי משלה. בשנה הבאה בישראל?
